פורקס טדי

רבים מבכירי תעשיית ההימורים המקוונים הגיעו לפני שנתיים לישראל להשתתף בחתונתו של כפיר צ'רבינסקי. דמויות כמו המיליארדרית היהודייה־אמריקאית רות פאראסול, מקימת חברת ההימורים המקוונים פארטי גיימינג, שב־2010 דורגה על ידי "האקונומיסט" במקום ה־15 ברשימת "הנשים שבנו את עצמן", הגיעו במטוס פרטי לאירוע. ככה זה כשהחתן הוא בנו של אלי צ'רבינסקי.

צ'רבינסקי אולי אינו מוכר בישראל, אבל לטייקוני ההימורים המקוונים הוא מוכר היטב כבעליהם של כמה אתרים למשחקי מזל, וכן של חברת טראפיק, המקדמת באינטרנט אתרי הימורים. אבל לא פחות חשובה היא הפעילות של צ'רבינסקי בענף הפורקס (מסחר מקוון במט"ח ובסחורות - ראו מסגרת) כבעליו של האתר פורקס יארד, המשווק מסחר במטבע חוץ במדינות ערב, ובעיקר בירדן, לבנון ונסיכויות המפרץ.

טדי שגיא. הכיסים שלו מספיק עמוקים כדי להתמודד עם הרגולציה צילום: עמית שעל

אחד מטייקוני ההימורים הבולטים שהתארחו בחתונה ההיא היה טדי שגיא (39), מי שהנפיק ב־2006 את חברת ההימורים המקוונים פלייטק והפך למיליארדר. שגיא בדיוק חיפש אז דרכים נוספות לעשות עוד כסף: הוא רכש רשת בתי מלון בגרמניה, השקיע בחברות סטארט־אפ וחשב להיכנס לתחום חיפושי הגז - אבל להבדיל מהתחומים ההם, שאליהם הגיע ללא יתרון יחסי, הוא חיפש תחומים נוספים שיישענו על הניסיון התפעולי והשיווקי שרכש בתעשיית ההימורים.

מבחינתו של שגיא, הבחירה בפורקס היתה כמעט מתבקשת: שני השווקים נשענים על יצר ההימור האנושי, בשני השווקים הסיכוי הסטטיסטי של הלקוח להרוויח לאורך זמן שואף לאפס, ובשני השווקים דרך גיוס הלקוחות דומה. שגיא ידע כי אם הצליח להתעשר בשוק ההימורים כאשר היה צעיר לא מוכר, הוא בוודאי יוכל להפוך לדמות מרכזית בעולם הפורקס כאשר ברשותו הון של יותר ממיליארד דולר. הוא החליט להסתער על שוק הפורקס באירופה, לשחזר את המודל שעבד עבורו בפלייטק, ולהפוך בתוך חמש שנים לאחת מחמש חברות הפורקס המובילות בעולם. והוא בדרך לשם: כבר כיום שגיא הוא אחד הכוחות המרכזיים במדינות מזרח אירופה, בצרפת ובנסיכויות המפרץ הפרסי.

השחקנים הישראלים כובשים את עולם הפורקס. לצפייה ברשימה לחץ כאן .

100 מיליון דולר לקניות

שגיא הוא כנראה השחקן הישראלי בעל הכיסים העמוקים ביותר בפורקס, אבל בפירוש אינו היחיד שחולם לעשות מאות מיליונים בענף, שצומח מאז 2001 בקצב ממוצע של כ־35% בשנה. מתחקיר "מוסף כלכליסט" עולה כי בעולם פועלות כיום מאות חברות פורקס המתחרות על נתח שוק של כ־5 מיליארד דולר בשנה.

סם המוות של הלקוחות מלכודת המינוף לקוחות רבים מתפתים לעסקה שנראית אטרקטיבית, בלי להבין שהמינוף פועל לשני הכיוונים - וככל שהוא גבוה יותר, הוא מחסל את השקעתו של הסוחר מוקדם יותר שי אספריל, תגובה אחת לכתבה המלאה 

שחקנים בולטים בענף הזה הם הישראלים, שגילו אותו בסוף שנות התשעים. חלקם לא שרדו את התחרות העזה מצד חברות הפורקס העולמיות, אבל חלקם רק הלכו וגדלו. כיום בולטות בענף כ־15 חברות בבעלות ישראלית המפעילות אתרים בעשרות מדינות, ופעילות בעיקר באירופה, מדינות ערב ואזור הפסיפיק (אוסטרליה ודרום־מזרח אסיה); חלקן הקטן פועלות גם בישראל. מטעמים שונים, ובהם הצורך לטשטש את הזהות הישראלית, אתרי האינטרנט של הגופים האלה לא מזכירים את הקשר שלהם לישראל, והחברות רשומות באחת ממדינות האיחוד האירופי, בדרך כלל בקפריסין. במצטבר, החברות האלה רושמות הכנסות שנתיות של יותר מחצי מיליארד דולר, אך כמעט כולן מאוגדות במקלטי מס דוגמת איי הבתולה, ולכן אינן משלמות מס חברות בישראל.

שגיא, שהגיע לענף הפורקס רק לפני שלוש שנים, זיהה שהוא נכנס לשוק באיחור מסוים - אבל פיצה על כך בהמון שרירים: לתוכנית שנועדה להפוך אותו לאחד הכוחות המרכזיים בפורקס הוא הקציב לא פחות מ־100 מיליון דולר, שיוקדשו לרכישות בלבד.

אתר הפורקס הקוריאני של איטורו הישראלית

השלב הראשון היה השגת רישיון שיאפשר לו לפעול באירופה. לפי תקנות האיחוד האירופי המתייחסות למסחר במוצרים שאינם נסחרים בבורסות הראשיות (MIFID, ראשי תיבות של Markets In Financial Instruments Directive), כדי שחברה תוכל להפעיל אתר מסחר מקוון, עליה להוציא רישיון ברוקר באחת ממדינות האיחוד. המדינה שאליה נוהרים רוב היזמים הישראלים היא קפריסין, בשל הקלות היחסית שהמדינה נוהגת בחברות ברוקרים בינלאומיות. שגיא נהג באופן דומה: בסוף 2008 הוא רכש שלד של חברה רוסית לא פעילה בשם ארבאט, והגיש בקשה לרישוי בקפריסין. בקיץ 2009, כשהחברה קיבלה רישיון, שינה את שמה לסייפקאפ אינווסטמנטס. הוא הקים מותג עצמאי שנקרא 3Gforex (ששינה לאחר מכן ל־GFC), והחל לשווק אותו באגרסיביות באמצעות רשת של אתרי שיתוף (Affiliates). הוא גם רכש אתרים נוספים, דוגמת goforex.com, החל במסכת של שיתופי פעולה עם ברוקרים במזרח אירופה, וגדל בעיקר בשש מדינות - רוסיה, פולין, רומניה, צ'כיה, הונגריה ובולגריה, שם מעסיק שגיא מאות עובדים עוד מתקופת עלייתה של אופרציית ההימורים שלו.

השיטה של שגיא פשוטה: הוא מאתר בעל מניות של חברת ברוקרים קטנה במדינות האלה, משלם לו כמה מיליוני דולרים, ומקבל את מאגר הלקוחות והעובדים שלו. המנהלים והעובדים נותרים בחברה תחת השם הקודם, אך במקביל מקדמים את אופרציית הפורקס של שגיא, שסופג אליו את ההכנסות. לפי הערכות, נכון להיום, כ־30%–40% מהכנסות אופרציית הפורקס של שגיא מגיעות מהמדינות האלה.

את חברת הפורקס הראשונה שלו רכש שגיא בתחילת 2010 מאריה פריד, שממנו קנה את פעילותה הבינלאומית של חברת פינקסו. עד אז נהנתה פינקסו ממאגר לקוחות בעיקר בגרמניה, צרפת וישראל, ופעלה בשיתוף פעולה עם סקסו־בנק הדנית, אחת מחברות הפורקס המרכזיות בעולם. שגיא שילם 12 מיליון דולר תמורת מאגר הלקוחות האירופי של פינקסו, המותגים שלה ונכסיה הבינלאומיים, והותיר בידיה את הפעילות הישראלית. כיום נקראת פינקסו הישראלית בשם למבקס. בענף, אגב, טוענים שהעסקה הזאת היתה מאוד לא מוצלחת: "פינקסו היא חברה עם אלפים מעטים של לקוחות, שהיתה שווה רק כמיליון דולר", אומר ל"מוסף כלכליסט" גורם בכיר בתעשייה. "שגיא מתחרט על העסקה הזאת עד היום".

בסוף 2010 נסגר המעגל שנפתח בחתונתו של כפיר צ'רבינסקי, כאשר שגיא מיזג לתוך פעילותו את פעילותה של פורקס יארד של האב, אלי צ'רבינסקי. ההסכם אינו הסכם מכירה במזומן, אלא עסקת שיתוף פעולה שבמסגרתה תפעל פורקס יארד תחת רישיונו הקפריסאי של שגיא. בדרך זו יקבל שגיא את לקוחותיו הערבים של צ'רבינסקי, בעוד צ'רבינסקי ישווק את פורקס יארד באמצעות אתר טראפיק שבבעלותו־שלו גם באירופה, וכך יגדיל את הכנסותיו.

ביפורקס ברוסית

במסע הקניות המזורז שלו שגיא רכש 117 אתרי מסחר פורקס שנרשמו תחת סייפקאפ, ואז איגד את כולם תחת המותג החדש מרקטס (Markets.com). שיווק המותג החדש נעשה באמצעות אתרי שיתוף שמפנים לקוחות פוטנציאליים לאתרי אינטרנט ייעודיים. כל חברות הפורקס הגדולות, כמו גם חברות ההימורים והפורנו המקוונים, מרושתות לעשרות אלפי אתרים כאלה, ומשלמות להם תשלום קבוע או אחוז מההכנסות הנובעות מהלקוחות המופנים. במקביל, החברות שותלות פרסומים אגרסיביים באתרי אינטרנט, ומנסות ללכוד באמצעותן עוד משקיעים. באופן לא מפתיע, אחת הדמויות המרכזיות בעולם הזה היא ישראלית גם כן: דרור אפרת, בעליו של אתר "פורקס פרוס", המעסיק עשרות עובדים שמקימים אתרים עתירי מלל פרסומי בשלל שפות, וכך מזניק את לקוחותיו גבוה במנועי החיפוש.

אימפריית הפורקס מרמת גן

אלה שרוצים גם התעשייה הנלווית: מעקב ואסטרטגיות מסחר התפתחות נוספת בתעשיית הפורקס היא עלייתן של חברות טכנולוגיה שמבקשות לספק שירותים שונים, החל בפלטפורמת מסחר וכלה בשירותי מעקב אחר משתמשים שי אספריל לכתבה המלאה 

בעסקי הפורקס שלו בחר שגיא לשכלל את השיטה שיצר עם פלייטק, זרוע ההימורים המקוונים שלו. על השיווק האינטרנטי של פלייטק מופקדת חברה שאינה בבעלותו של שגיא (דה ניישן טראפיק, שכל 300 עובדיה הישראלים מנהלים את פעילות השיווק של פלייטק), אבל כשזה נוגע לפורקס, שגיא החליט שאת פעילות השיווק והפיתוח תנהל חברה אחת שתישאר בבעלותו. החברה שהוקמה לצורך העניין נקראת טרייד FXL, והיא נמצאת ברחוב החילזון ברמת גן, בבניין משופץ שבבעלותו של שגיא - קומה אחת מעל משרדי דה ניישן טראפיק. במשרדי טרייד FXL יושב עומר שווילי (33), שמנהל את פעילות הפורקס של שגיא, ואף קיבל ממנו 8% ממניות החברה־האם של סייפקאפ. שגיא ושוילי הכירו בשנת 2000 לאחר ששווילי, אז רק בן 22, מכר אתר אינטרנט קטן שהקים ואשר עסק בהימורים. לאחר כמה חודשים הציע שגיא לשווילי לעבור ולעבוד בפלייטק. ב־2009, לאחר ששגיא נכנס לתחום הפורקס, עבר שווילי לנהל את הצעצוע החדש של הבוס שלו, שרוצה להפוך לסקסו־בנק החדש.

טרייד FXL מעסיקה כמאה עובדים שאחראים על השיווק והטכנולוגיה. פרט להם, שגיא מעסיק עוד מאות נציגי שירות בפיליפינים. יש לו גם יותר ממאה עובדים בבולגריה, הפועלים בסליקת תשלומים ובשיווק אינטרנטי באמצעות רשת אתרי שיתוף שברשותו. נוסף על כך הוא מעסיק עובדי שיווק ופיננסים ברומניה, פולין, גרמניה, קפריסין וגיברלטר. באופן זה, שגיא מחזיק בכל האופרציות שלהן הוא נדרש, וחוסך כסף על ספקי שירות חיצוניים.

כל המערך המורכב הזה, כאמור, נבנה בתוך שלוש שנים. בזמן הזה מרקטס הפכה מרעיון לגוף שגדל בקצב של תרנגול המפוטם בהורמונים. לפי הערכות, מרקטס, שעד לפני חצי שנה לא הרוויחה, מתקרבת היום לקצב הכנסות שנתי של 100 מיליון דולר וקצב רווחים שנתי של 30 מיליון דולר. בהתחשב ברקורד של שגיא, אפשר רק לשער כמה מהר הוא יצליח לממש את התוכנית שלו במלואה.

צריך לזכור גם שלפי שעה שגיא לא פועל בארצות הברית בשל הרגולציה הנוקשה, וגם טרם נכנס לשווקים מפוקחים יחסית, דוגמת יפן או סין. כיום הוא נמצא בעיקר בתחומי האיחוד האירופי הנוח, רוסיה ומדינות ערב, שהן מדינות שבהן הרגולציה חלקית והלקוחות העשירים הם עניין נפוץ.

נוחי משקיע בנגב

מול מרקטס של שגיא ניצבות כמה חברות שכיסיהן אולי פחות עמוקים, אבל הניסיון שלהן בתחום עשיר משלו. הבולטת בהן היא אווא פורקס (AVA), הממותגת בישראל תחת השם ATRADE. אווא הוקמה שלוש שנים לפני מרקטס ונחשבת לספקית מזומנים עבור מייסדיה, נגב נוסצקי (29) ועמנואל קרוניץ (51). נוסצקי מוכר בקהילת האינטרנט כמי שבגיל 16 רכש כמה דומיינים דוגמת sex.co.il ו־144.co.il מתוך מטרה למכור אותם יום אחד במיליונים (כמה שנים מאוחר יותר תבעה אותו בזק בדרישה לקבלת הדומיין ל־144, אך כשלה). לפני הגיוס הוא עבד בשיווק אינטרנטי עבור אמפייר אונליין, חברת ההימורים של נועם לניר, והקים אלפי אתרי שיתוף. בין היתר הוא הסתכסך אז עם חברת האנציקלופדיות בריטניקה, שטענה כי נוסצקי פתח אתרים ששמם מזכיר את שמה, ובאמצעותם העביר גולשים לאתרי הימורים.

ישראל פרל. אחד השחקנים המרכזיים והמסתוריים בעולם הפורקס

ב־2006 נוסצקי וקרוניץ, אז עולה חדש מקנדה, הקימו את אווא פורקס, והצליחו לגייס במהירות משקיע מוכר למדי: נוחי דנקנר, שרכש שליש ממניות החברה והזרים לאווא, באמצעות כלל פיננסים שבבעלותו, 2.5 מיליון דולר. אווא מיהרה למתג את עצמה בישראל תחת השם "כלל פורקס", כסמל לאמינות, אף שמעולם לא הוקמה חברה כזאת. מבחינתו של דנקנר, ההשקעה היתה החלטה פיננסית טובה: אווא היתה חברה רווחית מיום הקמתה, ונחשבה לפעילות הרווחית ביותר של כלל פיננסים. אלא שהביקורת על תחום הפורקס, שהתעוררה ב־2007, הביאה את דנקנר לוותר על הפעילות: ב־2009–2010 מכרה כלל פיננסים את מניות אווא ברווח של כ־30 מיליון שקל. שוקי אברמוביץ', מנכ"ל כלל פיננסים בעת ההשקעה, עזב ב־2009 את קבוצת אי.די.בי של דנקנר והצטרף לאווא; כיום הוא משמש נשיא החברה ומחזיק כ־5% ממניותיה.

אווא, הפעילה בעיקר במערב אירופה, אוסטרליה ונסיכויות המפרץ, צמחה בשנתיים האחרונות, ובמדינות מסוימות כמו אירלנד ושבדיה אף החלה להתחרות בחברות מרכזיות כמו סקסו־בנק או FXCM (שהוקמה על ידי יהודים אמריקאים עם שורשים ישראליים וכיום נחשבת הגדולה בעולם). בשנה שעברה רכשה אווא ברוקר קטן בטוקיו, ונכון להיום היא הישראלית היחידה עם פעילות בשוק היפני. לפי דו"ח מקיף שפרסם מייקל גרינברג, בעליו של אתר החדשות והמחקר Forex Magnates המנתח את שוק הפורקס, לקוחותיה של אווא מבצעים עסקאות בכ־50 מיליארד דולר בחודש, מה שהופך אותה לחברה הישראלית עם נפח המסחר הגבוה ביותר.

אלא שבמקביל אווא סובלת משולי רווח נמוכים יחסית. הסיבה לכך נובעת מהאגרסיביות השיווקית של החברה, המשלמת לאתרי השיתוף ולמפרסמים שלה את התעריפים הגבוהים בשוק, ודורשת בתמורה בלעדיות מלאה. שולי הרווח בתעשייה נעים סביב 15%–40%, ושיעורי הרווח של אווא נמצאים, ככל הידוע, ברף התחתון של הטווח. לכן, אף שהכנסותיה ב־2010 עמדו על כ־100 מיליון דולר, רווחיה באותה שנה עמדו על כ־25 מיליון דולר. ב־2011 צפויה החברה לרשום הכנסות של יותר מ־120 מיליון דולר, ורווח סביב ה־30 מיליון דולר.

איש הצללים של הפורקס

הדמות הדומיננטית הנוספת שבין הישראלים בענף היא ישראל פרל (57), שנחשף לראשונה בתחקיר "מוסף כלכליסט" מלפני כשנה. פרל מעדיף להישאר בצל, אבל הוא התעשר מעולם הפורקס הרבה לפני ששגיא או נוסצקי ראו ממנו שקל - ונחשב ללא פחות מתוחכם מהם.

נגב נוסצקי. עוד כנער חלם לעשות מיליונים צילום: אלי אטיאס

בעשור האחרון פרל הקים או קנה כמה חברות פורקס, ובהן בולטות שתי חברות מרכזיות. הראשונה היא אייפורקס (iForex), הפעילה בעיקר במדינות אירופה ובישראל (תחת המותג אפיקס מט"ח), שבה פרל הוא שותף של אייל כרמון, סוחר לשעבר בבנק הפועלים וממייסדי איזי פורקס. אייפורקס עלתה לכותרות ביולי האחרון, לאחר שהרשות ההונגרית לניירות ערך קבעה כי החברה עברה על חוקי הלבנת הון והטעתה לקוחות מקומיים; הרשות קנסה את החברה ב־100 אלף דולר ואסרה עליה לקבל לקוחות חדשים במשך שישה חודשים, אלא שאייפורקס פנתה לבית המשפט, ובספטמבר בוטלו ההשעיה והקנס. החברה השנייה של פרל היא ביפורקס (Bforex), הפועלת באינטנסיביות במדינות אמריקה הלטינית, ואף משדרת ביוטיוב סקירות של שוקי המט"ח והסחורות בעולם.

תחת ביפורקס פרל מחזיק גם בחברת טרייד נטוורקס, המפתחת פלטפורמת מסחר. בעוד חברות ישראליות רבות משתמשות בפלטפורמת מסחר של אחת משתי החברות המובילות בעולם, מטאקווטס הרוסית ואקטפורקס האמריקאית, ישנן כמה חברות הקשורות לפרל שדווקא מעדיפות את התוכנה הישראלית. בין החברות האלה אפשר למנות, כמובן, את ביפורקס, וכן כמה חברות פורקס קטנות הפועלות בחו"ל, דוגמת פורקס סיטי ו־FXGM, שהוקמו על ידי הישראלים מיקי חפץ ולורי זוזובסקי (בהתאמה). פרל פועל גם בשיתוף פעולה עם כמה חברות ברוסיה, שאחת מהן נרכשה לאחרונה על ידי שגיא בכ־10 מיליון דולר - אלא ששגיא נדהם לגלות כי כמה ימים לאחר החתימה נטשו כל המנהלים והקימו חברה מתחרה, שביקשה להמשיך לפעול עם פרל.

החברות שעובדות עם פרל בעצם משתמשות בתוכנה ומעבירות לו נתח מהכנסותיהן, בשיתוף פעולה שמתרחש באופן תדיר בעולם הפורקס ומכונה White Label Partnership. לפי הערכות שמרניות, הפעילות העצמאית ושיתופי הפעולה של אייפורקס וביפורקס מביאים אותן לרשום הכנסות שנתיות משותפות של כ-120 מיליון דולר.

מלבד החברות הבינלאומיות ורשת שיתופי הפעולה שיצר, פרל מחזיק גם בחברת מט"ח 24, אך זו פועלת רק בתחומי ישראל ונחשבת קטנה יחסית, והיא מוזכרת לאחרונה בעיקר בהקשר לתביעה הייצוגית שהוגשה נגדה על ידי משקיעים זועמים. לאחרונה הובעה התעניינות ברכישת פעילות החברה מידי פרל. בין המתעניינים אפשר למנות את דני גולדשטיין, מייסד קבוצת פורמולה וחיים מר, דמות מוכרת בעולם ההומלנד סקיוריטי.

המשקיעים מתקוממים

לפני שפרל הקים את חברות הפורקס המצליחות שלו, הוא הקים מיזם משותף שכשל בשם "אפיקס מערכות פיננסיות" עם זליג שלגי (57), חבר ילדות מנווה שאנן. לאחר שהמיזם כשל, נפנה גם שלגי להקמת חברת פורקס משל עצמו. הוא חבר לכמה שותפים, ובהם עופר קומם ומיקי ישי, והקים את איזי פורקס.

עד לפני חמש שנים היתה איזי פורקס מושא קנאתן של כל חברות הפורקס בישראל - גם נוכח הצלחתה בארץ ובאירופה, וגם בשל העובדה שפעלה בארצות הברית, לפני החמרת הרגולציה. אלא שב־2007 התפוצצה פרשה מביכה שפגעה בתדמיתם של החברה ושל הענף: ד"ר דן הרוניאן, לקוח של איזי פורקס שהפסיד כחצי מיליון דולר במסחר במט"ח, תבע את החברה תוך שהוא חושף שהיא אינה גוף מתווך אלא חברה שפועלת מול הלקוח וניזונה מהפסדיו. הרוניאן אף העלה בלוג וחשף בו הקלטות של בכירי החברה, המתוודים על כך ש־90% מהלקוחות מפסידים וכי החברות נהנות מכך.

התביעה הסתיימה בפשרה, אך תביעות נוספות הוגשו נגד החברה, ונפתחה כנגדה חקירת משטרה שטרם הוגשו בה מסקנות. כך או כך, יחסי הציבור הרעים כבר פגמו בהכנסות החברה מלקוחות בארץ, ולפני כשנה היא חדלה לפעול בישראל. כיום היא פעילה בעיקר באירופה. היקף המסחר שלקוחותיה מבצעים עומד על 20–30 מיליארד דולר בחודש, והיקף הכנסותיה השנתי מוערך ב־30–40 מיליון דולר.

מלבד איזי פורקס, חברה נוספת שהחליטה להפסיק לעבוד עם לקוחות ישראלים היא אקספורקס, שמהווה גלגול מחודש של חברת GTforex, על שם ראשי התיבות של המייסד שלה, גלעד טיסונה (28). אקספורקס גדלה בשנה האחרונה בעיקר במדינות אירופה ובנסיכויות המפרץ. על פי הדו"ח של גרינברג, לקוחות החברה מבצעים מסחר בהיקף של כ־10 מיליארד בחודש, עובדה ההופכת אותה לאחת מעשר חברות הפורקס הישראליות הגדולות כיום. מבט במסמכי הרשות הקפריסאית לניירות ערך מגלה שאקספורקס מאפשרת גישה ללקוחות מכ־150 מדינות, לרבות איראן וסוריה (גם סייפקאפ של שגיא, כך לפי מסמכי הרשות, מאפשרת לגולשים ממדינות אלה לסחור דרכה).

כמו איזי פורקס, גם חברות פורקס אחרות נאלצות בימים אלה להתגונן אל מול תביעות משקיעים. בין חברות אלה אפשר למנות גם את אווא, שנתבעת בארץ לראשונה לאחר שבעבר הדפה תביעות בטיעון שבחוזה ההתקשרות עמה מצוין כי כל תביעה תתברר בבית משפט בחו"ל; ופורקס פלייס של שמעון כהן ובני אברמוב, הפועלת בעיקר באירופה ובמדינות ערב ומגלגלת הכנסות שנתיות של כ־20 מיליון דולר.

לכאורה, גל התביעות אמור היה לזרז את כניסת הרגולציה שעליה הוכרז באוגוסט 2009, אבל נכון להיום הרגולציה מתעכבת: ישראל היא אחת המדינות האחרונות בעולם המערבי שבהן שוק הפורקס אינו מפוקח. לפי הערכות, ניסוח התקנות יושלם בחודשים הקרובים, והרגולציה תנפה לפחות שני שלישים מ־30 חברות הפורקס הישראליות הפועלות בשוק המקומי.

חברה נוספת הפועלת מחוץ לישראל היא איטורו (eToro), שהקים יוני אסיא (30), בנו של דוד אסיא, מייסד חברת התוכנה מג'יק. איטורו, שהזרוע הטכנולוגית שלה נקראת טריידונומי, מעסיקה 140 עובדים ברמת החייל שבתל אביב, ומגדירה עצמה כרשת חברתית בתחום המסחר: היא משווקת את עצמה כחברה שבה אפשר לשתף את חבריך בהחלטות המסחר שלך ובפעולות ההיסטוריות שלך. עד לפני שנה המהלך לא צלח במיוחד, והחברה נזקקה לשלושה סבבי גיוס בסכום כולל של 20 מיליון דולר, אך בשנה האחרונה היא החלה לנקוט שיווק אגרסיבי יותר ולאסוף לקוחות בקצב גדל. בין המשקיעים שהזרימו אליה כספים אפשר למצוא דמויות מוכרות מעולם ההייטק, כמו אלי ברקת וחמי פרס.

חברה נוספת שהתחילה לפעול בתחום הפורקס בטורקיה היא לידר פורקס של איש הטכנולוגיה רון צוקרמן (54) ושרון עזרילביץ' (37), לשעבר מנכ"ל אינטרלוג'יק. החברה הוקמה לפני שנתיים וצמחה בעיקר בטורקיה, אך מהלך הרגולציה שבוצע במדינה לפני כמה חודשים פגע בה באופן קשה וענן שחור מעיב על עתידה.

הרגולציה מתעוררת

ההגבלות על לידר (וגם על חברות ישראליות נוספות, דוגמת אווא, מרקטס ואקספורקס, שאתריהן הטורקיים נחסמו באוקטובר האחרון) הן בעצם סוג של המחשה לתרחיש הפסימי מבחינתן של חלק מחברות הפורקס. החברות שחגגו עד 2008 נאלצות כעת להתאים את עצמן לרגולציה המתפשטת והמתהדקת. המהלך הטורקי הותיר בשוק רק שבעה גופים המורשים להעניק שירותי מסחר מקוון. מהלך דומה שהושק בארצות הברית לפני שלוש שנים פלט מהשוק כמעט את כל החברות, והותיר בו רק 11 שחקנים.

כעת גם האיחוד האירופי מתכוון לעדכן את תקנות הפיקוח על גופי מסחר, תיקון שמכונה MIFID2. יש להניח שהמהלך באירופה לא יהיה שונה: חלק משמעותי מהחברות ייפלטו מהשוק, בין אם על ידי מעבר לשווקים אחרים ובין אם על ידי מיזוג לתוך חברות גדולות מהן.

בינתיים, היזמים הישראלים מוצאים את השווקים הבלתי מפוקחים: הם נמצאים באירופה ואוסטרליה עם הרגולציה הבינונית, וגם ברוסיה, במדינות ערב ובדרום־מזרח אסיה שבהן הפיקוח אפסי - אבל בכל פעם שמדינה כמו טורקיה או קוריאה מחליטה לעשות סדר, החברות הישראליות מאבדות חלק מכוחן. נראה שבתחילה מי שיסבלו הן החברות הקטנות יותר, ודווקא החברות הגדולות, דוגמת אווא או מרקטס, עשויות להיוותר בשוק המפוקח, גם אם שולי הרווח שלהן ייפגעו.

מבט לטווח של עשור קדימה מגלה כי השוק צפוי להצטמצם דרסטית, וספק אם גם החברות הישראליות הגדולות הפועלות בו כיום יוכלו או ירצו להישאר בו, בהתחשב בכך שהוא צפוי להפוך למשחק הרבה יותר הוגן והרבה פחות רווחי. יכול להיות שאז אנשים כמו טדי שגיא או ישראל פרל, שהתרגלו להרוויח המון מתמימותם של אנשים, פשוט יחפשו את הדבר הבא.