למה כדאי לנהוג כמו עדר חיות?

פיטר מילר הוא אחד מעורכי "נשיונל ג'יאוגרפיק", המגזין עטור הפרסים ועתיר התמונות. כעת הוא גם מחברו של ספר ניהול רלבנטי וחדשני בשם "The Smart Swarm", ובתרגום שמו המלא: "הנחיל החכם: איך הבנת להקות ומושבות בטבע משפרת את יכולתנו לתקשר, לקבל החלטות ולגרום לדברים לקרות". הספר

מתוסכלי הפקקים, לדוגמה, יכולים לשפר את חייהם בעזרת ממלכת החי. האטות מתסכלות כגון זו שבעלייה לירושלים על יד הפנייה לשורש או בסיבוב פולג, בין נתניה לווינגייט, הן דוגמאות להתנהגות עדרית כושלת. נחילי ציפורים, דבורים ולהקות דגים שאין להן עמותות אור ירוק ומועצות לבטיחות בדרכים מצליחות לנוע בצפיפות רבה, בלי להתנגש ובלי ליצור פקקים בכניסה לכוורת. סודן, דרך אגב, פשוט להבנה וקשה ליישום: כמו להקת רקדנים על במה, החיות מנסות להתייחס אל כל הלהקה כאל גוף אחד. אף דג לא חותך את רעהו כדי להגיע קודם. ופקקי תנועה, מילר אומר, הם לרוב התוצאה של מכונית אחת שחתכה ואלף מכוניות שנאלצו להאט בשל כך, בזו אחר זו.

בסדרת תיאורי טבע מרהיבים, שרבים מהם מוצגים בווידיאו באתר שמלווה את הספר, thesmartswarm.com, מילר מציג התנהגויות ארגוניות בטבע, כגון שיטות איסוף המודיעין וביזור הידע שמשמשות כוורות דבורים. בשונה מתנועה ותחבורה, שבהן הקונפורמיות העדרית חשובה, מבצעי צמיחה כגון חיפוש מקורות מזון חדשים או בחירת מיקום לקן הבא בנויים אצל הדבורים כתחרות: כל דבורה יוצאת לגשש לבדה, וכאשר דבורה מוצאת מקור מזון או כוורת פוטנציאלית היא לא מעבירה זאת לידיעת המלכה, אלא מנסה לשכנע דבורים אחרות, שמגיעות לשטח, בוחנות אותו בעצמן, ואז בוחרות אם להצטרף לתומכים. וכך, אחרי מסכות של שכנוע ולובינג, המקום שנבחר באופן דמוקרטי משמש את כל הכוורת.

קני הטרמיטים הענקיים הם דוגמה לעיקרון של הטבע שאנו בני האדם התחלנו לאמץ, בזכות האינטרנט: את הקנים, שבנויים בתל גבוה בצורת חרוט, בונים הטרמיטים באמצעות תרומות קטנות מהמוני פרטים. אין להם מעמד פועלים או ארגון מקצועי צייתן, אלא שיטת עבודה שדומה הרבה יותר לוויקיפדיה, ויוצרת שלם הגדול מסך התרומות.

מילר מפרט בספרו בזה אחר זה את העקרונות הניהוליים של עולם החי. רבים מהם נראים כמטאפורות לשיטות קיימות של ניהול והתנהגות ארגונית. אבל העיקרון החשוב שבהם הוא משהו שבאמת יהיה מעניין לאמץ ולראות כיצד ישפיע על בני האדם. זהו העיקרון שהוא מכנה "חיקוי נבון", "adaptive mimicking": מה שנראה כמו טלפתיה של עולם החי, כברכה שהטבע נתן דווקא לסרדינים או סנוניות ולא לבני אדם, הוא למעשה רק עוד שלב במה שאנחנו מכנים "חוכמת ההמונים". זהו ניסיון של כל אחד מהפרטים לקלוט אותות מהסביבה ולהתאים עצמו אליהם, בעודו נותן למנהיג הקולני את אותה החשיבות שהוא נותן לזוטר שבחברים. החיות לא עושות זאת תמיד, אלא רק כשהתיאום עוזר להן להתגונן, להגיע מהר יותר ולפתור בעיות שדורשות שיתוף פעולה אמיתי.

חוגים טכנולוגיים מתדיינים עד אין סוף בשאלת הסינגולריות, לאמור מתי סוף סוף יסגרו מחשבים את הפער בינם לבין בני אדם והאינטליגנציה המלאכותית תשתווה לבינה האנושית או תתעלה עליה. אלא שיש כבר בינה מוצלחת יותר מזו האנושית: הבינה האנושית משולבת בבינה שטבועה בבעלי כנף, חרקים, דגים ויונקים שחיים בקבוצות.

בין אם אלה הפגנות כיכר תחריר שהפילו את מובארק במצרים או "מרד הקוטג'" הקטן והמקומי שלנו, ניכר שההמון, האספסוף, יכול לחולל בעולם שינויים דרמטיים ולהשיג תוצאות מהירות ומדויקות. הבה ונלמד איך להשתפר בכך.