האם ילדינו יגורו בדיוטי פרי?

"אירוטרופוליס" - כך נקראת עיר הבנויה סביב נמל תעופה. אירוטרופוליס הוא גם שמו של סגנון תכנון עירוני לטווח ארוך, וגם שמו של ספר חדש, הגורס שבעתיד הקרוב, זה יהיה אופיין של הערים הגדולות שבהן נגור.

המומחה לפיתוח שדות תעופה ד"ר ג'ון קסארדה וכתב המגזין האמריקאי "פאסט קומפני" גרג לינדזיי מאחלים לכולנו לגור בקרוב ממש מעבר לדלתות המנחשות אותנו ונפתחות מעצמן. בעיר העתיד שהם מנבאים בספרם "Aerotropolis: The Way We'll Live Next" לא יהיה צורך בהמלצה על ביקור חודשי בנמל התעופה, כיוון שכולנו נגור ממש לידו. בתוכו, למעשה, וחיינו הכלכליים יהיו תלויים גם במרכזי התעסוקה שבו, ולא פחות מכך - באפשרויות התחבורה הבין־יבשתית שיציע לנו, אפשרויות שנזדקק להן יותר ויותר.

עד לאחרונה נמלי תעופה נבנו ליד ערים. מחברי "אירוטרופוליס" טוענים שבקרוב הערים הן שייבנו סביב נמלי התעופה. זה מה שכבר מתוכנן ל־500 הערים החדשות שיקומו בהודו בעשור הקרוב, ול־500 ערים חדשות אחרות שמתוכננות לקום בסין. זה כבר המצב השריר והקיים בנמל התעופה הבינלאומי אינצ'יאון של קוריאה ובעיר העתידנית סונגדו, הפורצת יש מאין סביבו. גם ערים שכבר היו על ערש דווי, כגון דטרויט וממפיס שבארצות הברית, נולדות מחדש סביב שדות התעופה שלהן.

קרוב משפחה רחוק שלי היה מעורב, אי אז בשנות השלושים של המאה ה־20, בניהול תחנת הרכבת בלוד. הוא היה איש העולם הגדול, והבין שתחנת הרכבת היא הצומת המרכזי של הלבנט. דרכה הגעת לביירות או קהיר, ולרכבות המתחברות לדמשק ולחיג׳אז. תחנת הרכבת היתה המרכז הגלובלי של לפני 80 שנה. איפה היום הרכבת, איפה היום לוד.

הרבה לפני תחנות הרכבת, במאה ה־18, נמלי הים היו המרכזים הגלובליים, והם שהכתיבו את קצב החיים ומבנה הכלכלה. סביבם צמחו הערים והמדינות. ומעט אחרי תור הזהב של הרכבת, שהצמיח והאדיר ערים כגון ברלין, בייג'ינג, שיקגו ולוד, באו המכוניות הפרטיות. רשת האוטוסטרדות שנפרסה בצפון אמריקה וזכתה לחיקויים ברחבי העולם הזניקה את הכלכלה כפי שהאוניות והרכבות עשו לפניה, וכמותן יצרה ערים חדשות - הפעם, ערים שאינן בנויות סביב מוקד אחד כגון נמל או תחנת רכבת, אלא שמתרוקנות אל פרבריהן, שם יש חניה.

הגלובליזציה ועליית המזרח והקשרים בינו לבין המערב, גורסים מחברי הספר, הם שיובילו לשלב הבא של העיור - כזה שמתגבש סביב נמלי התחבורה המתאימים לו. מיום ליום סיסמת המגורים היא פחות "לוקיישן לוקיישן לוקיישן", ויותר "נגישות נגישות נגישות". כמו שדרך הים, דרך המשי ודרך המלך היו מסלולי הקידמה של העבר, נתיבי התעופה עתידים להיהפך לאמצעי התחבורה היומיומי והחיוני של העתיד - כן, גם ודווקא בעידן של מסחר ותקשורת אלקטרוניים.

קסארדה, פעיל ותיק בוועדות פיתוח של שדות תעופה, הוא האיש שמאמין וטוען בקול רם שאין לנו ברירה. זו אינה המלצה או מרשם רופא, הוא אומר, זאת תצפית. אנשים שירצו להמשיך ולחיות בתוך "העולם השטוח" יידרשו לא רק לגור קרוב לשדות תעופה, אלא לגור בערים שיתפתחו בתוכן, ושיכללו חיי עבודה, מסחר, בידור וחברה. כי אחרי הכל, עולמנו מוגדר במה שנמצא ברדיוס הנגיש לנו. ושדה תעופה הוא שיהפוך את כל העולם לכזה.

יותר מ־3 מיליארד אנשים יעברו לערים בעשורים הקרובים. בסין לבדה יופיעו מאות ערים חדשות, וכך גם בהודו. מה יהיה המודל לערים האלה? הרעיון של "ערי דיוטי פרי" דמויות נמלי תעופה, חסכוניות, חכמות, מנוהלות בתזמון אך מצד שני דלות במרחב ומהונדסות באמנות צרכנית כבר מתחיל להתגשם. אפשר לראות את הבשורה להן צומחת בשנגחאי, מומבאי ודובאי. ומי יודע, אולי גם ימיה הגדולים של לוד יחזרו.