תיק וינרוט־ויטה: האם הפרקליטות צדה את הלקוח הלא נכון?
כתב האישום בפרשת וינרוט־ויטה מתמקד ביחסים בין השניים בלבד, ומתעלם מהעובדה שעובדי ציבור רבים הרשו לעצמם ליהנות משירותיו של וינרוט תמורת שכר טרחה נמוך. האם המדינה פספסה כשהתמקדה בוינרוט במקום בקביעת הוראות שינחו ויחייבו עובדי ציבור?
כשנדרשה המדינה בסיכומיה במשפט וינרוט להתייחס לכל רשימת הלקוחות שהגיש לה עו"ד יעקב וינרוט במהלך המשפט, היא הודיעה בין היתר כי אין לה עניין לעשות זאת, שכן היא עוסקת בראש ובראשונה בתיק ספציפי ובמערכת היחסים ששררה בין פרקליט הצמרת וינרוט לפקיד השומה שוקי ויטה.
בכך מתעלמת המדינה ואף עוצמת עיניים מול העובדות הברורות שנחשפו ברשימת הלקוחות שהגיש וינרוט, והיא שעובדי ציבור רבים הרשו לעצמם ליהנות משירותיו של וינרוט תמורת שכר טרחה נמוך מאוד. יתר על כן, טבלת הלקוחות מוכיחה כי באופן יחסי ללקוחות אחרים, ויטה דווקא שילם הרבה מאוד כסף תמורת ייצוג פשוט יחסית שלא דרש השקעה רבה מצד המשרד. למעשה, רשימת הלקוחות מעוררת את התחושה שאת האצבע המאשימה צריך להפנות בראש ובראשונה לעובדי הציבור, ולא בהכרח לווינרוט. וינרוט הצליח להוכיח במשפטו כי גם מי שאינם עובדי ציבור נהנו אצלו לעיתים מתעריפים נמוכים או מייצוג בחינם, גם אם היתה לאותם לקוחות יכולת כלכלית לשלם יותר.
מימין יעקב וינרוט ושוקי ויטה צילום: שאול גולן
אין גם מחלוקת כי אילו שוקי ויטה היה מדווח לממונים עליו שהוא מיוצג על ידי וינרוט ולכן הוא מבקש שמישהו אחר יטפל בשומת הלקוחות של וינרוט — תיק השוחד נגדו לא היה בא לעולם. בנוסף, עיון ברשימת הלקוחות מלמד כי ברבים מהמקרים לוינרוט לא היה כל אינטרס ישיר מול עובד הציבור שקיבל ממנו ייצוג בתעריף נמוך. וינרוט מסיבותיו שלו בחר להסתפק בשכר טרחה נמוך במקרים רבים. אך אין בכך לומר כי עובד הציבור רשאי ליהנות מתעריפים אלו. למעשה, בנסיבות מסוימות הדבר עלול להיחשב כהפרה של הדין המשמעתי החל על עובדי מדינה ואוסר עליהם לקבל הטבות בשל מעמדם או אף כעבירה פלילית של הפרת אמונים. בשני המקרים הללו מבצעי העבירה הם עובדי הציבור בלבד, והחוקים הללו אינם חלים על מי שנתפס כמעניק את אותן הטבות, ובמקרה זה עו"ד וינרוט.
דברים אלו נכונים גם במצב שבו אין ולא תהיה כל התנהלות עתידית בין וינרוט לבין עובד הציבור, ולמעשה אין לה קשר לוינרוט עצמו, אלא רק ללקוחותיו. במצב של היעדר כללים, גם לקוחות שפעלו בתום לב עשויים להיתפס כמי שפעלו מתוך מניע מושחת. קביעת כללים שמונעים מעובדי הציבור לטפל בעניין של מי שנתן להם שירות בעבר, היתה פועלת למעשה בראש ובראשונה לטובתם של עובדי הציבור, ובמקרה זה גם לטובת וינרוט עצמו, שעומד לדין על מה שהוא טוען כי היא נורמה במשרדו ואין בה אלמנט פלילי.
1. מיקי מיכאלוביץ יצא ברווח
אחד המקרים הבולטים ברשימת הלקוחות של וינרוט הוא זה של מיקי מיכאלוביץ, ששימש בסוף שנת 1999 כפקיד שומה בעכו ויוצג על ידי משרד וינרוט בהליך משמעתי שהתנהל נגדו. משרד וינרוט השקיע בתיק כ־120 שעות עבודה. מיכאלוביץ לא הוציא אגורה מכיסו, אלא העביר לוינרוט 20 אלף שקל שאותם המדינה מימנה לו לייצוג משפטי. התשלום הועבר חודשים ארוכים לאחר תום הייצוג. נוכח העובדה שמיכאלוביץ זוכה לבסוף, נפסקו לטובתו 10,000 שקל הוצאות על ידי בית הדין למשמעת.
השוואה בין מיכאלוביץ לויטה מעלה שויטה שילם סכום דומה בעבור מחצית משעות העבודה, ויטה שילם את הסכום מכיסו ולא נהנה מפסיקת פיצוי כלשהו לטובתו. שנים אחדות לאחר הייצוג טיפל מיכאלוביץ, שעבר לכהן כפקיד שומה גוש דן לצד שוקי ויטה, בלקוח משמעותי של וינרוט, היהלומן אריה לניאדו ואישר לו הסכם מס. גם מיכאלוביץ וגם ויטה היו יכולים, ואולי אף חייבים, להימנע מלטפל בלקוח של וינרוט, לאחר שזה טיפל בענייניהם האישיים. אף אחד מהם לא עשה זאת.
במהלך משפטו אמר וינרוט לתובעת בקשר למיכאלוביץ: "לא יכולתי לדעת שיעבור מעכו לגוש דן". התובעת השיבה לו "לכן אין פה תיק שוחד". אך האם ניתן לומר שלמיכאלוביץ מותר לשלם מעט בעבור ייצוג משפטי ממשרד צמרת? אם היה אדם פרטי התשובה היתה חיובית, אך כעובד ציבור ייתכן שהיה עליו להימנע מכך.
2. הנחה לאודי ברזילי
מקרה נוסף הוא עניינו של עו"ד אודי ברזילי שיוצג ע"י וינרוט בהליך משמעתי בגין התנהגות שאינה הולמת עובד ציבור בשנים 1998–2000. וינרוט ושותפו יוסי אשכנזי השקיעו בתיק 230 שעות. במהלך משפטו העיד וינרוט על שיחה שהיתה לו עם צחי הנגבי שבה אמר לו "אני לא לוקח 100 דולר לשעה, אני לוקח הרבה יותר". לפי תחשיב של מאה דולר לשעה, אמור היה ברזילי לשלם למשרד וינרוט תמורת הייצוג לפחות 92,000 שקל ובתחשיב ריאלי - הרבה מעבר. בפועל גם הוא כמו מיכאלוביץ העביר לוינרוט את התשלום שמימנה לו המדינה בסך 57,651 שקל, הוא העביר גם 10,000 שקל שנפסקו לטובתו.
עו"ד אודי ברזילי צילום: אוראל כהן
וינרוט העיד במשפטו כי כשקיבל את ברזילי כלקוח ידע שהוא עוזב את רשות המסים כך שלא ניתן לבסס חשד לעבירת שוחד כמובן, אך האם לא ניתן לתהות מדוע רשאי היה עובד הציבור ברזילי ליהנות מתעריף שכר טרחה נמוך, אף אם לוינרוט אין אינטרס אישי בעניינו?
3. יפתח רון טל לא שילם
בשנת 2005 פנה לוינרוט האלוף יפתח רון טל, שבעניינו התנהלה חקירת מצ"ח בחשד שקיבל שכר דירה מהצבא ומשוכרים. וינרוט השקיע בתיק 30 שעות, ויתר עובדי משרדו השקיעו בו לא פחות מ־250 שעות נוספות. על השירות המסור הזה לא נדרש רון טל לשלם אגורה אחת, וינרוט אמר כי בעיניו אלוף בצה"ל שתורם יומיום למדינה אינו אמור לשלם שכר טרחה. לימים התמנה רון טל לתפקיד יו"ר חברת נמלי ישראל וכיום הוא יו"ר חברת החשמל. בשני התפקידים עשויה להיות למשרד וינרוט התנהלות מול רון טל, אך לא ניתן היה לדעת זאת מראש.
יפתח רון טל צילום: עמית שעל
4. שלמה בן עמי על חשבון המדינה
דוגמה נוספת היא של פרופ' שלמה בן עמי, שקיבל ייצוג ממושך ומורכב ביותר במשך כשלוש שנים ממשרד וינרוט שייצג אותו בפני ועדת אור לבדיקת מאורעות אוקטובר 2000. וינרוט העריך את היקף העבודה של משרדו באלפי שעות עבודה אינטנסיביות וציין כי הפרוטוקול השתרע על 13,000 עמודים. באותו מקרה וינרוט הודיע לבן עמי שהוא לא מתכוון לגרום לו למכור את ביתו למען מימון הייצוג המשפטי, וציין כי הוא יגבה ממנו את הסכום שתממן לו המדינה, וכי בן עמי מוזמן להוסיף מכיסו האישי "כמה שימצא לנכון". המדינה מימנה סכום של 114 אלף שקל. בן עמי עצמו לא מצא לנכון להוסיף אגורה אחת. בן עמי כיהן כשר וחבר כנסת. מובן כי לא ניתן במקרה זה לבסס עבירת שוחד נגד וינרוט או בן עמי, אך גם כאן נוצרת תחושה לא נוחה שבן עמי נהנה מתעריף שלא כל אדם מן היישוב היה זוכה לו.
פרופ' שלמה בן עמי צילום: עטא עוויסאת
5. צבי יוזנט שילם 4 שקלים לשעה
אחד המקרים הקיצוניים ביותר הוא זה של צבי יוזנט, שהיה סמנכ"ל משרד התחבורה לשעבר והתנהלו נגדו הליכים בטענה שהוא ובכיר אחר במשרד העניקו זה לזה טובות הדדיות. משרד וינרוט הקדיש לתיק 277 שעות. יוזנט שילם 1,000 שקל — פחות מ־4 שקלים לשעה. וינרוט היה מוכן לא לקחת תשלום כלשהו מיוזנט שכן הוא חש שנגרם לו עוול. אחד מעובדי משרד וינרוט העיד בבית המשפט, כי לאחר דין ודברים אמר וינרוט ליוזנט שהוא מוזמן לשלם אלף עד 5,000 שקל. גם במקרה זה לא ניתן לומר כי וינרוט ניסה לשחד את יוזנט, ולא נראה כי התקיים פוטנציאל מיידי למצב של ניגוד עניינים. אלא שכל אלו אינם אומרים כי יוזנט היה רשאי, כעובד ציבור, לקבל שירות משפטי משמעותי כל כך מעורך דין יקר כל כך, תמורת 4 שקלים לשעה.
יוזנט מסר בתגובה כי פנייתו לוינרוט היתה כ-3 חודשים לאחר שפרש משירות המדינה וכאזרח פרטי לא חלה עליו הגבלה כלשהי
6. אמנון דה הרטוך בחינם
בשנת 2007 הגיע לוינרוט האחראי על התמיכות במשרד המשפטים, עו"ד אמנון דה הרטוך, שהסתבך לאחר שסטר לח"כ יעקב כהן, וחברי כנסת ורבנים קראו להעמידו לדין פלילי. וינרוט עסק באופן אישי בעניינו במשך 15 שעות.
דה הרטוך לא שילם שכר טרחה כלשהו וקיבל את השירות בחינם. לפני פנייתו למשרד, לוינרוט היתה התנהלות מולו מתוקף תפקידו, אך לאחר הייצוג לא היתה התנהלות כזו, כך שמבחינתו של וינרוט אין פה כל עבירה. עם זאת, לא ברור מדוע דה הרטוך כעובד מדינה אמור לקבל שירות משפטי בחינם.
