ניתוח "כלכליסט": חלון הזדמנויות למערכת הבריאות
המחאה הנוכחית של הרופאים היא הזדמנות לשינויים מבניים ארוכי טווח שהרפואה הציבורית משוועת אליהם. "כלכליסט" מציג את שלושת הפתרונות שיכולים לשמש תרופה למערכת, אם הרופאים לא יסתפקו רק בקרב על השכר
את המחלוקות בין ההסתדרות הרפואית למשרד האוצר, שמגיעה היום לשיא בדמות שביתת אזהרה, ניתן לצמצם לסוגיית השכר - אך זו תהיה טעות. כשם שמאבק העובדים הסוציאליים, שהסתיים לפני שבוע, נחל כישלון משום שלא ניתנו בו מענים לשינויים מבניים לטווח הארוך, כך גם עלול לקרות למאבק הרופאים. זאת, אם לא ינוצל חלון ההזדמנויות להתייחסות לבעיות המבניות ארוכות הטווח, שיבטיחו פתרונות למצוקה האמיתית במערכת הבריאות.
שלושה פתרונות מבניים עלו עד כה במשא ומתן, אולם גם הם עלולים להתמוסס ברגע האחרון אם ההסתדרות הרפואית תסתפק בתוספות שכר לכלל הרופאים. במקרה כזה, הכותרות בדבר קריסתה האטית אך המתמדת של מערכת הרפואה הציבורית ילוו אותנו גם בשנים הקרובות.
פתרון 1: החזרת השר"פ
רפואה פרטית בביה"ח הציבוריים
כ־3 מיליארד שקל נכנסים בשנה למערכת הרפואה הפרטית מהביטוחים המשלימים של קופות החולים ומההשתתפות העצמית של המבוטחים. אחד הפתרונות להגדלת המקורות התקציביים של בתי החולים הציבוריים הוא לתת להם נתח מהעוגה, כלומר מתן אפשרות למבוטחים לקנות שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) גם בבתי חולים אלה, ולא רק בבתי חולים פרטיים כמו אסותא והרצליה מדיקל סנטר או בקליניקות פרטיות. ב־2002 אסר היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין על בתי חולים ציבוריים, שבבעלות המדינה או קופ"ח כללית, לתת שירותי רפואה פרטיים משום שזוהי פגיעה בשוויון.
מאז, ההסתדרות הרפואית הודיעה שהיא מעוניינת בהחזרה חוקית של השר"פ, משום שמהלך כזה יכניס כמיליארד שקל לבתי החולים הציבוריים ויאפשר עלייה בהכנסות הרופאים בעודם נשארים במקום העבודה העיקרי שלהם במקום לנדוד. האוצר מתנגד נחרצות להחזרת השר"פ, ראשית משום שהצעד יחייב הגדלת ההוצאה הלאומית על בריאות, ושנית משום שהתוצאה האפשרית היא הגדלת הפערים בין אותם 73% מהאוכלוסייה שהם בעלי ביטוח רפואי משלים לבין השאר.
ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית צילום: ששון תירם "אני לא חושב שהכנסת השר"פ תגדיל את הפערים, אלא להפך", אומר מנהל בית החולים רמב"ם בחיפה פרופ' רפי ביאר. "אני מציע מודל שבו בבתי החולים הציבוריים יתאפשר בשעות אחר הצהריים ניצול של שירותים פרטיים, כגון בחירת רופא מנתח, חוות דעת שנייה וכדומה. התנאי הוא שהרופא, שיעבוד גם במסגרת הציבורית וגם בשר"פ, יעבוד במשרה מלאה ורק בבית החולים", מסביר ביאר וטוען שהמהלך יעביר למערכת הציבורית כ־250 מיליון שקל, מהם כ־70 מיליון שקל יחזרו לבתי החולים.
פתרון 2: להישאר במקום
העלאה תמורת בלעדיות לביה"ח
מכיוון שרופאים אינם יכולים לעסוק ברפואה פרטית בבתי החולים הציבוריים, מדי יום בשעה 16:00 מסדרונות בתי החולים מתרוקנים מרופאים ונותר רק הרופא התורן עם צוות העזר. שאר הרופאים הולכים לעבודתם השנייה בבתי החולים הפרטיים או בקליניקות, שם נמצא הכסף הגדול. אמנם לא ניתן למנוע מרופאים לעבוד באופן פרטי, אך כולם מסכימים, גם בהסתדרות הרפואית וגם באוצר, כי המצב הנוכחי שלפיו 80% מהרופאים במערכת הציבורית עובדים גם בעבודה פרטית הוא מוגזם.
אחד הפתרונות שהוצעו הוא מודל שזכה לשם "פול־טיימר", ולפיו תוגדר קבוצה של רופאים שיזכו לקבל שכר גבוה, 40–50 אלף שקל בחודש ברוטו, ובתמורה הרופא יעסוק אך ורק בעבודה בבית החולים הציבורי ותיאסר עליו עבודה פרטית. האוצר לא מסרב להצעה, אולם כרגע היא מקבלת מקום שולי בשולחן הדיונים, שמתרכז בעיקר בתוספות השכר שדורשים הרופאים.
ד"ר זאב פלדמן, מנהל היחידה לנוירו־כירורגיית ילדים בשיבא, אומר כי "במצב הנוכחי, אני עוזב את בית החולים ב־16:00 כדי להתחיל יום עבודה חדש בחמישה מקומות כדי להתפרנס בכבוד. אני רוצה להחזיר את השפיות לחיים שלי. כך נוכל להשקיע את כל האנרגיות שלנו בבית החולים ובחולים".
המועמדים הטבעיים להיכנס לרשימת ה"פול־טיימר" הם רופאים בכירים במקצועות שבהם מצוקת כוח אדם, בין השאר משום שלעוסקים בהם אין אפשרות נרחבת לעבוד באופן פרטי, כגון רפואת יילודים ופגים, טיפול נמרץ, המטואונקולוגיה (מחלות דם וסרטן), ילדים והרדמה. בנוסף, המעמד יוצע למנהלי מחלקות או לבכירים אחרים.
פתרון 3: שכר דיפרנציאלי
העלאת שכר לרופאים בפריפריה
ד"ר יוסף לחוד, מתמחה ברפואה פנימית בבית החולים זיו בצפת, עושה עשר תורנויות בחודש שכל אחת מהן אורכת 26 שעות ברציפות, מ־8:00 עד 10:00 למחרת. בשנים האחרונות הצטרפה הרפואה הפנימית, מי שזכתה לכינוי "מלכת הרפואה", לרשימת המקצועות שסובלים ממחסור בכוח אדם. הסיבה היא פשוטה - אין אפשרות לעסוק בה ברפואה פרטית. לכך מצטרף גם מצבם של בתי החולים בפריפריה שסובלים ממצוקה כללית של כוח אדם רפואי.
גם בהסתדרות הרפואית וגם במשרד האוצר מסכימים כי רופאים אלה צריכים לקבל תוספת גדולה יותר מזו של שאר הרופאים, והשאלה היא כמה.
באוצר מוכנים להציע תוספת שכר של כ־2% לרופא בפריפריה או במקצוע הסובל ממחסור בכוח אדם, אך ההסתדרות הרפואית דורשת תוספות שכר והטבות שמסתכמות בעשרות אחוזים.
