מה יהפוך מחשב לאנושי?

לאחר שמחשב־העל של יבמ "כחול עמוק" ניצח ב־1997 במשחק שחמט מול אלוף העולם גארי קספרוב, ולאחר ש"ווטסון", מחשב־על חדש של יבמ, הביס את אלופי חידוני הטריוויה הטלוויזיונית במשחק טריוויה, עולה שוב שאלה עמוקה שנשאלה עוד לפני המצאת המחשב, ומאז שהומצא שבה ועולה שוב ושוב: מה עושה אותנו לבני אנוש? מה מייחד את בני האדם מהחי, הצומח והדומם סביבם?

בריאן כריסטיאן, עיתונאי מדע ומשורר לעת מצוא, זכה באחרונה בפרס שמאשרר את היותו בן אנוש - הכי בן אנוש שאפשר. לא מדובר בפרס על פעילות הומינטרית, אלא בפרס התנחומים של תחרות "פרס לובנר", שמתקיימת זה 20 שנה ובמהלכה חבר שופטים משוחח בצ'ט טקסטואלי עם מחשבים ובני אדם בלי לדעת מי או מה נמצא בצד השני, ונדרש לבסוף לנחש מי הוא מי. התוכנה ששכנעה הכי הרבה שופטים שהיא אדם חי זוכה לתואר "המחשב הכי אנושי" - והאדם החי שהכי הרבה שופטים ניחשו שהוא כזה זוכה לתואר "בן האנוש הכי אנושי".

הניסוי שבבסיס התחרות הוגדר לפני יותר מ־50 שנה על ידי המתמטיקאי הנודע ואחד מאבות מדעי המחשב אלן טיורינג. מאז, "מבחן טיורינג" הוא האומדן הרשמי לבדוק את מורכבותה של בינה כזו. האומדן פשוט: זהו משך השיחה שעובר עד שמגלים שמשוחחים עם תוכנה ולא עם אדם.

עד היום לא נמצאה מערכת שעומדת בהצלחה מלאה במבחן טיורינג. יש האומרים שזה סימן טוב, כי המכונה שתעבור את מבחן טיורינג תעיד פחות על גאונות ממציאה ויותר על טיפשותם של סובביה. אבל הממציא האמריקאי יו לובנר, יוזם התחרות שנקראת על שמו, דווקא מייחל לעולם שבו מכונות יחליפו אנשים בכמה שיותר פעילויות, ומאמין שאת היום הזה דוחה רק עצלותם של מתכנתי המחשבים. על כן הוא הכריז על התחרות השנתית ועל הפרס - כ־3,000 דולר - כדי לזרז את בוא היום.

כריסטיאן, שזכה בפרס הצנוע של "בן האנוש הכי אנושי", חיבר על הזכייה הזאת את הספר "The Most Human Human: What Talking With Computers Teaches Us About What It Means to Be Alive" ("בן האנוש הכי אנושי: מה שיחות עם מחשבים מלמדות אותנו על המשמעות של להיות חי"), שם הוא בוחן, דרך תחרות לובנר, לא את הבינה המלאכותית אלא את האנושית.

המכונה שתעבור את מבחן טיורינג תעיד פחות על גאונות ממציאה ויותר על טיפשותם של סובביה צילום: shutterstock

פעם חשבנו שאנחנו ייחודיים כי שפתנו מכילה דקדוק. טעינו - גם בתקשורת הפנימית של יונקים אחרים יש דקדוק. התנחמנו בכך שאנו היחידים שמשתמשים בכלים. גם ייחודיות זאת ניטלה מאיתנו, כשגילינו בעלי חיים רבים – אפילו תמנונים - שיודעים לנצל כלים ואף לייצרם. חשבנו שמותר האנושיות הוא ביכולת להבין מתמטיקה. היום חפצים עושים זאת - המחשבים. ומעניינת העובדה שבינתיים עברנו מלבדוק את מותר האדם מהבהמה, לבדוק את מותר האדם מהמכונה.

יש מותר לבינת האדם על בינת המכונה, לפי כריסטיאן, אך הוא הולך ומצטמצם. כריסטיאן מספר שכדי להבהיר לשופטים שהוא אנושי הוא הקפיד שכל אמירותיו בשיחות יהיו נטועות בהקשר. את ההקשר - התרבותי, האישי, ההיסטורי, ובעיקר הרלבנטי לדקויות השיחה - בני אדם עדיין מזהים ומבטאים טוב יותר מכל מכונה. ורק בני אדם יודעים כיום ליזום ולשאול שאלה חדשה שנובעת מהקשר השיחה, ולא רק להגיב, לענות ולפתור. הוא מזכיר את הציטוט הנפלא של פיקאסו, שאמר בסוף שנות השישים שמחשבים אינם מרשימים אותו: "הם מיותרים", אמר, "הם יודעים רק לתת תשובות".

ספרו של כריסטיאן סוקר את תולדות חקר הבינה המלאכותית ופיתוחיה, ומראה איך פריצות הדרך האמיתיות אינן בהוספת מורכבות, אלא בהפשטה. האתגר הוא ללמד מחשב לנפות את הטפל מהעיקר. האנושי ביותר הוא זה שיודע מהי השאלה האמיתית כאן.