נאמן למקור: מילים כמו חול
מנגנון הפיקוח שמציעה ועדת נאמן לא מתאים לישראל, שבה מבנה השליטה הוא ריכוזי, הדירקטוריון הוא חותמת גומי והאסיפה הכללית היא מקום מפגש לפנסיונרים
שנה שלמה, 27 מומחים ועשרה דיונים נדרשו לפרופ' יעקב נאמן כדי להגיע למסקנה שאין יותר מדי מה לעשות עם שכר הבכירים בחברות הציבוריות. גם אחרי שקוראים את כל 20 עמודי המלצות הוועדה, מבינים שהם לא יותר מאשר מכבסת מילים שבינה ובין מציאת פתרון אמיתי לבעיה אין ולא כלום. אחד המשפטים
הוועדה ממליצה לאמץ מנגנון Say On Pay "משופר", ומה שהכי עצוב הוא שהיא באמת מאמינה שזה ישנה משהו. מנגנון Say On Pay מאפשר לאסיפות הכלליות להוציא כרטיס צהוב לדירקטוריונים של החברות בכל הנוגע לשכר הבכירים. גם כאן יתאפשר מנגנון כזה, אלא שהוא מנגנון חסר שיניים. ועדת נאמן בונה על כך שאותו דירקטוריון שיקבע את מדיניות השכר יביא אותה לאסיפה הכללית, ייאלץ לדון בה בשנית ולבסוף יתקן את דרכיו. מנגנון כזה מתאים למקרים שבהם מבנה הבעלות בחברות הציבוריות הוא מבוזר ולאסיפות הכלליות יש באמת כוח, כמו בארה"ב למשל. בישראל, מבנה השליטה הוא ריכוזי, הדירקטוריון הוא לא יותר מאשר חותמת גומי והאסיפה הכללית היא אירוע דל משתתפים המאופיין בכמה פנסיונרים משועממים, כמה עורכי דין והרבה בורקסים.
כל עוד מבנה השליטה בחברות הציבוריות הוא ריכוזי ובעלי השליטה מחזיקים 50% ויותר ממניות החברות, אין כל משמעות למנגנון פיקוח שבו כל מה שהיה יכול המיעוט לעשות הוא לשלוח בחזרה את הדירקטוריון לדיון מחודש. ההכרעה הסופית תיוותר בידי הדירקטוריון.
המקום היחידי שבו חשבה הוועדה לתת סמכות לבעלי מניות המיעוט בחברות הציבוריות הוא בחברות הפירמידה - אותן קבוצות עסקיות שנשלטות על ידי קבוצות של חברות. אלא שבמקום ללכת עד הסוף לפחות בסעיף זה, החליטה הוועדה להשלים את מלאכת החקיקה בעניין זה לאחר גיבוש מסקנות הוועדה להגברת התחרותיות במשק. המשמעות האמיתית של משפט זה היא שזו הפעם האחרונה שבה אתם קוראים על הכוח שיינתן לבעלי מניות המיעוט בחברות הציבוריות בכל הנוגע לשכר הבכירים.
המלצות הוועדה נראות בערך כמו הנסיבות הפוליטיות שבעטיין היא נולדה. אף אחד ממי שניהל אותה כנראה לא מאמין שבאמת צריך לרסן את שכר הבכירים.
