מעקב "כלכליסט": הסטטיסטיקה המנצחת של עו"ד וינרוט אצל השופט זפט

בשבוע שעבר נחשף ב"כלכליסט" כי השופט יהודה זפט היה אחד מלקוחותיו של יעקב וינרוט בתחילת שנות התשעים תמורת שכר טרחה צנוע של 16,597 שקל. זפט, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, לא הכחיש שלא גילה למתדיינים מול וינרוט את דבר הייצוג, אך טען כי "20 שנה חלפו ממועד השירות שנתן לו וינרוט ועד שווינרוט הופיע בפניו".

אלא שבדיקת "כלכליסט" מגלה כי מדובר היה בשנים מעטות בלבד. ייצוגו של זפט על ידי וינרוט התרחש "בתחילת שנות התשעים", ולטענת וינרוט "במשך מספר שנים", ואילו כבר ב־1998 החל משרדו להופיע בפני זפט.

"כלכליסט" איתר שבעה תיקים שמשרד וינרוט מעורב בהם והתבררו בפני זפט בין השנים 1998 ועד סוף 2001. משרד וינרוט היה בצד המנצח בכל המקרים. בארבעה מהם ביקש משרד וינרוט וקיבל צו מניעה זמני, ובשלושת המקרים האחרים היה בצד שהדף בקשה לצו מניעה זמני של הצד השני, וצו כזה לא ניתן. מאז 2002 ועד היום הוצגו כ־16 מקרים שבהם מעורב המשרד בפני השופט.

רצף של זכיות

אחד המקרים הבולטים הוא החלטה דרמטית שמסר זפט ב־1999, כשהוציא צו מניעה זמני לבקשת חברת הפרסום יהושע TBWA שהיתה מיוצגת על ידי משרד וינרוט, נגד החלטת ההתאחדות להימורים בספורט (הטוטו) לבחור במשרד הפרסום אריאלי כזוכה במכרז למתן שירותי פרסום לטוטו. תקציב הפרסום עמד על מיליוני דולרים, וההחלטה שנחשבה תקדימית הסעירה את עולם הפרסום.

ההתאחדות להימורים בספורט הגישה בזמנו ערעור לבית המשפט העליון, אך כפי שקורה במקרים רבים שבהם ניתן צו מניעה זמני נגד תוצאות מכרז - ניהלה ההתאחדות להימורים במקביל מו"מ לפשרה עם חברת יהושע. בתוך פחות משנה הושגה פשרה. יהושע קיבלה חלק מתקציב הפרסום, לצד אריאלי, והערעור לעליון נמחק.

באותה שנה (1999) ייצג משרד וינרוט בפני זפט את חברת אפקון, שביקשה וקיבלה צו מניעה זמני שביטל את זכייתה של חברת ארדן במכרז של רשות שדות התעופה. זפט קבע שבערבות שצירפה ארדן להצעתה נפל פגם מהותי, ובעקבות זאת התקבלה הצעתה של אפקון.

יעקב וינרוט. רצף של הצלחות צילום: עמית שעל

כמה חודשים לפני כן, עדיין במהלך 1999, התברר בפני זפט סכסוך בין בעלי המניות בהילטון תל אביב, שבמסגרתו ביקשו מאיר רוזנטל והרי ליס למנוע את מינויו כדירקטור של הנרי טייק שיוצג על ידי משרד וינרוט. זפט דחה את הבקשה וקיבל את עמדת משרד וינרוט.

שנה קודם לכן, ב־1998, ייצג משרד וינרוט את חברת דשנים אורגניים, שביקשה וקיבלה מהשופט זפט צו זמני שאסר על איגוד ערים אזור דן למנוע ממנה להמשיך לפעול באתר חירייה. ב־2000 ייצג משרד וינרוט את בזק בינלאומי שביקשה וקיבלה צו זמני, שביטל את זכייתה של חברת ברק במכרז לאספקת שירותי תקשורת בינלאומיים למשרדי ממשלה.

סגן הנשיא זפט נוהג לחייב את הצד המפסיד בהליכים בהוצאות גבוהות. עם זאת, מאחר שההחלטות במקרים המפורטים בכתבה לא נמצאות במאגרי פסקי דין, לא ידוע מה גובה ההוצאות שנפסקו לטובת לקוחות משרד וינרוט.

ייתכן שקיימים מקרים נוספים שבהם הופיע משרד וינרוט בפני זפט, וייתכן כי הפסיד בחלק מההליכים, אך בכתבה מובאים כל המקרים ש"כלכליסט" איתר.

משך חובת הגילוי חמש שנים?

הנהלת בתי המשפט טענה בשבוע שעבר שעו"ד וינרוט הופיע בתיקים שהתבררו בפני זפט רק בחלוף 20 שנה ממועד הייצוג. בנוסף נטען על ידה כי כללי האתיקה לשופטים מ־2007 קובעים בנסיבות דומות "תקופת צינון של חמש שנים", והודיעה לפיכך ש"על פני הדברים נראה כי לא נפל פגם בפעולתו של השופט". תגובה זו נמסרה בשבוע שעבר לכלי התקשורת, על דעתם של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש ומנהל בתי המשפט השופט משה גל.

"כלכליסט" בדק את כללי האתיקה לשופטים, ומצא כי לא קיימת הוראה הקובעת שחובת הגילוי של השופט "מתיישנת" או מתבטלת אחרי חמש שנים. עורך דין בכיר אמר ל"כלכליסט" כי "הטענה שחובת הגילוי 'מתיישנת' אחרי חמש שנים היא הזויה, ולא נותר אלא להפנות לפסקי דין של בית המשפט העליון".

כללי האתיקה לשופטים מתייחסים בעיקר למצבים שבהם שופט חייב לפסול את עצמו מלשבת בדין, ואין לו שיקול דעת האם להסתפק בגילוי נאות לצדדים, שבמסגרתו יאפשר להם להביע את עמדתם אם ברצונם להתדיין בפניו או לבקש לדון בפני שופט אחר. כך, לפי כלל 15(ב)(6) לכללי האתיקה, שופט חייב לפסול את עצמו במצב שבו עו"ד המופיע בפניו "מטפל בעניין של השופט או של בן משפחתו". הסעיף מנוסח כך שניתן להסיק כי חובת הפסילה חלה רק כאשר באותה תקופה ממש מטפל הפרקליט בעניין של השופט. בתקופה שלאחר הייצוג, לפיכך, ניתן להניח כי על השופט חלה חובת גילוי נאות בלבד.

הוראה אחרת שמוזכרת בה תקופה של חמש שנים נוגעת לחובה שחלה על שופט לפסול את עצמו, במקרה שבפניו מופיע פרקליט או צד שהיה בעבר לקוח של השופט (לפני מינויו לשופט). במקרה זפט־וינרוט מדובר בסיטואציה הפוכה: זפט היה הלקוח של וינרוט. שימוש בסעיף זה יוביל למסקנה שעל זפט חלה חובת פסילה במשך חמש שנים ממועד סיום הטיפול בתיקו.

בהנחה שהתיק הסתיים לפני תחילת 1993, הוא לא היה חייב לפסול עצמו. אך הכלל אינו מתייחס לפרק הזמן שבו נדרש גילוי נאות מצד השופט.

מקורב לזפט טוען כי ספירה כללית של הופעות משרד וינרוט בפני זפט מעלה כי משרד וינרוט היה בצד המפסיד 70% מהמקרים.

דוברת בתי המשפט מסרה בתגובה כי הואיל והפנייה לשופט נעשתה במהלך השבת ולא ניתן מספיק זמן לתגובה - אין באפשרותה להגיב.