אבי ליכט: "המדינה רשאית ואף מחויבת לשנות את מדיניותה"

בנספח מיוחד שצורף למסקנות הביניים של ועדת ששינסקי בנושא מיסוי חברות החיפוש חורץ המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, כי המצב הפיסקאלי הנוכחי הוא "עיוות" ו"כשל". כזכור, שתי המלצות העיקריות של הוועדה במסגרת הדו"ח שפורסם בשבוע שעבר, כוללות הטלת מס פרוגרסיבי מיוחד על חלק מהרווחים מהפקת הגז וביטול ניכוי האזילה, הטבת המס הייחודית לענף.

המטרה העיקרית של חוות הדעת, מלבד הגיבוי המשפטי לקראת צעדי החקיקה שילוו לה, היא להדוף את טענות חברות הגז שנשמעו בקולי קולות בחודשים האחרונים כנגד עצם הקמת הוועדה והשינוי במשטר הפיסקאלי, בין אם בשינוי גובה התמלוגים (שלבסוף נותר על כנו), ובין אם בשינוי מדיניות המיסוי.

בחוות הדעת שלו מבהיר ליכט כי משאבי הטבע, ובהם הגז, שייכים לציבור כולו. הוא נשען בחוות הדעת על חוק הנפט משנת 1952 וכן חוק נכסי המדינה משנת 1951. "המדינה רשאית, ואפילו מחויבת לשנות את מדיניותה הכלכלית", מתריס ליכט נגד חברות הגז, שטוענות באחרונה כי ועדת ששינסקי חרגה מסמכותה כאשר התייחסה לגילויי גז כמו מאגר ים תטיס ומאגר תמר שכבר הוכרז כתגלית מסחרית. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי בכתב המינוי אין התייחסות מפורשת למועד גילויי הגז, אולם בהודעת דוברות משרד האוצר נכתב כי "על הוועדה להציע מדיניות פיסקאלית עדכנית שתחול על גילויי נפט וגז עתידיים".

קידוח ים תטיס. למי שייכים משאבי הטבע? צילום: שלום בר טל

"תיקון העיוות הוא בהחלט תכלית ראויה"

ליכט מודה כי "ההסדר הפיסקאלי הנוכחי כשל. הוא מביא לתוצאה קשה מבחינת אינטרס הציבור. מחזיקי שטר החזקה נהנים ממשאב ציבורי יקר ערך והתמורה נותרת ברובה בידם". לכאורה, אומר ליכט, תשלום התמלוגים היה אמור להחזיר לקופת המדינה את התשלום עבור השימוש במשאב. אולם, בפני חברי הוועדה הוצג מצג אחר, לפיו הטבת המס שבניכוי האזילה (בשיעור של עד 27.5% שנועד לפצות על אזילת משאב הטבע) עלתה על תשלום התמלוגים. על פי נתונים הנחשפים בדו"ח עולה כי בשש השנים האחרונות (2009-2004) הטבת המס בגין ניכוי האזילה וניכוי התמלוגים עומדת על 710 מיליון שקל לעומת 649 מיליון שקל תמלוגים. את ההשוואה בין נתונים אלה מכנה ליכט "עיוות", ובכך מנמק עוד סיבה להקמת הוועדה: "תיקון עיוות זה הוא בהחלט תכלית ראויה".

"טענת הרטרואקטיביות לא מבוססת"

ליכט משיב טענה טענה, מגובה בחוות דעת בינלאומיות ופסקי דין תקדימיים של בית המשפט העליון. "טענות שותפויות חיפושי הגז בדבר פגיעה בהסכמות ופגיעה בציפייה שלהן להמשך המצב הקיים אינן מבוססות, לא עובדתית ולא משפטית", אומר ליכט. הכוונה היא לדיון בעניין החלת המלצות ועדת ששינסקי על מאגרי גז שכבר התגלו. לכך משיב ליכט ואומר כי "הטענות בדבר חקיקה רטרואקטיבית אינן מבוססות, כיוון שהחקיקה המוצעת צופה פני עתיד ולא תמסה הכנסות ורווחים שהופקו בעבר". לעניין טענת האפליה בין מגזר הגז והנפט לבין ענפי תעשייה אחרים, מבהיר ליכט: "אין כל פגם בחקיקה המתמקדת במגזר הנפט והגז לאור מאפייניהם הייחודיים. כיוון שנמצאה כמות מספיקה לתצרוכת מקומית בטווח הנראה לעין, החלת ההסדר רק על זכויות עתידיות תעקר את תכליתו של השינוי, ועלולה להפוך את ההסדר המוצע לאות מתה".

"המדינה נתנה למחפשים רישיון, לא חוזה"

אחת הטענות של קבוצת דלק ושותפותיה נוגעת לקיומו של הסכם בין המדינה לבין היזמים, לפיו היזמים לקחו את סיכון החיפוש על עצמם והתחייבו לשלם תמלוגים. "אין הסכם כזה", אומר ליכט, "וודאי שאין הסכם שמונע את שינוי הדין". באותו הסכם, טענו חברות הגז, כי קיימת התחייבות חוזית של המדינה שלא לשנות את המשטר הפיסקאלי. ליכט מבהיר: הדבר היחיד שניתן ליזמים הוא רישיון חיפוש וחזקה בשטח המאגר ולא חוזה, שהיא אופרה אחרת. "רישיון או חזקה אינם חוזה", כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון עוד בבג"ץ חברות הכבלים נגד הכנסת.

"ההסדר הפיסקאלי הנוכחי כשל, ומביא לתוצאה קשה מבחינת אינטרס הציבור. מחזיקי שטר החזקה נהנים ממשאב ציבורי יקר ערך, והתמורה נותרת ברובה בידם" צילום: גיא אסאיג

באותו עניין טוענים בדלק כי הסיכון בחיפושי הגז ניטל על כתפיהם ואילו הציבור לא נשא בכל סיכון. "טענה זו אינה מדויקת", אומר ליכט. "הטבות המס המפליגות להן זוכים היזמים, בעיקר היזמים הישראלים, מגלמות השתתפות משמעותית של המדינה בסיכוני היזמים. ההטבות מאפשרות הקטנת המסים. המדינה מאפשרת לנכות את הוצאות החיפוש והפיתוח ההוניות מהכנסות אחרות של היזם, ובכך משתתפת במימון", טוען ליכט.

מלבד זאת, כל טענה על שינוי כללי המשחק מתבטלת בהינף יד על ידי ליכט שמסביר כי בשטר החזקה שניתן ליזמים נכתב כי הוראות החוק יכולות להשתנות, ועל היזמים לפעול בהתאם לשינויים. "היזמים היו מודעים היטב לאפשרות של שינוי במשטר המס", הוא מסביר. וכך עולה גם מתשקיף מדף שפרסמה אבנר חיפושי נפט וגז בו כתבה כי "החמרת הרגולציה בכל הקשור לתמלוגים ולמיסוי עלולה להשפיע לרעה על עסקיה הקיימים של השותפות".

"שינוי מדיניות המס אינה מסווה השארת התמלוגים"

ליכט מסנגר על הותרת שיעור התמלוגים בעינו, ומסביר כי העלאת התמלוגים היתה פוגעת ביכולת היזמים לקבל מימון בנקאי. בדבריו הוא מתייחס לביקורת שהוטחה בהמלצות ועדת ששינסקי שלא להעלות את שיעור התמלוגים אלא לשנות את מדיניות המיסוי, ובכללן ביטול ניכוי האזילה והטלת היטל המס על רווחי היתר. לדבריו, "לא מדובר בהסוואה להעלאת התמלוגים. ההסדר מידתי, מאוזן, הוגן, הדרגתי, ומגלם ערכים של צדק חלוקתי. מובן כי היזמים חפצים בשמירת הרווח העודף כולו, אולם אין המדובר בזכות חוקתית מוגנת או בזכות המוגנת במשפט הבינאומי". בכך משיב ליכט לטענת נובל אנרג'י, לפיה "שינוי מדיניות המיסוי מנוגד למחויבויות של ישראל מכוח המשפט הבינלאומי ההסכמי והמינהגי. חוות דעת של פרופ' הירש, מומחה לדין בינלאומי, מציינת כי אין לטענות אלה בסיס משפטי מוצק".

ליכט סקפטי לגבי האפשרות כי ממשלת ארצות הברית תרצה להפעיל את עקרון ההגנה הדיפלומטית, להיכנס בנעליה של נובל ולתבוע בשמה את ישראל בבין דין בינלאומי. מאז הקמתו של בית הדין ב־1945 פנתה אליו ארה"ב רק פעם אחת בכדי להגן על משקיע אמריקאי.

שטייניץ: "מוכן להקשיב שוב לחברות חיפושי הגז"

"ועדת ששינסקי פרסמה רק טיוטה, והיא נפתחת כעת לסבב השימועים השני, שיתקיים בכתב ובעל פה. הדברים יישקלו בכובד ראש, ואם יהיה צורך בכך, הוועדה עשויה להכניס פה ושם שינויים בדו"ח הביניים שפרסמה. גם אני מוכן לשמוע פעם נוספת באוזן קשבת את דברי אנשי החברות לחיפושי הגז" - כך אמר אתמול שר האוצר יובל שטייניץ בכנס דירקטורים של רשות החברות הממשלתיות בירושלים.

עם זאת, שטייניץ הוסיף כי הוא "דוחה על הסף כל ניסיון להלך אימים על הוועדה, על האוצר ועל מדינת ישראל. נסיונות אלה לא ישפיעו ואין להם מקום". לדבריו, "מי שקשה לו, מי שלא מעוניין להשתתף בהפקת אוצרות הטבע של מדינת ישראל, מי שמעדיף לעשות זאת במדינות אחרות - אנחנו לא מחזיקים אף אחד בכוח. אין לי ספק שיהיו חברות רבות שישמחו להגיע לכאן. נעשה כל מה שנכון באחריות וברצינות".

שר האוצר הוסיף כי אם חברות הגז ייתקלו בבעיות מימון ויבקשו מהממשלה סיוע בתחום זה, דלתו פתוחה בפניהן והוא ישקול את הבקשות בצורה רצינית.

השתתף בהכנת הידיעה: אמנון אטד