התביעה בערעור הירשזון: "עד היום הוא לא מתחרט על הגניבה"

בבית המשפט העליון בירושלים החל הדיון בערעור שהגיש שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון המרצה עונש של 5.5 שנות מאסר לאחר שהורשע בגניבה של כ-1.7 מיליון שקל מכספי הסתדרות העובדים הלאומית. הדיון מתקיים בפני השופטים עוזי פוגלמן, עדנה ארבל ואליעזר ריבלין.

אחת מטענות ההגנה המרכזיות של הירשזון היא כי הכספים שנטל הם במהותם כספים שהגיעו לו על חשבון תנאי הפרישה שלו. עם תחילת הדיון שאל השופט פוגלמן את סניגורו של הירשזון עו"ד בועז בן צור, כיצד ייתכן שאדם טוען להגנתו כי הכספים הגיעו לו על חשבון תנאי הפרישה שלו, רק אחרי שהוא שומע את טענות הפרקליטות ולא טוען את הדברים כבר מתחילת הדרך.

טענה נוספת של הירשזון היא כי המעשים בוצעו משום שלהירשזון, כחבר כנסת, אסור היה בזמנו לקבל שתי משכורות והכספים ניטלו תחת שם אחר, ולפיכך מדובר בעבירה אתית בלבד. השופטת ארבל השיבה לטענה: "האם ייתכן שאדם מכסה על עבירה אתית באמצעות ביצוע עבירה פלילית?".

אברהם הירשזון בבית המשפט, היום

לדיון בבית המשפט העליון הגיעו ילדיו של הירשזון ומכרים אחרים. הירשזון מיוצג בידי עורכי הדין בעז בן צור, שרון קליינמן, אלירם בקל והילה פרנקו.

במענה לטענה המרכזית לפיה מדובר בכספים שהגיעו להירשזון, אמרה ארבל: "השאלה היא אם זאת הדרך. להעביר כסף במזומן במעטפות ולשכנע שככה מתבצע התשלום". בן צור ענה: "אני מרכין ראש ואומר שזאת דרך לא ראויה".

בהמשך אמר השופט פוגלמן: "האם יכול אדם, שחייבים לו כסף ממקום העבודה, לפרוץ לביתו של הבעלים ולהגיד "זה כסף שמגיע לי?". בן צור ענה: "אם היה פורץ אדם לכספת של צד שלישי, מילא, אבל מדובר בסיטואציה עובדתית שאינה שנויה במחלוקת שהמערער עבד בתמורה, ולאחר תקופה הוא נטל את אותם כספים. אין מחלוקת שהמערער עבד ושהגיעו לו כספים. אין מחלוקת". בהמשך אמר: "בניגוד לשגרה המעילתית של האחים כהן, מדובר בסכומים חודשיים, שתואמים את גובה המשכורת, שתועדו היטב".

השופט פוגלמן: "יש טענה כאילו התאגיד הסכים להוצאת הכספים, אבל זה לא נכון, יש גזבר שגם הוא מעורב בפלילים, שמסדר את העניניים. אם הייתה החלטה של דירקטוריון אז מילא, אבל מסתבר שבדלת האחורית כסף כן יוצא החוצה. מדוע זה לא גניבה?"

בן צור ענה: "הגניבה אמורה לשרת ערך של פגיעה בצד הרכושי של התאגיד. משעה שהוא, המערער, נותן תמורה, והיא שוות ערך לסכום שהוא מקבל, לא מתקיים אותו ערך ביסודה של עבירת הגניבה. מתקיים יסוד של עבירות אחרות. גם אם יש החלטה בדירקטוריון שפוברקה, ולימים מתגלה שהחלטת הדירקטוריון הוצאה במרמה. האם זו תהיה גניבה? לא. לא יעמידו לדין נושא של גניבה בידי מנהל. אולי מרמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, אולי עבירות מתחום ניירות ערך ודיני החברות. אבל אנשים עבדו. אנשים נתנו תמורה ולכן לא מתקיימת עבירת הגניבה כי עבירת הגניבה ביסודה הפגיעה הכלכלית בתאגיד. הערך המוגן של עבירה הוא חסרון הכיס".

על כך השיבה השופטה ארבל: "אבל אנחנו שוב חוזרים לשאלה שזה כספים שהתאגיד לא היה אמור לשלם, כי על פי החוק הירשזון לא היה רשאי לקבל כסף כחבר כנסת. רוצים לשלם תמורה יש דרך. שיקבלו החלטות כמו שצריך".

בן צור: "נכון גברתי, זו מרמה והפרת אמונים". ארבל: "זה שזה יכול להתאים לעבירה אחרת לא מתאים שומט את הקרקע תחת עבירת הגניבה. השאלה היא למה זה לא גניבה".

בהמשך טענה באריכות סנגוריתו של הירשזון, עורכת הדין שרון קליינמן, כי רבות מהקביעות של השופטת ברכה אופיר-תום מבית המשפט המחוזי בתל אביב התבססו על עדויות שיש בהן סתירות מהותיות. במקום שבו לא היו עדויות, הסתמכה קליינמן על שורה של חזקות משפטיות.

לגבי כספי החגים והנסיעות שקיבל הירשזון מהע"ל, קליינמן טענה כי סכום של 20 אלף שקל ניתן להירשזון כמתנה לחג. "ניתנה מתנה לחג וניתנו משכורות 13 כפי שידוע ומקובל במשק", אמרה. "מקובל רק לעשות את זה באופן בלתי נסתר, גברת קליינמן", אמר השופט פוגלמן. ארבל הוסיפה: "אם יש כל כך הרבה גרסאות. בהתחלה אמרו 'מעין משכורת'. אז מאיפה אנחנו, כערכאת ערעור, אמורים להתחיל?".

הפרקליטות: "הירשזון היה חייב להסתיר מהתאגיד את הכספים"

לפני שהחלה ההגנה לטעון לעניין העונש, החל לטעון נציג המדינה, עו"ד אלי שוורץ-שואף מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי). הירשזון עצמו, לבוש מדי אסיר כתומים שנראה כאיבד רבות ממשקלו, ניהל רישומים והקשיב בפנים חתומות לנעשה באולם. שוורץ-שואף אמר: "הירשזון רצה להסתיר מהכנסת כי הוא רצה לקבל שתי משכורות. מרגע שנלקחים כספים מהתאגיד, והתאגיד לא יודע שהכספים נלקחים ממנו, יש כאן עבירה של גניבה בידי מנהל. וזה לא משנה אם הוא רצה לתרום את הכספים לצדקה".

השופטים פוגלמן וריבלין מתח ביקורת על הדרך שבה ניסחה התביעה את טענתה. "אמרתם ש'המניע האחד' להסתרת הכספים הוא כדי לעקוף את חוק חסינות חברי הכנסת. הטענה האמיתית שלכם שדרך התשלום היא להסתיר מהמעביר, לרמות את המעביד, ולא לרמות את הכנסת. השאלה היא אם היתה גניבה מהמעביד. הייתם צריכים לומר מההתחלה למה לפי דעתכם הסתירו מהמעביד ולא למה הסתירו מהכנסת".

בתגובה נאמר על ידי התביעה: "זה סמנטי, זה לא משנה אם המטרה הקרובה שלו היתה להסתיר מהתאגיד את המטרה או המטרה הרחוקה של להסתיר מהכנסת. השאלה היא שאלת תום ליבו של הירשזון, האם הירשזון, כשהוא לקח מאות אלפי שקלים רצה להסתיר את לקיחת הכספים מהתאגיד".

"מה אתה רוצה לומר על היעדר קביעה פוזיטיבית של בית המשפט המחוזי על היעדר נזק רכושי לתאגיד?", שאל השופט פוגלמן את נציג התביעה. שוורץ-שואף ענה כי בית המשפט המחוזי קובע בפסק הדין קביעה פורמאלית שלפיה המעשים אכן פגעו פגיעה רכושית בתאגיד. "קביעות פורמאליות שנגרם נזקק לתאגיד - יש", אמר שוורץ-שואף והוסיף: "נזק לתאגיד נגרם. יצא מקופתו סך של 1.5 מיליון שקל מבלי שהוא יודע לאן הכספים הולכים".

בהמשך ביקש שורץ-שואף להתייחס למה שהגדיר כ"נושא קריטי והוא עניין תום הלב". "בסופו של יום גם הירשזון וגם עובדיה כהן לוקחים את הכספים האלה שלא בתום לב. הוא מקבל מעטפות עם ערימות מזומנים, פעמיים בשנה סכומים אחרים. הכסף יוצא מהתאגיד, המנהל צריך לתת הסבר סביר. הפסיקה אומרת שההסבר של הירשזון לא שווה לכלום. בבית המשפט שאלו אותו אם הכספים ניתנו לו כ"מעין משכורת", אבל הוא אמר, לא, זה כספים שהגיעו לי על חשבון הפנסיה. אף מילה על 'מעין משכורת'. להירשזון אין הסבר למה קיבל את הכספים. אז היום, פה, באים ואומרים לנו 'תאמינו להירשזון, הוא לא סבר שהכספים נגנבים מהתאגיד'. להירשזון יש בעיה מושגית לגבי מה הכספים שלו ומה הכספים של התאגיד. מה שהירשזון עשה זה איש הישר בעניו יעשה. הוא החליט שמגיע לו כסף, אז הוא לקח לעצמו כסף".

בהמשך עמד שוורץ-שואף על חלקה של הע"ל במסכת הפרשה. "לעובדי הע"ל, והחברים שמשלמים לה דמי חבר זכות לדעת על מה הולך הכסף שהם משלמים. אננו מדברים פה על תאגיד שבו יש יו"ר שכל נושאי המשרה בו הם עושי דברו".

"עבריינות שיטתית"

"מר הירשזון רצה לקבל כסף. מר הירשזון החל משנת 2000 חי ברמת חיים מאוד גבוהה והוא היה צריך לממן את רמת החיים הזאת. וכל קווי ההגנה שלו קרסו", אמר שוורץ-שואף. בהמשך טענה הפרקליטות לעניין העונש. "הירשזון ביצע את המעשים כאשר הוא מפר אמון, ואין זה משנה עם הצווארון הוא כחול או לבן. מה שהמערער עשה זאת עבריינות שיטתית, חודשית, שמתבצעת בהסוואה, שמתבצעת בערמה. המצב של הע"ל התדרדר. זכויות עובדים צומצמו. היית מצפה שהמעשים יפסקו. אבל בתיק הזה אף אחד לא הפסיק. האדם הזה, מאות ואלפי פעמים מקבל כספים במרמה, האדם הזה אוכל ארוחות שחיתות על חשבון הכספים של העובדים. מספיק רק לראות את רשימת המסעדות כדי להבין מה נעשה. איזה עונש מגיע לאדם כזה? וזה ארגון שכל תפקידו הוא לספק רווחה לעובדים".

"למערער דברים רבים העומדים לזכותו. יש לזכותו פעילותו הרבה להנצחת השואה, למעשיו הטובים הרבים, לנסיבות האישיות הקשות שחרף נסיבות אלה הצליח להקים משפחה לתפארת, רוב הכסף הוחזר. הכל לזכותו. אבל הכל עניין של איזון. עונש מאסר של 5 שנים וחמישה חודשים הוא עונש לא חמור. אתה מסתכל על המערער כאן מבחינת מעמדו הציבורי. יו"ר ועדת כספים. שר תיירות. אתה אומר לעצמך, מנהל בתאגיד, הימשכות המעשים. כל האחרים הביעו חרטה. אבל כמו שאמרה השופטת ברכה אופיר-תום 'הוא מביע חרטה רק על הדרך'. עד היום הירשזון לא מתחרט על הגניבה".

עו"ד בועז בן צור קיבל את זכות המילה האחרונה וטען לעניין העונש של לקוחו. "בגזר הדין נפלו טעויות שזקפו על הירשזון חטאים לא לו. הפגם המהותי הראשון הוא ייחוסה של פרשת המעילה, פרשת כהן, להירשזון. בית המשפט מייחס לו שותפות במקום שבו הייתה מעילה של עובדיה. 'כל החבורה הצליחה להוציא סכומי עתק', כתוב בפסק הדין. ולא מיני ולא מקצתי".

עוד אמר בן צור, כי "הקביעה השנייה שאין לה בסיס אמיתי בפסק הדין היא שהבכירים האחרים רוקנו את קופת הע"ל. זו קביעה שאין למערער שום קשר אליה. בית המשפט כורך את כולנו בנשימה אחת. וזה ממש לא נכון. אנחנו לא חולקים שהנאשם הוא הדמות הבכירה, ושזו נסיבה לחומרה. אבל צריך לשקול עוד נתונים שהיו. האחרים שהיו נטלו סכומים שעולים אלפי מונים ממה שלקח המערער, ללא כל הצדק. הנאשם החזיר באופן וולונטרי את הכספים. ואצל אף אחד אחר לא הושת קנס של 400 אלף שקל".

בן צור הוסיף: "נכון, לא התחרטנו. זוכינו מהפרשיות הפוליטיות. ההליך מצידנו נוהל בצורה ראויה. יש נסיבות לקולא שאם הן לא יובאו עכשיו הן לא יובאו לעולם. בית המשפט מתייחס לאדם שהוא בן 70, במצב בריאותי לא פשוט, עם נסיבות אישיות טרגיות, שעשה עשייה ציבורית יוצאת דופן של אנשי ציבור. ביתו מומש, הוא נותר חסר כל, יש תביעות של ההסתדרות כנגדו, של גופי הקשורים עם ההסתדרות כנגדו, ההתמוטטות האישית והכלכלית מתקיימת".