חבורה של גיקים מוחאים כפיים

לא לחינם השתפכו מבקרי הקולנוע על הסרט "הרשת החברתית". הספר המעט פשטני של בן מזריץ' נהפך תחת בימויו של דיוויד פינצ'ר לדרמה קולחת, שנונה וקצבית, עם טאץ' מדויק של כסף, סקס וכל היצרים הנלווים. הדיאלוגים המבריקים של ארון סורקין, חלקם הגדול אינם מופיעים בספר המקורי, סוחטים מהגיקים שבקהל, אבל לא רק מהם, הרבה פרצי צחוק. במיוחד כשדמותו של צוקרברג משחררת עוד הערה מזלזלת כלפי אלה שמאשימים אותו בגניבת הרעיון לפייסבוק וכלפי עורכי דינם.

רוצים לקבל הזמנה זוגית להקרנת טרום-בכורה של הסרט "הרשת החברתית"? לחצו כאן והשתתפו בחידון הטריוויה של "כלכליסט" בפייסבוק

לכתבות נוספות באותו נושא:

• לא חבר: למה דווקא מארק צוקרברג ומה הוא עשה כדי שלא יכתבו עליו
  
• "כולם תוהים אם צוקרברג הוא שמוק, אבל מי שרואה את הסרט פשוט רוצה לחבק אותו"
  
• שינה לו סטטוס: הספר שהתחיל את המהומה 
  

ג'סי אייזנברג, שמגלם את צוקרברג, מצליח לשכנע כבר בסצינה הראשונה. ג'סטין טימברלייק פשוט מבריק כמייסד נאפסטר והילד הרע של סיליקון ואלי, שון פארקר. אבל דווקא אנדרו גארפילד (שנבחר, אגב, להחליף את טובי מגווייר בסרטי "ספיידרמן"), המגלם את אדוארדו סייברין שהחזיק ואיבד 35% מפייסבוק, משכנע יותר מכולם. זוהי גם הדמות שהמונולוגים שנכתבו עבורה פוגעים בדמותו של צוקרברג במיוחד.

ג'סי אייזנברג וג'סטין טימברלייק בסרט

עם זאת, סוד הקסם עדיין טמון בעובדה שפייסבוק עצמה ארוגה היטב אל תוך מרקם החיים של הצופים. כולם יודעים לספר מתי הם שמעו עליה לראשונה ומתי החליטו להצטרף. את הביקורת הפרטית שלהם הם כבר העלו כסטטוס עוד לפני שהתחילו הכתוביות. האם לסרט דומה על סטארט־אפ קצת פחות מוכר יהיה אותו אפקט? אף שסורקין מתעקש שכן, ספק גדול.

וזהו צוקרברג שמשתקף מהסרט: גאון, שחצן, ילדותי, נרקיסיסט, אמביציוזי, אגוצנטרי וחרמן. חסר גבולות, חסר חברים, חסר בושה.

היוצרים אמרו בראיונות שהיה להם חשוב לתת לקהל להחליט לבד. להציג את כל הגרסאות של הסיפור ולהישאר אובייקטיביים. לעתים זה עושה לצוקרברג חסד. קשה שלא להזדהות עם האאוטסיידר האולטימטיבי. אבל צוקרברג ופייסבוק לא בונים על זה. בשבועות האחרונים נראה שהם עושים הכל כדי להפציץ את התקשורת בבאז חיובי. מישהו שם פתח את הברז ואִפשר ל"מקורבים" לדבר עם עיתונאים, להשתפך ולשבח את הבוס ואת ההנהלה, מה שהביא לגל של פרסומים, חלקם די מחמיאים.

אבל למה הוא בכלל צריך את זה? צוקרברג של הסרט מקפיד הרי להבהיר בכל הזדמנות שהוא לא חייב דין וחשבון לאף אחד, ובטח לא למי שעזר לו להגיע לאן שהגיע. האם הילדון מעמק הסיליקון, שעשה 500 מיליון חברים ועל הדרך גם כמה אויבים, התבגר - או שהסרט פשוט עושה לו עוול?

מבחינת קהל ההייטקיסטים/גיקים שהתאסף לצפות בהקרנת הבכורה של הסרט בסן פרנסיסקו, לא נראה שזה העניין. בסיום ההקרנה הוא מחא כפיים בהתלהבות מידבקת ואז הצטופף בקבוצות קטנות לדיונים נרגשים. מהם עולה תחושה עיקרית אחת: גם אם כל מי שטוען לחזקה על פייסבוק צודק, וגם אם כל ההאשמות נכונות, קשה שלא להעריך - אפילו כמעט לחבב - את דמותו החדשה של צוקרברג. שוב הוא ניצח.