יועצו הכלכלי הבכיר של שר האוצר: "בנק ישראל מפסיד את כספי המדינה"

שעות ספורות אחרי שנגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר התייחס במסיבת העיתונאים לדיווחים הרבים ב"כלכליסט" על ההפסדים הגדולים שהוא צובר מדי חודש על יתרות המט"ח ("חוק בנק ישראל קובע מהן מטרות הבנק המרכזי, ולא כתוב שם שהמטרה היא להביא את הרווחים שלו למקסימום. אנחנו לא בנק למטרות רווח"), התברר מה חושבים על נושא מעניין זה בבניין שמעבר לכביש.

בראיון ל"כלכליסט" מבהיר יועצו הכלכלי הבכיר של שר האוצר, ד"ר אבי שמחון, כי דבריו של פישר, במקרה הטוב, אינם ממש מדויקים.

סטנלי פישר צילום: אוראל כהן

"מה זאת אומרת שבנק ישראל הוא לא מוסד למטרות רווח? איזה מין דבר זה?", שואל ד"ר שמחון, "בנק ישראל הוא חלק מהסקטור הציבורי שנועד לסייע לכלכלת ישראל ולרווחת תושבי ישראל. הכספים שבנק ישראל מפסיד הם כספים שמפסידה מדינת ישראל. בנק ישראל הוא לא מוסד אקס־טריטוריאלי. הוא חלק ממה שנקרא הממשלה הרחבה של ישראל. גם גופים בינלאומיים גדולים כוללים את ההפסדים או הרווחים של הבנקים המרכזיים במאזנים של הסקטור הציבורי. זו הגישה המקובלת בחשבונאות הלאומית שנעשית בכל העולם".

ממה בעצם נובעים הפסדי הבנק?

"קודם כל יש לו הפסדי ריבית, שנובעים מכך שהוא מפקיד את יתרות המט"ח בפיקדונות או בניירות ערך זרים שנותנים לו ריביות נמוכות מאוד, ומצד שני הוא נוטל לשם כך הלוואות מהציבור ומשלם עליהן ריבית יותר גבוהה. זה מדהים, להערכתי מדובר כאן בהפסדים של 1.5–2 מיליארד שקל מדי שנה, שזה הרבה מאוד כסף. זה סכום עתק. בנוסף נגרמים לבנק ישראל גם הפסדי הון עצומים כתוצאה מהפרשים בשערי החליפין. בנק ישראל קנה דולרים בשערים גבוהים יותר מהשער הנוכחי, ולדעתי שער הדולר עוד ימשיך לרדת. כפי שהדברים נראים כיום, ולמעשה כפי שהם נראים כבר כמה שנים, אנחנו הולכים לקראת ייסוף נוסף בשער השקל".

בנק ישראל טוען שההפסדים שלו הם רק "הפסדים וירטואליים", ולא הפסדים של כסף אמיתי.

"על הפסדי ההון אפשר אולי להתווכח, אבל הפסדי הריבית הם ממש לא הפסדים וירטואליים. ההפסד של יותר מ־1.5 מיליארד שקל בשנה זה כסף אמיתי. נקודה. זה כסף שמדינת ישראל מפסידה ממש ברמה היומיומית. בכל יום פשוט יוצא כסף מקופת המדינה. וזה בכלל לא משנה אם בנק ישראל מדפיס את הכסף, או שזה חוב של משרד האוצר. אנחנו מדברים על מדינת ישראל".

אז בנק ישראל לא היה צריך לקנות את מיליארדי הדולרים שהוא קנה בשנתיים וחצי האחרונות?

"לא. יש הרבה היגיון במדיניות של בנק ישראל, ואין מחלוקת על עצם הצורך בהגנה על שער החליפין. אבל הבעיה שלי עם מדיניות זו היא בכמה מישורים. הראשון הוא העובדה שבנק ישראל ניסה להגן על שער חליפין לא ריאלי. אי אפשר להגן על שער חליפין של 3.70, 3.80, או אפילו 4 שקלים לדולר. אלה הם שערים שבהם בנק ישראל קנה דולרים, וזו היתה טעות. טענתי את זה בעבר, וגם עכשיו מתברר בדיעבד שזו הייתה טעות.

"המישור השני הוא שאפשר היה להבין את המדיניות הזאת בזמן המשבר הגדול, כאשר היתה אווירה של אי־ודאות והיה חשש אמיתי שהיצוא שלנו עומד לספוג מכה קשה שתכניס את כל המשק לסחרור. אבל זה לא המצב כבר לפחות שנה. היצוא התאושש ונמצא כבר יותר משנה בתהליך של חזרה למצב שהיה לפני המשבר. במצב הנוכחי, המחיר הגבוה שאנחנו משלמים לא מצדיק את ההגנה על שער החליפין הנוכחי".

איך יוצאים מהמצב הסבוך?

"לבנק ישראל אין מספיק כלים להתמודד לבדו עם מחירי הנדל"ן ועם שער החליפין. לכן הוא חייב לייצר מדיניות משותפת עם האוצר. במאמצים משותפים יש הרבה אמצעים שניתן לנקוט".

כמו מה למשל?

"קודם כל בנק ישראל צריך להודות שיש בעיה. רק היום הנגיד עשה את הצעד הראשון בכיוון, אבל הצעד לא היה מספיק גדול. כל שנה ממשלת ישראל ממחזרת חובות במט"ח ביותר מ־5 מיליארד דולר. אם במקום זאת היינו ממירים את החוב במט"ח לחוב בשקלים, היינו יכולים להקטין את זרימת הדולרים לישראל. אבל זה מצריך שיתוף פעולה בין משרד האוצר לבין בנק ישראל, כי האוצר אינו מעוניין להציף את השוק בחוב שקלי. אם נשב ביחד ונחשוב איך לעשות זאת, יכול להיות שנצליח לגבש איזושהי מדיניות".