האוצר: דחיית הקמת מתקן הגז - הפסד של 430 מיליון דולר בשנה
לאחר שהתקבלה מחאתם של תושבי מועצת חוף הכרמל, הוחלט לבחון שוב את אופציית האסדה הימית. כתוצאה מכך, ההחלטה על מיקום מתקן קליטת הגז מקידוח תמר תתעכב
גילוי הגז הטבעי לפני כשנה במאגרי "תמר" הוביל לאופוריה. "אנחנו חיים בארץ זבת חלב וגז", הכריז אז יצחק תשובה, בעלי קבוצת דלק. אולם החגיגות היו מוקדמות מדי. המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שהיתה אמורה להחליט שלשום היכן למקם את נקודת הקליטה עבור הגז מ"תמר", החליטה שלא להחליט. במקום היא בחרה להמשיך ולבחון את שש החלופות שהוצעו בעבר, הוסיפה חלופה שביעית בעכו וגם הטילה על משרד התשתיות לבחון הקמת אסדת קידוח בלב ים.
- החלופות להקמת המתקן - לצפייה לחץ כאן
המשמעות היא שככל הנראה הגז של תמר לא ינחת בישראל ב־2012, השנה שעליה הצהירו השותפות. כיום, כ־45% מייצור החשמל נשענים על השימוש בגז, שמגיע משני מקורות: קידוחי ים תטיס מול אשקלון ו־EMG המצרית. מאגר הגז "ים תטיס", שסיפק ב־2009 כשני שלישים מכמות הגז לישראל, צפוי להתייבש עד 2013, מה שאומר שהמדינה חייבת למצוא מקורות חלופיים. במשרד התשתיות טוענים שכל משק האנרגיה בישראל תלוי במתקן הקבלה של תמר. "כלכליסט" בדק את הנושא, והמסקנות לפניכם.
משרד האוצר: הפסד של 430 מיליון דולר בשנה
הנתון הבא מסתתר בדו"ח על מדיניות התמלוגים של מדינת ישראל מטעם מחלקת המחקר של הכנסת: "על פי אגף התקציבים במשרד האוצר, אומדן הכנסות המדינה מהפקת גז טבעי מכלל הרזרבות הקיימות הוא 16 מיליארד דולר".
באוצר הזדעקו אתמול ואמרו שמדובר בטיוטה ראשונית, אולם שלא לציטוט הם מודים שכל עיכוב בקידוחי "תמר", פירושו הפסד כסף למדינה. כמה כסף? באוצר מסבירים: "בהנחה של מחירי סולר דומים לאלו המקובלים כיום, הפער בין שימוש בסולר לגז בתחנות הכוח עומד על 12 דולר למיליון BTU. על פי הערכה, החל מ־2014 יצרוך המשק כ־8.5 BCM, ומכאן אנו גוזרים כי על כל פער ב־BCM צפוי הפסד של 430 מיליון דולר למשק בכל שנה".
זאת בהנחה ששיעור התמלוגים מחברות הגז אכן יישאר 12.5% ברוטו, ו־40% כולל מסים ישירים, עקיפים ובלו. נתון זה עשוי להשתנות בקרוב: ועדת ששנסקי בוחנת במרץ אם להגדיל את התמלוגים ל־24% - כך לפי ההערכות. בכיר במשק האנרגיה מסביר שעם כל הקרבות התקשורתיים בין שר התשתיות עוזי לנדאו לשר האוצר יובל שטייניץ בעניין התמלוגים, בעניין הבאת הגז לישראל, הם שותפים לאותה דעה: יש להביא את הגז כמה שיותר מהר. באוצר מסבירים שמשק החשמל אולי יוכל להשלים את פערי הגז על ידי רכש ממצרים, אולם המצרים לא משלמים תמלוגים.
משרד התשתיות: הפילו עליו תיק
גם במשרד התשתיות התעוררו למציאות חדשה, שלפיה עליהם לבצע תסקיר סביבה להקמת אסדה ימית. כמה זמן יידרש לתסקיר ומי יבצע אותו בפועל? אף אחד לא יודע. לפי ההערכות, הבדיקה תארוך בין חצי שנה לשנה. "בניגוד לחלופות הקרקעיות, בים אין הגדרה מדויקת של אזור בדיקה", מסבירים שם.
תגובתו הרשמית של המשרד היתה ישירה: "ללוח הזמנים של בדיקה מסוג זה יש השפעה מהותית על אמינות אספקת החשמל למשק הישראלי בטווח המיידי, במיוחד על אספקת חשמל 'נקי'". שלא לציטוט אמרו אתמול בכירים במשרד שהעיכוב בהגעת הגז ייצור מהומה במשק החשמל.
חברת החשמל: שובה של התחנה הפחמית
בחברת החשמל קיבלו את הבשורה ברגשות מעורבים. החלטת המועצה הארצית רק מחזקת את דעתו של מנכ"ל החברה עמוס לסקר, שטען לאורך חודשים שהגז מקידוחי תמר לא יגיע לישראל בשלוש השנים הקרובות. "הגז יגיע ככל הנראה רק ב־2014", הסבירו אתמול בחברת החשמל. התוצאה, לדברי חברת החשמל, היא ברורה: "חברת החשמל עלולה להישאר עם ספק גז טבעי אחד - החברה המצרית EMG". הסתמכות זו תאלץ את חברת החשמל להגדיל את הרכש ממצרים או לבצע עסקאות נקודתיות (SPOT) עד הגעת הגז מתמר. הבעיה הכי גדולה של העסקאות הנקודתיות היא שמחירן גבוה יותר מחוזה אספקה ארוך טווח.
אפשרות שנייה היא להוציא תוכניות ישנות מהמגירה: במשרד התשתיות הסבירו אתמול ל"כלכליסט" שמשמעות ההחלטה היא חזרתה הרשמית של התחנה הפחמית באשקלון, שאמורה להוסיף למשק החשמל כ־1,300 מגה־ואט (11% מכושר הייצור). כפי שנחשף ב"כלכליסט", חברת החשמל בוחנת בימים אלו אם להסב את התחנה מעבודה בפחם בלבד לעבודה בגז טבעי עם גיבוי של פחם לשעות הצורך. בחברת החשמל הסבירו אתמול שהתחנה החדשה תוכל לעבוד על פחם עד להגעתו של הגז מקידוחי "תמר", מהלך שידרוש עבודה רבה יותר. מעבר לכך, יש לזכור שפחם, מזוט או סולר, שמזהמים את הסביבה ויקרים יותר מגז טבעי.
השותפות בקידוח: פוזלות לעבר נעה
השותפות בקידוחי תמר תיארו את התנהלות המדינה כ"אכזבה קשה מאוד". "לא ברור אם התהליך יושלם בתקופה הקרובה", התבטא שותף בכיר. "מדובר במדינה משוגעת, כי במקום שיגידו 'אהלן וסהלן' אומרים ליזם 'שבור את הראש'". מעבר לכך, ישראמקו מחזיקה 28.75% מהשותפות וטרם חתמה על חוזי המימון המחייבים, מה שמותיר חלל של 350 מיליון דולר במימון הביניים של הפרויקט.
מה שכן ברור הוא שכבר בתקופה הקרובה תגיש דלקתוכנית פיתוח למאגרי "נעה", שדה הגז השני של ים תטיס. מאגר זה מכיל 7 BCM - כרבע מהכמות של ים תטיס. זמן הפיתוח מוערך בעד 18 חודש, והעלות היא כ־200 מיליון דולר. המהלך יעניק לשותפות אוויר לנשימה.
יוסי מימן: מחכה לחוזי הגז
מי שבהחלט עשוי להרוויח מהעיכוב הוא יוסי מימן, המחזיק במעל 20% מ־EMG המצרית באמצעות אמפל ומרחב שבבעלותו. לשותפות בקידוח תמר יש שני מזכרי הבנות בהיקף כולל של 12 מיליארד שקל. מזכר ההבנה הראשון מעמיד לרשות חברת החשמל 52 BCM גז לתקופה של 18 שנה, בעלות מוערכת של כ־11 מיליארד דולר. המזכר השני, שהיקפו כמיליארד דולר, הוא עם חברת
דליה אנרגיות, שמקימה תחנת כוח פרטית באזור קריית מלאכי. בהיעדר גז מ"תמר" עלול להיווצר מצב שבו חברת החשמל ודליה אנרגיות יזדקקו למקור אנרגיה חלופי כבר ב־2013, ובהיעדר אופציה ישראלית יתגלגלו החוזים לפתחו של מימן.
בדליה אנרגיות הגיבו בדיפלומטיות: "אספקת גז לישראל מיותר ממקור אחד היא נושא לאומי, ואנו משוכנעים שהמדינה תמצא פתרון". הרשות לשירותים ציבוריים־חשמל דווקא סבורה כי יש להעניק קדימות לגז המצרי כדי לשמור על הגז הישראלי מחד וכדי להימנע משריפת מזוט, פחם וסולר מאידך. "הממשלה צריכה לזרז את הבאת הגז מתמר, או לבחון את האפשרות לפתח את נעה", כך נאמר.
