ישראל 62, 63: סטארט-אפ מלהיב או החצר של לודוויג המשוגע

הברזל 28 נראה כמו רוב הבניינים ברמת החי"ל. קפה ומאפה בקומת הרחוב, צירופי אותיות מוזרים של חברות עלומות על הקיר בלובי חסר חן, שומר מנומנם. גם המשרדים עצמם מעוצבים בלי יומרה, כמו סניף של קופת חולים שעבר מתיחת פנים כלשהי. ואף על פי כן, שעה קלה אחרי שאביעד מייזלס וינון ברכה

מייזלס, פוסטר־בוי של גיק מצוי, וברכה הם היזם והמנכ"ל של PrimeSense, שמפתחת למיקרוסופט את היכולת לשחק מול מסך הטלוויזיה בטבעיות, בלי חוטים ובלי כפפות. זה עובד. וזה מלהיב. וזה מעורר השראה. כי ברור שאם החיישן התלת־ממדי של PrimeSense יכול לשחק איתך, הוא יכול לעשות כל מה שתרצה.

וזה לא מקרה שמיקרוסופט הציגה את הפיתוח הישראלי בגאווה בכנס ThinkNext שערכה בשבוע שעבר בתל אביב, עם עוד תריסר סטארט־אפים מבריקים של גיקים ויזמים חסרי מעצורים. כשקרייג מאנדי, צאר הפיתוח של ענקית התוכנה, העניק מחמאות שופעות ליצירתיות וליזמות שלנו, נשטפנו בגאווה ישראלית. אז למה בכל זאת יש מקום לדאגה ביום העצמאות ה־62?

לודוויג השני, שנודע יותר כלודוויג המשוגע, הוכתר כמלך בוואריה בגיל 19. הוא היה בחור יפה ולא שפוי, עם תיאבון יוצא דופן לבניית טירות אקסטרווגנטיות, אבל העם אהב אותו למרות שגיונותיו. שלטונו הקודר, על תככי החצר ההפכפכים שלו, משמש בידי היסטוריונים דוגמה מעניינת ליחסים בין עמים ושליטיהם.

אני כמובן לא מעז להציע את ההשוואה בין לודוויג לבין מנהיג ישראלי כלשהו, אבל השלטון הישראלי המסוכסך נראה לעתים קרובות כמו חצרו של לודוויג המשוגע. קחו למשל את סבך המזימות בלשכת ראש הממשלה או בלשכת שר הביטחון (המזכירה גם את ארמונו של לואי ה־14). האם מישהו מאמין שאפשר לנהל ככה מדינה?

השאלה הקצת משועשעת מקבלת ממדים מפחידים כשבוחנים את האיומים האמיתיים על ישראל, מנסראללה עד אחמדינג'אד. ישראלים רבים חוששים שההכרעה לתקוף את איראן תיפול בקדירה שבה מבעבעים בצוותא דמונים טורדניים בראשו של בנימין נתניהו, האוטיזם המחמיר של אהוד ברק, הלהג הבריוני של אביגדור ליברמן, הבהובי עובדיה יוסף ומלחמות אגו חולניות בין כל מיני עוזרים ויועצים חתרניים בלשכות. בררר.

פרצופה של הממשלה לא רק מדאיג, הוא מזרז את התפוררותה של הלכידות הישראלית החיונית לקיומה של המדינה. הסיבות להתפוררות רבות: הפער המנקר בין האלפיון העליון לבין כל השאר והפער הגדול מדי בין העשירונים העליונים לעשירונים התחתונים, השחיתות שהרקיבה כל חלקה טובה, אי השוויון בין המרכז לפריפריה בהזדמנויות לילדים ונערים במערכות החינוך, חוסר הצדק המשווע בהשתמטות ההמונית ממילוי החובה להגן על המדינה, הקרע בין ימין ושמאל בנושא ההתנחלויות. הרשימה ארוכה.

יש בוודאי קוראים שהגיעו עד כאן ולא מבינים מה העורב השחור הזה רוצה. איזו התפוררות? נתוני המקרו של ישראל טובים למדי, בוודאי בהשוואה למצבן של מדינות רבות שמתקשות להתאושש מהמשבר העולמי. ההכנסה לנפש חוצה את ה־30 אלף דולר בשנה. המשק חוזר לצמיחה. נגיד בנק ישראל שומר עלינו. וגם אלוהים, כידוע, בדרך כלל בצד שלנו.

בסדר, נחגוג. זה כל כך מפתה לשמוח ביום הולדת. ושנזכה לשנה הבאה. אני יכול בקלות לספר לכם על עוד איים מקסימים של מצוינות ישראלית כמו PrimeSense. אני מכור לסטארט־אפים כי הם, בעיניי, בניהם או נכדיהם של החלוצים עם הטורייה. ויש עדיין חזון ומעש מלהיבים לא רק בהייטק. גם בתעשייה המסורתית, בחקלאות, ברפואה, באקדמיה ובאמנות. אבל גם נסים ונפלאות זקוקים ליד מכוונת של הנהגה חכמה. השאלה היא איך אומה שהמציאה את עצמה מחדש הצליחה להפקיר את המדינה בידיהם של עסקנים, שרלטנים, מהבהבים, מושחתים ושאר ירקות.

זו קריאה לישראלים וישראליות שאכפת להם. הלו, צאו מהקונכיות שלכם. האדישות תהרוג את כולנו. אתם הרי לא באמת מאמינים שאפשר לעבוד ברמת החי"ל, בהרצליה או ביקנעם ולפנטז שאתם חיים בפרבר אמריקאי רגוע. זה לא פאלו אלטו, זה המזרח התיכון. מסביב יהום הסער, או סביבנו אימה וצלמוות. תבחרו אתם את השורה הנכונה. אבל תעשו משהו.

תעשו משהו בשנה ה־63 לעצמאות, כדי שישראל תהיה מה שהיא יכולה להיות. מדינה פורחת, לא רק בועות. תנו את עצמכם, את שכלכם, את זיעתכם, את עושרכם, לא רק לעסק הפרטי שלכם, אלא גם לעסק המשותף שלנו - מדינת ישראל. זה עדיין סטארט־אפ שנאבק על מקומו. יש עוד סיכוי לנצח: את הבערות ואת האדישות ואת השחיתות ואת הפערים וגם את כל המנוולים הקמים עלינו לכלותנו. ואסור להתייאש מהסיכוי להגיע להסדר עם השכנים. בלי שלום - הייאוש עלול לנצח. חג עצמאות שמח.

לצפייה בכתבות נוספות מתוך מוסף עצמאות לחץ כאן