חקר ביצועים: גליון הערכה שבועי

אלי הורוביץ צילום: גלעד קוולרציק

הורביץ הוא לא ג'ובס

מי מנהל טוב יותר - אלי הורביץ מטבע או סטיב ג'ובס מאפל? התשובה הפבלובית היא ג'ובס, האיש שהפך רעיון בתולי לחברה בשווי 187 מיליארד דולר, שמטלטל את הרגלי הצריכה שלנו שוב ושוב. אלא שלפני קצת יותר משנה, כשג'ובס חלה בסרטן והודיע על פרישה זמנית מהחברה, המניה התרסקה וכת המעריצים נזעקה. טבע שווה "רק" 54 מיליארד דולר, אבל השבוע, כשהתברר שהורביץ חולה בסרטן ופורש זמנית מהחברה, אף גלולה לא נפלה מפס הייצור. היה ברור שהחברה תתנהל היטב גם בהיעדרו, והנה כבר באו הדו"חות עם רווחי שיא של 3 מיליארד דולר בשנה (8 מיליון ביום!) והשכיחו כל צל של דאגה. זו אולי התשובה האמיתית לשאלה שבפתיחה: הורביץ בנה חברה שהעוצמה שלה גדולה ממנו ומכל פרסונה אחרת, גדולה ככל שתהיה. וזו באמת מצוינות ניהולית.

גולן פרידנפלד

בר רפאלי צילום: דיויד מישיגן

רפאלי שירותי צומי בע"מ

בר רפאלי הולכת וממצבת את עצמה באחרונה כישראלית היפה באמת, כמו הישראלים של פעם, אלה שתמיד נחלצו לעזרת חבר בצרה. פה יש מיליארדר הימורים עם תדמית בעייתית שצריך להלבין, שם יש כוכב קולנוע שצריך קצת תשומת לב לרגל עליית סרטו החדש - רפאלי תהיה שם בשבילם. ומה איתה? כמותג, היא יודעת שאין דבר כזה פרסום רע. כאשת עסקים, היא מבינה ששום עסקה אינה גרועה אם יש מאחוריה כסף גדול. הישראלית היפה, כאמור.

עידן גרינבאום

דורית ביניש צילום: עטא עוויאסת

ביניש בעדר החמורים

אורי קורב הוא לא הראשון שרותם את ה"חמורים" לעגלתו. הרב עובדיה יוסף משתמש בהם לא פעם לצורכי ביקורת מבודחת. אלא שאצל קורב ההומור טפל למסר. את ביניש ההומור לא מצחיק, והמסר עוד פחות. זה המשך לטוקבקים ולנעל. המשך לפרידמן, ולהשתלחות של שטייניץ ב"פסיקות המופקרות" של בג"ץ. מבחינתה, קורב הוא עליית מדרגה בערעור האתוס השיפוטי. לא רב, פוליטיקאי, פרופסור או סנגור מתוסכל, אלא בכיר בתביעה הכללית, זו שמתקרבת ל־100% הרשעות. הנזק אינו בסגנון האינפנטילי, אלא בבאז: קורב מבטא את מה שרבים חושבים ואומרים. וזו הבעיה - השופטים ראויים לביקורת, אבל עד לגבול הביזוי שמסכן את הלגיטימיות של תפקידם הרגיש. מי שלא מבין את זה הוא החמור האמיתי.

משה גורלי

יובל שטייניץ צילום: אסף שילה, ישראל סאן

שטייניץ מונע אסון

עכשיו, אחרי שגליה מאור הודיעה על פרישתה מהמירוץ לראשות בנק לאומי, צריך להגיד מילה טובה בזכותו של שר האוצר יובל שטייניץ. בשעה שכל יתר העולם (למעט שאר עושי דברו של ראש הממשלה) סבר שמאור דווקא יכולה לעשות עבודה לא רעה כיו"ר, שטייניץ הריח בחושיו המפותחים שמשהו כאן רקוב. כמי שקדושת שלטון החוק היא נר לרגליו, הוא פנה ליועץ המשפטי שלו וביקש חוות דעת. אחר כך, כאזרח מודאג, דאג שחוות הדעת תגיע לעיתונות. משם כדור השלג החל להתגלגל, והתוצאה ידועה: אסון כבד נמנע מעם ישראל, ושר האוצר הבטיח כי ליו"ר הבנק הגדול במדינה ימונה אדם ראוי מאין כמותו. כל הכבוד שטייניץ!

שאול אמסטרדמסקי

גליה מאור צילום: צביקה טישלר

מאור נמנעת מהמשחק המלוכלך

עכשיו, אחרי שכל השלי יחימוביצ'ים בירכו את גליה מאור על "המהלך הנכון", נותרה שאלה אחת מטרידה: למה היא נסוגה בלי להגיע לבג"ץ? מאור היא הרי אשה מוכשרת, שלא היתה הולכת למהלך כזה בלי גיבוי. במקרה הטוב, היא היתה זוכה בתפקיד היו"ר. במקרה הגרוע, בית המשפט היה מחזיר את הכדור ליועץ המשפטי ומאור היתה פורשת. אבל היא כנראה ידעה היטב מה מחיר המלחמה. כל אותם בוחשים מאחורי הקלעים המעוניינים בכיסא היו"ר לא היו מרפים ממנה, ובתוך ימים היא היתה מגלה על עצמה דברים שמעולם לא ידעה. פתאום היה מתברר, למשל, שרשות ניירות ערך החליטה לפתוח בבדיקה נגדה בעקבות "פרט מטעה בתשקיף", או שהיא מצויה בקשרים עסקיים מנוגדי עניינים עם דירקטורים בבנק. מאור הבינה שמכאן והלאה למשחק המלוכלך אין גבולות. עם הכוחניות הזו יצטרכו עכשיו להתמודד מרגלית נוף וחבריה בוועדת המניות, בבואם לבחור מועמד חדש ליו"ר. נותר רק לקוות שהפעם בנק ישראל ייתן את הגיבוי הראוי.

גלית חמי

סקי בוונקובר צילום: איי פי

האולימפיאדה מאמללת את NBC

צרות באות בצרורות. אחרי הפלופ עם קונאן אובריאן, באה אולימפיאדת החורף וכמעט קברה סופית את רשת NBC, שמשדרת בלעדית את המשחקים. עוד לפני טקס הפתיחה התברר שהרשת תפסיד מהעניין 250 מיליון דולר. זה לא שהצופים או המפרסמים מאסו באולימפיאדה; להפך - זקני המשחקים לא זוכרים רייטינג כזה. NBC פשוט שילמה על הזיכיון יותר מדי. הזכות לשדר את משחקי ונקובר ואת אולימפיאדת לונדון עלתה לה 2 מיליארד דולר; הבאה אחריה במכרז, רשת פוקס, הציעה רק 1.3 מיליארד. לו רק היתה מציעה 1.4, היא היתה מרוויחה מאות מיליונים, אבל מישהו שם התבלבל בחשבון.

גבי קסלר

ולדימיר ליסין צילום: בלומברג

ליסין חולב ומחרב

בשנות השמונים, ולדימיר ליסין היה מנהל עבודה במפעל מתכות קטן באחת מערי הספר של רוסיה, היום הוא מחזיק במפעלי מתכת מובילים. הונו מוערך ב־18.8 מיליארד דולר - כמעט פי שלושה מבשנה שעברה - והשבוע הוכתר לאיש העשיר ברוסיה. כדי לחסוך לעצמו כאבי ראש, ליסין מחזיק גם בכמה כלי תקשורת. אם מישהו יתהה איך ב־2009, שבה שקעה הכלכלה הרוסית במשבר עמוק, ההון של ליסין ועמיתיו לרשימה הוכפל, הוא ייאלץ לשמור את המחשבות האלה לעצמו. ואין מה לדאוג, גם השנה עשיריית המיליארדרים תמשיך לעשות המון כסף ממסחר בחומרי גלם, ובדרך להנציח את מעמדה של רוסיה כמדינת עולם שלישי.

סופי שולמן

מאיר דגן צילום: מאיר אזולאי

דגן עושה רעש

היו ימים שידענו להפיל עץ קשיש על מכונית בדרך מושלגת. היו לילות בלי ירח שבהם אנשים רעים מצאו את מותם מהתקף לב תמים למראה. כל מיני מנוולים נעלמו ביער שחור, טבעו באגם שקט, מעדו מרכבת נוסעת, נפלו ממרפסת. והעולם שתק. העולם לא חשד ולא האשים אנשים ישרי דרך. אני לא ממש בעניינים, ואין לי מושג מי פטר אותנו מעונשו של מחמוד אל־מבחוח. הדמעות לא חנקו את גרוני כששמעתי שהוא מצא סוף סוף את מותו בדובאי. אם היינו במקרה בסביבה - סחתיין עלינו. אבל אני בכל זאת רוצה להקשות ולשאול את מאיר דגן: למה בעצם החרא הזה צף לנו? מי שכח את המצלמות בנמל התעופה ובמלון? אי אפשר כבר לסגור עניין בשקט, בלי עקבות, ובלי שכל העולם מיד מפנה אצבע אל כוחותינו?