אפשר לשלוט בהחלטות שלנו?

אחרי הלהיטים האחרונים של תורת המשחקים, כלכלת היומיום בסגנון "פריקונומיקס" וחקר סודות המצוינות, עולה הכוכב החדש של רבי־המכר העיוניים בארצות הברית – הניורוסיינס, מדעי המוח. התהליכים שמתרחשים בתוכנו כשאנחנו חושבים, ואיך היכרותנו איתם תעזור לנו להשתפר.

הספר המדובר ביותר בתחום הוא "How We Decide" של ג'ונה לרר, כתב ועורך אמריקאי שמתמחה בחיבור מדע מתקדם לחיי היומיום. ספרו החדש של לרר עוסק בתהליכי קבלת החלטות. אבל הוא לא עושה זאת דרך הצגת נטייתנו לאי־רציונליות, כפי שעושים זאת דניאל כהנמן ודן אריאלי, לא דרך חקר החלטות שגויות שמבוססות על חוסר ידע, כפי שעושה אבי תורת "הברבור השחור" נאסים טאלב, ולא דרך הצגת האינטרסים הנסתרים שמנחים את הפעולות, כפי שעושה סטיבן לוויט בספר "פריקונומיקס".

האם אפשר לשלוט בהחלטות שלנו? צילום: shutterstock

לרר נכנס אל תוך המוח. בספרו הוא מראה פיזית, כימית וחשמלית מה מתרחש בתוך האיבר האפרפר, וכיצד שיקולים רציונליים, דעות קדומות ורגשות נהפכים לתגובות כימיות, ביולוגיות ונוירולוגיות. לרר אוסף מחקרים וממצאים המראים שגם קביעת רמת הכוננות בצבא וגם ההחלטה כמה להמר ליד שולחן הפוקר הן תוצאה של מזיגה כימית כזאת.

הוא מנתח בהילוך אטי את הבזקי תהליך החשיבה, ומראה כבתמונת תקריב מה התרחש בראשה של גולדה מאיר כשהחליטה לא לגייס מילואים ערב מלחמת יום כיפור, ובמה תהליכי החשיבה שלה דומים לאופן שבו מתקבלת ההחלטה אילו דגני בוקר לקנות בסופרמרקט. הוא מנתח את הבזקי המחשבה שעוברים בראשו של במאי טלוויזיה בזמן צילומי סדרה, את אלה שחולפים בראשו של הקוורטרבק בקבוצת פוטבול כששחקני יריב מסתערים עליו ומנסים להפילו, ואת אלה שעוברים במוחם של מהמרים מקצוענים שצריכים להחליט אם להעלות את ההימור או להתקפל.

אפלטון תיאר את תהליך גיבוש ההחלטה כדהירה במרכבה, כשהסוסים הם הרגש והרכב הוא ההיגיון, ולעתים לא ברור מי מושך את מי ומי נוהג במי. לרר מספר שבמהלך סערת המירוץ המוחי של קבלת החלטה, מתחולל במוח לא סתם מאבק בין ההיגיון לרגש, אלא מאבק בין אונות שונות ואגפים שונים, כשחומרים כימיים וסיגנלים מתערבבים.

ההחלטות שנראות לנו כאמת האבסולוטית, הוא מסביר, אינן יותר מהתוצר האקראי של אותה ערבוביה כימית. מסקנתו של לרר היא שאנחנו אמנם לא יכולים להיות חכמים יותר מהמוח שלנו ולא יכולים להתגבר על חולשותיו, אבל אנחנו כן יכולים להשפיע על המינונים. ההשפעה שלנו היא המקום שאנחנו נותנים, במודע, לרגש ולתחושות בטן, לעומת זה שאנחנו נותנים להיגיון המדוד. ההמלצה המעשית של לרר היא לתת להיגיון להנחות את ההחלטות הפשוטות – אך בדילמות מורכבות וסבוכות לתת משקל רב יותר לאינסטינקטים ולתחושות הבטן. ההסתמכות על האינטואיציה, לדבריו, תשפר את מינוני המרכיבים המוחיים שמשתתפים בתהליך קבלת ההחלטה.

הוא מראה שאוברדרפטים, אבחנות שגויות של רופאים וצעדים עסקיים תמוהים נובעים פעמים רבות מהיצף של מידע ומעודף הסתמכות על היגיון וטכנולוגיה, תוך מתן מקום קטן מדי לתחושות הבטן. מנגד, הוא מציג תיאור מרתק של מפקדי סוללות טילים, שההסתמכות על תחושות בטן סייעה להם להחליט בתוך שניות אם לשגר או לא לשגר טיל, כשמשמעות ההחלטה היתה אסון או הצלה.

יש הבדל גדול בין להבין את התהליך שבו המוח שלנו מגבש החלטות לבין להשפיע על התהליך הזה. לזכותו של לרר ייאמר כי הוא מודה בכך. הוא גם לועג לניסיונות שלו עצמו ליישם את תורתו בהחלטות של השקעה בבורסה או בהימורים. הוא מזהיר את מי שחושבים שקריאת ספר זה או אחר יהפכו את הקורא למקבל החלטות מצטיין. אבל ספרו שלו, לכל הפחות, תורם רבות להבנה עמוקה יותר של החלטות. אני החלטתי להמליץ עליו. 

פרופ' רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה www.sheizaf.rafaeli.net