האם המידע ברשת קיבל חיים משלו?
אחד מהאבות המייסדים של הרשת טוען שגוגל נהפך לגולש, ואנחנו המשאב שלו
המבקרים הקשים ביותר באים לרוב מתוך המחנה. זה המקרה של ג'ארון לנייר (49), מוזיקאי ואיש הייטק, מהוגי המונח "מציאות מדומה". מי שיציץ בתמונתו של לנייר לא יעלה על דעתו שהבוהמיין המזוקן ועטור הראסטות, האיש שב־1999 כתב ל"ניו יורק טיימס" מאמר שמצדד בפיראטיות הקבצים, נהפך לאחד ממבקריו השמרניים ביותר של האינטרנט כיום, ולמטיף נגד תרבות שיתוף המידע ואתרי הווב 2.0.
כבר לפני ארבע שנים טען לנייר במאמר בשם "מאואיזם דיגיטלי" שאתרים כגון ויקיפדיה אמנם מספקים מידע רב וזמין, אך הם בינוניים, ועלייתם מביאה לכך שאנשים יסתפקו בבינוניות ולא יחפשו את הטוב ביותר. כעת, בספרו הראשון "You Are Not a Gadget" ("אתם לא גאדג'ט"), הוא הולך רחוק יותר.
גוגל צילום: בלומברג הווב 2.0, האופנה הנוכחית שבה הגולש הוא גם היוצר והתוכן באינטרנט הוא תוצר של מאמץ משותף, הוא בעיניו מערכת נצלנית. יוצריה האמינו בעיוורון ב"חוכמת ההמונים", תיאוריה שלפיה הרבה הדיוטות יגיעו יחדיו לתשובה טובה משישיגו קומץ מומחים. הם תכנתו מערכות שאספו את דעות היחידים למאגרים ענקיים ואנונימיים, והפכו את הרשת ממקום של קשב ומעורבות, כפי שהיתה בימי קבוצות הדיון והפורומים, למקום שבו השיחה מתנהלת מול מערכת אוטומטית, ושחברות ספורות, ובעיקר גוגל, מארגנים את המידע ומרוויחים ממנו. המפסידים הם כל מי שהוא יצירתי או יוצר, ולמעשה כל בני "המעמד הבינוני" של האינטרנט. האינטרנט, מאיים לנייר, מתקדם טכנולוגית אך נסוג חברתית. אם לא נעצור אותו הוא יהפוך את כולנו לברגים ממושמעים במנגנון משומן - לגאדג'טים בשירותו.
לנייר מזכיר במרירות את סיסמת מייסדי האינטרנט. המידע אולי רוצה להיות חופשי, אך אינו ראוי לכך. אין למידע זכות קיום עצמאית, ואסור שתהיה לו. על האינטרנט להישאר מכשיר שנשלט על ידינו. על האורקלים להיות אנשים ולא אלגוריתמים.
לנייר מדגיש שגם את המידע שאנחנו כותבים עלינו לכוון לאנשים ולא למכונות. הוא כועס על כך שמרבית המילים שנכתבות באינטרנט ממוענות למכונות כגון מערכת הפרסום של גוגל, ולא לאנשים. הכל משועבד למערכות אוטומטיות, הוא מקונן, והאדם הולך ונעלם.
הרעיון של הרשת כקולקטיב מפחיד את לנייר יותר מהכל. הוא דווקא מקבל בברכה את מה שאחרים מחשיבים כחריגה מסוכנת מפילוסופיית האינטרנט. למשל האייפון, שמנוהל בצורה ריכוזית ומוחזק בידיה הקפוצות של אפל, הוא התקדמות חיובית בעיניו. מערכת ההפעלה לינוקס רעה, כי היא מעודדת שיתופיות ובריאת יצירות שמקבלות קיום נפרד מיוצריהן. האייפון טוב, כי הוא מבטא את המצוינות והיצירתיות האינדיבידואלית. אנחנו זקוקים ליותר אייפונים, הוא כותב, זקוקים שוב לפרטיות, לסודיות, לקניין, לבקרה, ולעוד רבות מהחומות שהרשת פרצה.
אפשר להציל את הטכנולוגיה, כותב לנייר. הצלה שכזאת תחייב התגייסות ושינוי ערכי. היא תכלול התקפה על מוסדות כגון ויקיפדיה והטוקבקים, וגם הסתה לשוליים של מי שהם היום גיבורי הרשת, כגון חסידי הקוד הפתוח והפתיחות שעליה חוגגים מנועי החיפוש.
הרשת, מצדה, גועשת במאמרי תגובה. לשמחתי, איני היחיד שספרו של לנייר הרגיז אותו, וגיליתי שעוד רבים מתנגדים למנשר שלו. ייתכן שמה שלנייר באמת ביקש הוא תשומת לב ועוד קצת מאורות הזרקורים, וייתכן שלמענם הקצין את דעותיו. אך נוסף על ההקצנה, יש להודות שהוא גם חיבר ספר עדכני, כתוב היטב ומעורר מחשבה.
פרופ' רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה www.sheizaf.rafaeli.net
לטורים קודמים של שיזף רפאלי:
- ההיפך מלשכוח זה לכתוב
- האם האינטרנט דופק לנו את החשיבה
- האם כלכלנים קמצנים מלידה
- מי עומד למות בעשור הקרוב
לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן
