כסף ציבורי, אינטרסים פרטיים
ברגע שהגופים הציבוריים מכניסים לתוכם יועצים חיצוניים, שמתהדרים ברשימת לקוחות פרטיים מפוארת - החל בחיים סבן וכלה באילן בן־דב - הם מערבבים בשר בחלב
הדבר המרגיז ביותר בעובדה שמשרדי הממשלה והגופים הציבוריים בישראל שוכרים יועצי תקשורת חיצוניים נוסף על הדוברים הפנימיים שלהם, אינו בזבוז הכסף הציבורי, אלא העובדה שהגופים הציבוריים מכניסים את עצמם למיטה החולה של עולם ניגודי העניינים הפוטנציאליים.
הגופים הציבוריים
היועץ של פישר הוא היועץ של ברונפמן
מי שמחפש דוגמאות לניגודי עניינים פוטנציאליים ימצא אותם כמעט בכל מקום. יש לציין, מדובר בניגודי עניינים פוטנציאליים בלבד, ובכל זאת, חשבנו שכדאי להיות מודעים להם. למשל, כשבעלי השליטה בבנק דיסקונט, משפחת ברונפמן, ביקשה להדיח את יו"ר הבנק שלמה זהר, נאלץ בנק ישראל להתערב במשבר. יועץ התקשורת החיצוני של בנק ישראל הוא זמיר דחב"ש. מנגד, אחד מלקוחותיו הפרטיים של דחב"ש הוא מתיו ברונפמן עצמו, שאותו הוא מייצג בכל הנוגע לבעלותו על איקאה ישראל.
ובתחום הנדל"ן מעניין לגלות שמינהל מקרקעי ישראל שכר לאחרונה את שירותי היחצנות של משרד אליאש אייזנברג. זאת אף שהמינהל הוא הגוף הממונה על שיווק קרקעות המדינה לקבלנים, ומשרד היחצנים מייצג בין היתר שורה ארוכה של גדולי החברות הקבלניות בישראל.
טריטוריה אפורה שכדאי להתרחק ממנה
יש להדגיש שוב: אין במקרים אלה משום ניגודי עניינים בפועל, ושני הצדדים, הלקוחות הפרטיים והגופים הציבוריים, מפעילים שורה של מנגנוני בקרה כדי לוודא שמידע שלא צריך להגיע לידיים הלא נכונות אכן נשמר חשאי. נוסף על כך היועצים מדווחים מראש על הלקוחות הפרטיים החדשים שלהם. ובכל זאת, יש כאן טריטוריה אפורה שמוטב היה לו המגזר הציבורי היה מתרחק ממנה.
ואחרי כל זה, צריך להודות באמת העגומה - הכתבה המתפרסמת כאן, אף על פי שהיא חושפת התנהלות ציבורית מקוממת, תביא ליועצי התקשורת המוזכרים בה עוד ועוד לקוחות. כי כל גוף פרטי שקצת מבין עניין יודע שאם הוא ישכור את היועץ הנכון, זה שיודע לפתוח דלתות, התמורה שהוא יזכה לה תעלה על השכר החודשי שהוא משלם ליועץ.
