למה אנחנו נראים שמנים יותר בטלוויזיה?
כשאנשים מהשורה מופיעים בטלוויזיה, פעמים רבות הם באמת נראים קצת יותר רחבים ממה שהם באמת. יש לזה כמה סיבות מצוינות
ליאת מפתח תקוה שואלת:
למה הופעה על מסך הטלוויזיה גורמת לאנשים להיראות שמנים יותר ממה שהם באמת?
ליאת היקרה,
מסך הטלוויזיה, כפי שאת בוודאי יודעת, מציג בפנינו אשליה. זה טיבם של מסכים. על המסך הזה מראים לנו אנשים עפים באוויר ומתים קמים לתחייה – כך שלהוסיף כמה קילוגרמים זה באמת לא ביג דיל. אבל אם תחשבי על זה, רוב האנשים שאנחנו רואים בטלוויזיה דווקא מאוד מאוד רזים. אם כל האנשים האלה היו נאלצים להיות אפילו יותר רזים בחיים האמיתיים, חלק לא מבוטל מהם פשוט לא היה.
אבל כן, כשאנשים מהשורה מופיעים בטלוויזיה, פעמים רבות הם באמת נראים קצת יותר רחבים ממה שהם באמת. ויש לזה כמה סיבות מצוינות.
החשוד המיידי הוא התאורן. אפשר להאיר אנשים באופן שיגרום להם להיראות רזים יותר - למשל בתאורה צדית שמאירה צד אחד יותר מהשני ומחלקת את הגוף לאורכו. אבל כשסתם מראיינים אנשים ברחוב או באולפן, לרוב פשוט דוחפים להם פנס מול הפרצוף. הפנס הזה מטיל עליהם אור ישיר וחזק, ששוטף את הגוף בצורה אחידה. האור הישיר של הפנס מוחק את הבדלי האור והצל, וגורם לאדם להיראות שטוח יותר, ולכן רחב יותר. הוא יוצר על המסך את האשליה שהזוויות בגופו של האדם שמול הפנס הן חלק מהרוחב ומהגובה שלו. וכיוון שאנשים, אפילו גוצים, עדיין נוטים להיות יותר גבוהים מרחבים, התוספת לרוחב משמעותית הרבה יותר.
אולפן צילום: shutterstock
אבל לא רק התאורן אשם, אלא גם המצלמה. לרוב בני האדם יש שתי עיניים, ואילו למצלמה רק אחת. בני אדם רואים כל דבר משתי זוויות שונות במקביל, והמח משתמש בהבדלים בין שתי התמונות כדי להעשיר את תפיסת העומק. התבוננות דרך עין אחת משטחת דברים, בדיוק כפי שעושה זאת אור ישיר שמעלים את ההצללות. והתוצאה זהה: אנשים נראים שטוחים ורחבים יותר.
עוד סיבה שאנשים מתרחבים בטלוויזיה היא העובדה שעינינו נמצאות זו לצד זו. בואי נעשה ניסוי קצר. הושיטי כף יד אחת מולך, בערך באמצע המרחק בין פרצופך לבין הדף של העיתון שאת קוראת. עצמי עין, לא משנה איזו, מקדי מבטך בדף וראי איזה חלק מרוחב הדף ידך מסתירה. עכשיו עשי את אותו הדבר כששתי עיניך פקוחות. אם הראיה שלך תקינה תגלי שכאשר שפקחת את עינך השנייה, ידך הסתירה לפתע חלק צר יותר מהדף.
הסיבה פשוטה: עין ימין רואה קצת יותר מהדף בצד ימין של היד שלך, עין שמאל רואה קצת יותר מהדף בצד שמאל של היד שלך, והמח שלך מאחד את התמונות. ואם את רואה חלק יותר רחב מהדף, אז החלק שהיד שלך מסתירה יותר צר, וזה אומר שגם היד שלך נראית צרה יותר.
השימוש בשתי עיניים נותן לנו יותר מתפיסת עומק מוגברת. הוא גם מאפשר לנו לראות במידה מסוימת מסביב לדברים, ובכך גורם לדברים להיראות צנומים יותר. מצלמות לא עושות זאת. לא בטלוויזיה ולא בטלפון הנייד. דברים מצולמים, אפילו בלי תאורה שתתעלל בהם, ייראו תמיד קצת יותר שטוחים ורחבים.
גם המעבר למסכים רחבים יותר הוא גורם נפוץ, ועדכני, לתופעת ההשמנה בטלוויזיה. הרבה אנשים שקנו בשנים האחרונות מסך רחב צופים בו בתוכניות טלוויזיה שנועדו במקור למסך צר. התוצאה היא שכל התמונה נמתחת לרוחב, וכל האנשים נראים דחוסים, כאילו מישהו קפץ להם על הראש. ברוב הטלוויזיות אפשר לצמצם את רוחב התצוגה ולשמור על יחס התמונה המקורי; אבל רבים חושבים שזה בזבוז של המסך הרחב שלהם ורבים אחרים פשוט לא יודעים לעשות את זה. וכך או אחרת, הכל תמיד נראה פחוס בטלוויזיות שלהם.
בקיצור, זה לא חייב לקרות, וזה לא קורה תמיד, אבל לעתים קרובות, ומכל מיני סיבות, המצלמה באמת גורמת לאנשים להיראות שמנים יותר. אז אם את נופלת לציפורני המצלמות ואחר כך נדהמת לראות כמה את שמנה, אל בהלה. כנראה שהמצב פחות גרוע ממה שמראים לך בטלוויזיה.
שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il
לטורים קודמים של בלדד השוחי:
לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן
