חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי
בעל המניות מציע יו"ר חדש, דוגמנית העל חוסכת במס, צרות במוטורולה, מייסד אמבלייז חוזר לכלא ולא רק נחמן שי חי על חשבוננו
אליהו חושף את הריקבון
אפשר להדביק לא מעט ספקולציות וקונספירציות לצעד הדרמטי שבו ביקש שלמה אליהו לכנס את בעלי המניות של בנק לאומי כדי למנות את המועמד שלו ליו"ר הדירקטוריון. אבל אצל אליהו אין אג'נדות סמויות ומניעים נסתרים. אצלו הכל על השולחן - הוא רוצה להיות בעלי הבנק. ואם אין ברירה ואין גרעין שליטה, הוא ינצל את הזכויות שלו כבעל מניות. בעוד כל שועי המשק ובכירי הממשל בוחשים, לשים ומלחששים למי שצריך כדי לזכות בג'וב הנכסף של יו"ר לאומי, בא אליהו ומזכיר שיש חוק. הוא מכיר היטב את פרטיו, כמו גם את פרטי אין ספור הוועדות וההצהרות המלומדות שעסקו בשנים האחרונות במבנה השליטה בבנק. והוא עומד על זכותו המלאה, כבעל מניות, לכנס אסיפה ולהציע דירקטורים; יש לו זכויות זהות לאלו שיש למדינה בבנק. לא לכך התכוון המחוקק כשביקש ליצור, לראשונה בישראל, בנק הנשלט בידי הציבור? דווקא בגלל זה כדאי להקשיב לאליהו; השבוע הוא הוכיח שבנק ישראל ומסדרונות הממשלה עדיין רקובים מפוליטיזציה - ומתעקשים להתנער מהחוקים שהם עצמם ניסחו.
גלית חמי
רפאלי מעל נסרדישי
בר רפאלי. זה עולם קטן מאוד צילום: mct בר רפאלי היא אזרחית העולם. רגע היא נופשת במקסיקו עם ליאונרדו, רגע אחר כך מצטלמת ל"ספורטס אילוסטרייטד" בקריביים, והנה היא בצרפת, בקמפיין לאנז'רי. את החגיגה מאיימת לקלקל רשות המסים, שחושבת שרפאלי היא עדיין אזרחית ישראלית שצריכה לחלוק עם המדינה את הכנסותיה, כמו כולנו. הנודניקים האלה, יהודה נסרדישי ופקידי השומה שלו, לא מבינים שאנחנו אוהבים את בר רחוקה, נוצצת ובלתי מושגת? מה אתם מקלקלים את האשליה עם סעיף 10(ב), תת־סעיף קטן 2?
עידן גרינבאום
אריסון באיתות מיציע המכובדים
מדד ת"א־100 עלה ב־85% בשנה החולפת, והוא רחוק רק בכ־9% מהשיא של כל הזמנים. זה בדיוק הזמן שבו בעלי הבית מרגישים שאפשר להתחיל לממש חלק מאחזקותיהם ולהיפגש עם הכסף. בחודשים האחרונים נרשמו מימושים של אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי טפחות, ואילן בן־דב, עם מניות אזורים. השבוע עשו זאת שרי אריסון, שמעמידה למכירה חלק מהמניות בבנק הפועלים, בהיקף של כ־500 מיליון שקל, והמדינה, שמוכרת את האחזקות שלה בדיסקונט, בשווי 740 מיליון שקל. לכל המימושים האלה יש הסברים טכניים שונים, אבל הרקע הוא אחד: אוויר הפסגות של הבורסה נושב על הצריבה הטרייה של 2008, והמפגש הזה גורם לחלק מבעלי השליטה לרצות את המזומן, ומהר. מבחינת ציבור המשקיעים הפרטיים, זהו איתות שצריך לשים לב אליו: כשבעלי השליטה או המנכ"לים הקרובים לעסקים מרגישים נוח עם מימושים כאלה, כדאי לבדוק אם רמות הסיכון שלנו בבורסה השועטת מצדיקות את עצמן.גולן פרידנפלד
אלישע ינאי צילום: אורן אגמון ינאי ידע מתי ללכת
הדיו לא יבשה עדיין על מכתב הפרישה של אלישע ינאי, ומוטורולה מתחילה לאבד את עוצמתה. זה התחיל באישור לפיטורים ופרישה מוקדמת של עשרות מעובדי החברה והמשיך בדיווח השבוע על מכירת הבייבי של אלישע, מפעל מוטורולה בערד. אין ספק שינאי לא רצה לראות את זה קורה בימי כהונתו. כך שקל לתלות את הודעת הפרישה שלו, לפני כחודש, בגילו (65), אבל ברור כי בתקופה יפה יותר של מוטורולה ינאי לא היה רץ בשמחה אל הפנסיה, אלא ממשיך להנהיג את החברה ולסמן אתגרים חדשים. כשהיא מתפרקת מנכסיה, הרבה יותר קל להיפרד ולסכם את הקריירה כמי שלקח אותה לפסגה, לא כמי שהוביל אותה בדרך למטה.
מאיר אורבך
אלשיך מלמדת לקח
אלי רייפמן הוא לא איש העסקים הראשון ובוודאי לא האחרון שהנושים גוררים לבית המשפט. אבל הוא בהחלט הראשון שהושלך לכלא במהירות מסחררת, בלי שנערכה ברצינות הבדיקה המתבקשת אם הוא עדיין מחזיק במניות כלשהן באמבלייז ומה מידת השליטה שלו בהן. מה ששיחק לרעת רייפמן הוא מינויו של עו"ד איתן ארז כמנהל מיוחד. ארז שכח כנראה שתפקידו בראש ובראשונה הוא לאתר בעצמו את בעלי המניות, ומיהר להפגין שרירים. השופטת ורדה אלשיך הצטרפה לחגיגה, והפכה אותה למאבק של טובים ברעים ולתיק שנועד להוכיח שבתי המשפט יכולים להיות נחושים ותקיפים. לא בטוח שרייפמן טהור כל כך, אבל הוא בטח לא רע יותר מאנשי עסקים אחרים, שהצטיידו בפרקליטים נחושים - וזכו ליחס מרוכך בהרבה. במפתיע, הוא פשוט התגלה כטרף קל.
ענת רואה
דינור. חבר מביא חבר צילום: קובי קואנקס לבנת מקבל גם סנצ'ו פנסה
דינור. חבר מביא חבר צילום: קובי קואנקס מינויו של אהוד אולמרט ליו"ר קבוצת לבנת עוד יכול היה לעבור חלק, אם מיד אחריו לא היה מגיע גם רענן דינור, הסנצ'ו פנסה הנאמן של ראש הממשלה לשעבר ומי שהוכרז השבוע מועמד מוביל לתפקיד בכיר בקבוצת תעבורה של לבנת. החלטותיו של אברהם (בונדי) לבנת - איש שורשי וערכי, כפי שיעידו כל מכריו - ממחישות את מהותו החלולה של מושג הדירקטוריון בישראל מחד גיסא, ואת עומק המושג חברות מאידך גיסא. חסמי הכניסה לדירקטוריונים בישראל אינם קשורים למקצועיות, ותק או הישגי העבר. ההתלבטות העיקרית היא מי גובר על מי - חבר מהצבא או חבר מהאוניברסיטה. במקרה הנוכחי, ברור שחבר מאצ"ל הוא מעל הכל. עד כדי כך שאולמרט אפילו קיבל מבצע "חבר מביא חבר".
סופי שולמן
נקסוס של גוגל נפל על השירות
לא כיף בשוק הקמעונאי. לקוחות, מתברר, הם הכי לא אינטרנט. הם מתקשרים, משאירים הודעות נזעמות, מאיימים בתביעה ודורשים את הכסף בחזרה. ושום כפתור או טופס משוכלל לא מניח את דעתם. את מה שיודע כל איש תמיכה זוטר ביומו הראשון גילתה גוגל רק השבוע, כשהשיקה את הטלפון החדש שלה, נקסוס 1, שנמכר רק באתר החברה. כמה ימים אחרי ההשקה התברר שהמוצר אולי חדשני, אבל שירות הלקוחות הוא בהחלט מהדור הישן. מוקד התמיכה, שאמור היה לשרת את אלפי המזמינים, אפילו לא בתכנון. במקומו התמלא פורום התמיכה של גוגל באלפי תלונות שלא נענו - ממכשירים חדשים מקולקלים עד מכשירים שלא הגיעו ליעדם. מי שהצליח להגיע למענה אנושי נשלח לחפש את החברים שלו אצל מפעילת הסלולר. לפעמים מרוב בשורות צרכניות שוכחים את הצרכנים.
אורן הוברמן
אשכנזי צילום: עמית מגל
אשכנזי תגיד לי למה
פגשתי השבוע באקראי ברנש שמנמן, בן 43, שסיים שירות נעים בצה"ל בתפקיד סתמי כלשהו במרכז הארץ, הרחק מחיזבאללה וחמאס. הסכנות היחידות שאיימו עליו בשנים האחרונות היו השיפודיות הסמוכות למשרדו. אין לי מילה רעה להגיד עליו. חביב, רהוט, רגוע. נדמה לי שהוא רגוע בזכותי ובזכותכם. הוא פורש לפנסיה צה"לית מפנקת: מעתה ועד שיבה טובה הוא יקבל ממני ומכם כרבע מיליון שקל בשנה. הוא לא צריך לחכות לגיל 67 כמו בני תמותה רגילים. בואו לא נסתבך בהיוונים. נסגור על 6 מיליון שקל ב־24 שנים. זה מה שנשלם לו, והוא אפילו לא נחמן שי. קצת הבכתי אותו כששאלתי למה בעצם אני צריך לפרנס אותו. הוא נראה בריא למדי, אם כי זקוק לדיאטה. אני יודע שזה לא חדש, ובכל זאת אני מבקש להפנות את השאלה גם לרמטכ"ל גבי אשכנזי: למה אני צריך לפרנס את הבחור הזה ב־24 השנים הבאות?
יואל אסתרון
