אין ניסים ואין נפלאות
באיחוד האירופי חשבו שחיבור של אוסף מדינות לפי מיקומן הגיאוגרפי בלבד יכול להביא לשגשוג. מה שקרה השבוע ליוון וספרד, מראה שמשהו בנוסחה האירופית לא עובד
פעם מאוד רצינו להיות חלק מהאיחוד האירופי. למרות שבתוך תוכנו ידענו שפוליטית זה לא יעבור, שאפנו, לפחות לפרוטוקול, לעמוד בתנאיה המחמירים של אמנת מאסטריכט. האמנה הגדירה ב-92' שורה של קריטריונים שמאפיינים כלכלה משגשגת ובראשם – גירעון שלא יעלה על 3% מהתוצר המקומי ויחס של 60%
בין חוב לתוצר.
עברו קצת יותר מעשר שנים. האיחוד האירופי התרחב, ישראל עדיין לא התכווצה, אבל משהו מוזר קרה בדרך. נראה כי במרדף אחרי הכמות, איבד האיחוד האירופי את האיכות ועמו גם את המעמד הנחשק. המהפך בלט במיוחד בשבוע החולף, כאשר פיץ' חתכה את דירוג האשראי של יוון ל-BBB פלוס ויום אחד לאחר מכן הנמיכה סוכנות הדירוג S&P גם את תחזית דירוג האשראי לספרד מ"יציב" ל"שלילי" ובכך רמזה שגם ספרד עלולה לאבד את דירוג ה- "AA פלוס" היוקרתי.
הורדת הדירוג של יוון והציפייה להורדת הדירוג של ספרד, שתיהן חברות לא רק באיחוד, אלא גם בגוש היורו, נובעת במידה רבה מהיותן "קורבנות" של ניהול מדיניות מוניטרית מרכזית שנקבעת על ידי נגיד הבנק המרכזי של אירופה ואשר חלה במקביל על מדינות עשירות כמו גרמניה או צרפת, לצד המדינות החלשות יותר. כדי "לעמוד בקצב" נכנסה יוון לגירעון של 12% מהתוצר שלא נראה כי יקטן בקרוב משום שהיא תמיד תצטרך לרדוף אחרי חברותיה החזקות והמהירות יותר לאיחוד.
הבאות על הכוונת של סוכנויות דירוג האשראי הן גם המדינות הבלטיות וכן המצטרפות האחרונות לאיחוד – רומניה ובולגריה. את שתי האחרונות היו שמחים באיחוד האירופי לשלוח בחזרה לגלותן ב"מזרח אירופה" ולא להגדירן כחלק מקבוצת המדינות החזקות ועשירות שהיה אמור להיות האיחוד בחזונו כשקם בשנות ה-50 של המאה הקודמת. המדינות הבלטיות רצו כל כך להידמות ליתר המדינות באיחוד, שהן מיהרו להצמיד את המטבעות המקומיים ליורו וכך הייצוא שלהן ספג מהלומה קשה בעקבות היורו החזק. מאז תחילת המשבר התכווצו כלכלות אסטוניה, ליטא ולטוויה בקצב אדיר של 20% בשנה .
אפילו אירלנד, שסימלה את הנס שהצטרפות לאיחוד האירופי יכולה לעשות לכלכלה קטנה וחלשה, כבר רחוקה ממעמדה ככוכבת ראשית. על פי הערכות אופטימיות, שיעור הגירעון של אירלנד יגיע ליותר מ-10% ב-2009 וגם זאת לאחר תוכנית קיצוצים כואבים בשכר המגזר הציבורי, בקצבאות ביטוח לאומי וקצבאות ילדים.
ובנתיים בישראל. מאותה המדינה הקטנה שכל כך רצתה לשחק עם הגדולים, נראה שבקרוב הם יבואו לכאן כדי ללמוד מאיתנו. את רף האינפלציה שנקבע על ידי האיחוד האירופי אנחנו מפספסים בשנים האחרונות מלמטה והויכוח הסוער בישראל הוא היכן להעביר את הקו על הגירעון המותר – ב6% או פחות. את המספר הזה היו היום מרבית המדינות באיחוד האירופי, כמו גם ארה"ב שנאבקת עם גירעון של 10% , לוקחות בשתי ידיים ובורחות. אצלנו, על פי הנתונים שהתפרסמו בתחילת השבוע, צפוי הגירעון ל-2009 להסתכם ב-5% וב-2010 אף לרדת ל-4% בלבד. וכעת נראה שבדומה לסוגיית הצטרפותה של ישראל ל-OECD , כך גם עם האיחוד – עד שאנחנו כבר מתאימים להם, הם לא ממש מתאימים לנו.
