פרשת מרידור־גאידמק: ועדת האתיקה תכריע אם שימוע הוא חלק מהליך פלילי
הסכם שכר הטרחה של עו"ד דן מרידור עם ארקדי גאידמק, שבו הסכום היה מותנה בהצלחת הליך השימוע, גרר תלונה לוועדת האתיקה. מאז מנהלים מרידור ועו"ד אילן שביט, שניסח בעבורו את ההסכם, הליך למניעת הרשעתם בעבירת משמעת. בין היתר, הגיש שביט חוות דעת של ד"ר לימור זר־גוטמן, ולפיה ספק אם השימוע הוא חלק מההליך הפלילי — אף שבעבר אמרה זר־גוטמן לכלכליסט שלדעתה מדובר בעבירה אתית
להחלטה של ועדת האתיקה, שעתידה להתקבל בשבועות הקרובים, תהיה בוודאי השפעה כמעט על כל עורך דין בתחום הפלילי שמעוניין לדרוש מלקוחותיו לשלם לו שכר טרחה המותנה בתוצאות הליך השימוע הקודם להגשת כתב אישום.
זה חודשים ארוכים, מאז הוגשה התלונה נגדם בינואר 2009, מתכתבים עורכי הדין דן מרידור ואילן שביט עם ועדת האתיקה של ועד מחוז תל אביב, בראשות עו"ד אפרים נוה, ומנסים לשכנע את הוועדה כי יש לדחות את התלונה. מהתכתובות, שהגיעו לידי "כלכליסט", עולה כי שביט, ראש משרד צדוק ושות', שניסח את הצעת שכר הטרחה עבור מרידור, הגיש לוועדת האתיקה חוות דעת של ד"ר לימור זר־גוטמן, המתמחה באתיקה של עורכי דין, שתומכת בעמדתו. בחוות דעתה כלולים דברים שונים מאלו שאמרה ל"כלכליסט" במסגרת כתבה בנושא שפורסמה בסמוך להגשת התלונה, בינואר 2009.
עו"ד אילןשביט. "מתכתב עם ועדת האתיקה" צילום: אוראל כהן מתי מתחיל ההליך הפלילי?
לוועדת האתיקה הוגשו בינואר 2009 שתי תלונות נפרדות בנושא: האחת של עמותת אומ"ץ והשנייה מאת עו"ד דן כוכבי. בתלונות נטען כי בהסכם שכר טרחה ממאי 2008 ביקש מרידור, באמצעות משרד צדוק, מארקדי גאידמק לשלם לו בעבור ייצוגו בשימוע לקראת משפט הלבנת ההון בבנק הפועלים 600 אלף דולר — ועוד 5 מיליון דולר בונוס במקרה של הצלחה. הצלחה בשימוע פירושה כמובן אי־הגשת כתב אישום, והסכם שכר טרחה כזה מנוגד לכאורה לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע בסעיף 84(א) כי "לא יתנה ולא יקבל עורך דין בעד שירותו במשפט פלילי שכר טרחה התלוי בתוצאות המשפט".
עמדתם של מרידור ושביט, שנתמכת בחוות דעת מומחים שהגישו, היא כי ייצוג בשימוע אינו נחשב חלק מההליך הפלילי, והכוונה ב"הליך פלילי" היא רק להליכים המתבצעים בבית המשפט.
שימוע הוא הליך שנעשה לפני הגשת כתב אישום, שבמסגרתו ניתנת הזדמנות לחשוד ולעורך דינו להציג את טענותיהם בפני התביעה ולשכנעם כי אין מקום להגיש כתב אישום. עד שנת 2000 לא היתה זכות שימוע מעוגנת בחוק, אלא זו נעשתה רק "לפנים משורת הדין" במקרים מסוימים ורגישים במיוחד, או שכמדובר באישי ציבור, שזכו כמעט תמיד לשימוע. בשנת 2000 עוגנה זכות השימוע לכל חשוד בעבירה מסוג "פשע".
"נוהג חוקי וכשר"
מרידור ושביט מיוצגים בנפרד בפני ועדת האתיקה. התגובה הראשונה התקבלה ממרידור באמצעות עו"ד צבי אגמון, המייצג אותו, ונאמר בה כי "התלונה מעוררת אי־נוחות ואין בה ממש, לא בפן המשפטי ולא בפן העובדתי". לפי הנטען בתגובה, בירורים שערך אגמון מעלים כי גביית תוספת משמעותית לשכר הטרחה בתום הליכי שימוע מוצלחים היא "נוהג הקיים כיום אצל עורכי דין רבים". לדברי אגמון, הנוהג מקובל זה שנים מתוך הבנה שהוא חוקי וכשר.
עוד נכתב בתגובה כי התשובה לשאלה אם השימוע הוא חלק מההליך הפלילי היא ברורה מאליה, ושלילית. משפט פלילי, נטען, מתנהל בבית משפט ובפני שופט, והוא שונה משימוע שהוא הליך מינהלי שנערך בפני רשות מינהלית.
לפי התגובה, עצם האיסור לקבל שכר טרחה מותנה בתוצאות הוא ככל הנראה למנוע מעורך הדין להימצא במצב של ניגוד עניינים, כשעולה למשל אפשרות לסיים את ההליך בעסקת טיעון שפירושה הרשעה, ואז עלול עורך הדין לפעול נגד אינטרס הלקוח שמא לא יזכה לשכר טרחה, ולהמשיך במשפט. לפי הנטען, מצב כזה של ניגוד עניינים אינו קיים במקרה שימוע, אלא שני הצדדים מעוניינים בהצלחתו. מרידור סיכם את עמדתו בכותבו כי "אין לתלונה זו ולכבוד המקצוע או להוראות החוק ולא כלום, וראוי לדחותה על סיפו של דיון".
למרות דברים אלה, במכתב ששיגר מרידור לפני כשבועיים לוועדת האתיקה הוא טען עוד כי הסכם שכר הטרחה נשוא התלונה לא היה הסכם סופי אלא היה "בגדר יריית פתיחה למשא ומתן, ולא השתכלל ולא הביא לשום הסכם שבו שכר הטרחה מותלה בתוצאות". עוד ציין כי פרקליטו של גאידמק, עו"ד שלומי בן אריה, אישר מפי גאידמק כי ההצעה המדוברת מעולם לא אושרה על ידיו, והוא לא התכוון להסכים לכל תשלום של שכר מותנה.
גישה מצמצמת
ב־31 במרץ 2009 הגיש גם שביט את תשובתו לוועדת האתיקה. שביט, המייצג את עצמו בהליך, תקף גם הוא את עצם הגשת התלונה וטען שבבסיסה ניסיון לנגח ציבורית את מרידור, וכי הפרשנות שמנסה עמותת אומ"ץ לייחס לחוק אינה עולה מלשונו אלא לכל היותר נסמכת על ספרות משפטית "אשר אינה בגדר דין ולכל היותר היא בגדר עמדה, חשיבה, הבעת דעה".
שביט כתב כי הוא אף פנה ל"שני מומחים מובילים בתחום האתיקה", וביקש מהם להכין לו חוות דעת. בנוסף לחוות דעתה של זר־גוטמן, צורפה לתשובתו של שביט חוות דעת שהכין עו"ד ליפא מאיר, העוסק בעיקר בתחום הכינוסים והפירוקים. שביט מציין כי מאיר שימש בעבר כיו"ר בית הדין המשמעתי הארצי בלשכת עורכי הדין.
בחוות דעתה כתבה זר־גוטמן כי אין מקום להעמיד לדין משמעתי בנסיבות האמורות. לדבריה, השאלה אם שימוע הוא חלק מההליך הפלילי או לא, טרם נידונה על ידי ועדות האתיקה ולא נקבעו כללים ברורים, וכי "יש בסיס חזק למסקנה לפיה הסעיף אינו חל על ייצוג בשימוע".
זר־גוטמן הוסיפה כי העמדה לדין משמעתי לא תשרת אף אחת ממטרות הדין המשמעתי, וכי "מדובר בסוגיה של פרשנות הוראת חוק, כאשר יש בסיס איתן לפרשנות שנקט משרד צדוק".
תגובותיהם של מרידור ושביט, לרבות חוות הדעת של זר־גוטמן, הועברו על ידי ועדת האתיקה לעמותת אומ"ץ לתגובה. במאי 2009 שיגרה העמותה מכתב תשובה, שבו ציינו בין היתר כי חוות הדעת של זר־גוטמן עומדת בסתירה לדברים שאמרה מוקדם יותר בראיון ל"כלכליסט", ולדברי העמותה "קשה ליישב בין הדברים".
במסגרת הכתבה ב"כלכליסט", שעסקה בביקורת בקהילה המשפטית סביב ההסכם בין מרידור לגאידמק, אמרה זר־גוטמן כי הליך השימוע הוא "לב המשפט הפלילי". לדבריה אז, אף שלא ברור מה נכלל תחת הגדרת "משפט פלילי", הרי שאין מחלוקת כי הליך השימוע נחשב חלק מההליך הפלילי ולא הליך מינהלי. "אין מקום לגישה מצמצמת למשהו שהוא לב המשפט הפלילי — הגשת כתב אישום", אמרה אז. זר־גוטמן הוסיפה והסבירה כי המחלוקות מה נחשב כמשפט פלילי "הן בנושאים פריפריאליים, למשל ייצוג בהליך לבקשת חנינה או מחיקת הרשעה, אבל אין ספק שהליך לקראת הגשת כתב אישום הוא בגדר חלק מההליך הפלילי".
שביט הגיב לדברים אלה במכתב נוסף ששלח לוועדת האתיקה, שבו כתב כי "ברי לכל העוסקים בעולם המשפט כי אין דין כתבה עיתונאית כדין חוות דעת משפטית. חוות דעת ניתנת לאחר בדיקה מעמיקה ויסודית של החומר. חוות דעת משפטית אינה הבעת דעה אקראית לשאלה מזדמנת לצורך כתבה עיתונאית".
"צריך החלטה עקרונית"
בתגובה לדברים אמרה ל"כלכליסט" זר־גוטמן כי חוות דעתה התייחסה בעיקר לעובדה שמאחר שאין כלל ברור בנושא, הרי שלא נכון להרשיע עורכי דין בעבירה, אלא הוועדה צריכה לקבוע כלל שיהיה ידוע מהיום והלאה. "חוות דעתי ניתנה כי ראיתי טעם לפגם שעל משהו שיש מחלוקת פרשנית לגביו הולכים ומעמידים לדין. את עמדתי אמרתי ל'כלכליסט', אבל זו העמדה שלי ולא מחייבת את ועדת האתיקה. במצבי גבול כאלה הכלל הוא שאין עונשין אלא אם מזהירים. עם כל הכבוד לדעה שלי, הלוואי שהלשכה היתה מקבלת את עמדתי בכל דבר. לי הפריע שזה מקרה ראשון ומעולם לא דנו בכך, לכן הדרך הראויה לדעתי היא לקבל החלטה עקרונית, לפרסמה ולהגיד לכל עורכי הדין שיידעו שזו העמדה. ברוב המקרים ועדת האתיקה פועלת כך. לא חורשים את ההלכה על גבו של המתדיין".
יו"ר ועדת האתיקה, עו"ד אפרים נוה, אמר בתגובה, כי מכיוון שהתיק תלוי ועומד על שולחן הוועדה וטרם ניתנה החלטה הוא אינו מוכן להתראיין. לדבריו, "התיק יעלה לדיון באחת הישיבות הקרובות של הוועדה, אבל כל עוד לא התקבלה, איני יכול להתייחס לנושא, גם לא באופן כללי".
