על חתולים ואנשים

החתול פחות מבוית ומתורבת ממה שנדמה לנו. הוא נצלן - והוא לא חכם. הוא אמנם חיית המחמד הנפוצה ביותר (יש 600 מיליון מבני מינו בעולם), אבל שלא כמו בעלי חיים אחרים שבייתנו, הוא לא עושה הרבה בשבילנו. למעשה, הוא ביית אותנו הרבה יותר משאנחנו בייתנו אותו. איננו מקבלים מן החתול חלב, צמר, חום, בשר או כוח עבודה. החתול מתעניין בציד עכברים, לא בנו. אז למה אנחנו משקיעים כל כך הרבה במיצי?

גילוי נאות: משפחתי ואני חולקים את ביתנו עם שני כלבים. שנים רבות גידלנו כלבים, דאגנו להם, האכלנו, ניקינו, טיפלנו, גזזנו וסיפרנו. היינו להם לידידים, והם השיבו לנו אהבה ונאמנות. ניסיונות לטפח יחסים קרובים שכאלה עם חתולים אינם מצליחים. משהו שם פשוט לא עובד באותה צורה. עכשיו נחלץ המדע, בסדרת מחקרים שפורסמו לאחרונה, להסביר שהבעיה היא לא שלי, אלא של החתולים.

כתב האישום נגד חתולים מתחיל בסדרת מאמרים עדכנית על תהליך הביות שלהם. ציורי קיר מפורסמים של חתולים במצרים גרמו לרבים לטעות ולחשוב שתהליך הביות שלהם החל במצרים העתיקה, לפני כ־3,600 שנה, שם אימצו אותם הפרעונים והפכו אותם לחיות מחמד ואחר כך לאלים. אלא שאור חדש נשפך באחרונה על הנושא במחקרים שמערבים גנטיקה וממצאי דנ"א עם ממצאים ארכיאולוגיים.

מחקרים אלה, שנסקרים בגיליון הקיץ של "Scientific American", טוענים שמקור החתול בכלל מכאן, מישראל ומצפון הסהר הפורה. כאן, בתחילת המהפכה החקלאית נעשתה הקפיצה הראשונה מחתולי בר לחתולים הקרויים היום מתורבתים. אלפי שנים קודם לחתולים המצריים אימץ החתול הישראלי את האדם, כי לחקלאי היו עודפי מזון, ועכברים היו בשפע בסביבתו. החתול הוא שמצא את האדם וביית אותו, הרבה יותר משהאדם מצא אותו. החתול הגיע למזבלות האנושיות, והיה נכון "לסבול" את קרבתו של האדם כיוון שאגר עודפים.

צילום: סי די בנק

בכל מקום שבו ניסו הקדמונים להשתלט על החתול, היתה ידו של החתול על העליונה. למשל, המצרים הקדמונים אסרו בחקיקה ייצוא של חתולים, אבל זה לא מנע מהם להתפרס לכל רחבי האימפריה המצרית (והיוונית, והרומית). מאוחר יותר הגיעו חתולים עם אוניות ציי הסוחר ליבשות אמריקה ואוסטרליה, כנוסעים סמויים, והתפרסו גם בהן.

לעומת החתול שנשאר בר ודואג רק לעצמו, הכלב באמת מבוית ומתורבת. קיימים כלבים מגדלים וזנים שונים, מן הצ'יוואווה והפודל ועד הדני הענק, הבוקסר והפוינטר, כי כך רצה האדם, לצרכים השונים של ציד, שמירה, שעשוע ועוד. אצל חתולים אין ולא יהיה גיוון כזה. כי כך רצה החתול. החתולים מתרבים עם מי שהם רוצים, ולא עם מי שאנחנו מכוונים. הם ידידותיים רק על תנאי.

המניפולטיביות של חתולים נחשפת עוד יותר במחקר שראה אור החודש בכתב העת "Current Biology". החוקרים מאוניברסיטת ססקס מראים שם איך חתולים משתמשים בקולות גרגרניים וחנפניים ממנעד מיוחד כדי להניע את בעליהם להעניק להם טיפול, מחסה ומזון. אילו הרעב היה מניע אותם ליללות קולניות, היו החתולים זוכים כנראה לגירוש. לכן, החתולים משמיעים קולות באורכי גל ועוצמה רכים הרבה יותר, המותאמים במיוחד לתפוס תשומת לב, להשפיע רגשית, להניע לפעולה.

החוקרים מראים שקולות החתול דומים במיוחד לבכי התינוק - שכלול אבולוציוני שפוגע גם הוא בדיוק בנקודות הנעה מיוחדות אצלנו. אלא שהתינוקות נושאים את הגנים שלנו, גדלים ומשיבים אהבה. חתולים רק לוקחים. והמעניין ביותר: לא לכל החתולים יש גרגור שכזה. קולות הקסם האלה, ששולטים בבני האדם, מפותחים בעיקר אצל חתולים הגרים בבית שבו יש רק אדם אחד.

המילה המדעית האחרונה בתחרות בין כלבים לחתולים היא של פסיכולוגים מהאוניברסיטאות נוטינגהאם ואקסטר בבריטניה. בגיליון האחרון של כתב העת "Animal Cognition" מוצגות תוצאות מחקר המראות שלחתולים יש "חור בהשכלה", או אולי גרוע מכך - נקר בהליך החשיבה.

הפסיכולוגים לימדו חתולים וכלבים למשוך בחוטים כדי לקבל פרס בצורת ביסקוויט. אבל ככל שהמשימה נעשתה מורכבת יותר, חתולים הצליחו פחות. למשל, כאשר הוצגו בפני החתולים זוגות של חוטים מוצלבים, החתולים לא הצליחו לפענח מה עליהם לעשות כדי לקבל את הפרס המובטח. החתולים פשוט לא מוצלחים בפענוח של סיבתיות או באבחנה של סיבה ומסובב. כלבים דווקא מצליחים יפה במשימה הזאת - אפילו טוב יותר מתינוקות אנושיים.

כל אחד מכיר את עיני ההערצה שכלבים תולים בבעליהם. כלבים חושבים שהם ובני מינם אנושיים, ומעריצים את אדוניהם כאילו היו אלוהים. חתולים, לעומתם, יודעים שהם עצמם אלוהיים. אחרת איך יסבירו לעצמם את התבטלות בני האדם בפניהם? ואולי התגובות לטור הזה יוכיחו מי בעל הבית האמיתי.