החור הגדול בספינה של צים

מצבה הקשה של צים הוא בבחינת חדשות ישנות בשוק ההון. חברה לישראל מדווחת כבר כמה רבעונים על קשייה של צים להתמודד עם מחירי ההובלה הימית הצונחים, על הטעויות שנעשו בעבר בכל הנוגע לתוכנית ההצטיידות הגרנדיוזיות של החברה ועל מאות מיליוני הדולרים שצים מפסידה בכל רבעון. אולי משום

השאלה היום היא האם המשקיעים אינם אדישים מדי למצבה הגרוע של צים כפי שהוא משתקף בדיווחיה של חברה לישראל אתמול. השווי המאזני המתואם של צים במאזני חברה לישראל עמד בסוף השנה על כ־500 מיליון דולר, ועם ההפסדים של צים ברבעון הראשון של השנה ירד שווי ההשקעה לכ־380 מיליון דולר. במילים אחרות, במקרה של תרחיש קיצון (קריסת צים), הפגיעה המקסימלית במאזניה של חברה לישראל מסתכמת ב־380 מיליון דולר, שהם כ־1.4 מיליארד שקל. נכון, זה לא מצב נעים, אבל מצד שני, זהו אינו מצב שמסכן את חברה לישראל, שמאזנה מסתכם בכ־15.5 מיליארד שקל. מכאן שהשאלה שצריכה להישאל היא אחרת. השאלה העומדת על הפרק היא האם צים תצליח להחזיר אי פעם את השקעות הענק שנעשות בה על ידי חברה לישראל. במקרה של טאואר (השקעה אחרת של חברה לישראל), נדמה שאפילו ראשי חברה לישראל בעצמם הבינו כי את ההשקעה הזאת לא תחזור לעולם.

הבנקים והציבור ישלמו את המחיר

ההשקעות שחברה לישראל אמורה לבצע בצים נאמדות בכ־350 מיליון דולר (זאת בנוסף ל־100 מיליון הדולרים שכבר הושקעו לאחרונה). ההשקעות יבוצעו על ידי הלוואות, או כל שם תואר יפה אחר, שהמשמעות שלו אחת: חברה לישראל מגדילה את ההימור על צים לאור הגירעון האדיר שצפוי בתזרימי המזומנים שלה בשלוש השנים הקרובות הנאמד בסכום האסטרונומי של מיליארד דולר.

אלא שחברה לישראל לא מזרימה את הסכום בחינם. היא דורשת עליו תשלום נאות, שאת פרטיו היא עדיין לא חושפת (כמו, למשל, מה יהיה היקף החוב שעליו ייאלצו הנושים של צים לוותר). המערכת הבנקאית ובעלי האג"ח של צים ייאלצו לשלם כאן את המחיר, זאת באמצעות אחד מהשניים: לוותר לצים על חלק מהחוב ולהכיר בהפרשה בדו"חות הכספיים (במקרה של הבנקים - בהפרשה לחובות מסופקים, ובמקרה של הגופים המוסדיים - בתשואות של קופות הגמל, קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים), או לאפשר לצים לדחות חלק גדול מחובותיה לכמה שנים ולאפשר לה לשלם כשהמצב בשוק ההובלה הימית יהיה טוב יותר.

האם הם אכן יסכימו לכך? צים יכולה להכין תוכניות הבראה שנראות מצוין על קובצי אקסל מלוטשים, אך כל עוד אלה לא יקבלו רוח גבית מכיוונם של המממנים שלה (בהם המערכת הבנקאית, שלה צים חייבת 1.7 מיליארד דולר, ואולי גם בעלי האג"ח, שלהם היא חייבת 350 מיליון דולר), הם שווים כקליפת השום. מצד שני, בעלי החוב של צים מבינים כי אם הם לא יעמדו מאחורי החברה המדממת, חברה לישראל עלולה לנטוש את הספינה ולהותירם עם חור גדול עוד יותר בכיס.

פרשת שקשוקה נוספת

אולם, גם המממנים של החברה לא נולדו אתמול. ברור להם שמשפחת עופר לא יכולה להרשות לעצמה להתמודד עם פגיעה נוספת בתדמית, בטח שלא לאחר הנזק שנגרם לה מפרשות השקשוקה השונות. גם אם הם לא משתמשים בקלף הזה בגלוי, שני הצדדים יודעים שהוא חלק אינטגרלי במשחק הזה, הטומן בחובו את אחד מהסדרי החוב הגדולים ביותר שידעה תל אביב עד כה.

מכיוון שצים לא מפרטת מיהם הבנקים המממנים, קשה לדעת מי האנשים שיהיו שותפים להסדר שכזה. אם, במקרה, בנק הפועלים הוא אחד המממנים של צים (הבנק סירב לאשר או להכחיש מתן אשראי לצים), הרי שצים יכולה להיות רגועה.

יאיר סרוסי, שנכנס אתמול לתפקידו כיו"ר הבנק, היה עד לאחרונה דירקטור חיצוני בחברה לישראל ומן הסתם מכיר היטב את עסקיה ההפכפכים של צים. גם בבנק לאומי יש לחברה לישראל קשרים לא רעים (מחזיק ב־18% ממניותיה), ואם זה הלווה לה כספים, יש להניח שגם כאן היא תזכה לרוח אוהדת. הבעיה יכולה להיווצר עם המממנים הבינלאומיים של צים ועם בעלי האג"ח שלה.