מסיבת התה של רעננה

ב-1765 הטיל הפרלמנט הבריטי מס על הקולוניות בצפון אמריקה, מס שהתקבל בתרעומת לאור העובדה שהמתיישבים לא קיבלו ייצוג בפרלמנט. סיסמתם היתה "אין מיסוי ללא ייצוג". פעולות המחאה התפתחו ואחד האירועים הבולטים סביב המאבק, נקרא "מסיבת התה של בוסטון", שבה השליכו המתיישבים, מחופשים לאינדיאנים, מטען של תה לים. לדעת היסטוריונים, אירוע זה היה אחד האירועים המכוננים של המהפכה האמריקאית.

באחד הימים, (כל יום) ניסו עובדים למצוא מקום חנייה באזור התעשייה ברעננה, ואז גילו כי המגרש הסלול נצבע בכחול לבן ולהבדיל מתושבי העיר הם נאלצו לשלם תמורת החנייה ליד מקום עבודתם. חלק מהם מצא מקום במגרש חולי ומלא מהמורות שגם בו צפוי להיבנות קומפלקס חדש. אחר הצהריים מרביתם ניסו לנסוע הביתה ועמדו חצי שעה ברמזור, עד שטפטפו לאט החוצה. אלה הם התושבים של רעננה ל-5 ימים בשבוע, 9-10 שעות ועוד שעתיים כל יום בפקקים, תושבים ללא זכויות הצבעה וללא זכויות אחרות.

במסגרת עסקת החבילה האחרונה, דובר על זכות העובדים, כולל עובדי ההיי-טק להתארגן לצורך ייצוג מול המעסיק, מתי תהיה התארגנות מול הרשות המקומית?

מי שרוצה לעבוד שם חייב שיהיה ברשותו רכב או שהוא נדון לפעילות ספורטיבית, הכוללת יוגה בשני אוטובוסים ואחר כך צעידה בשמש או בגשם. אין קווי תחבורה סבירים המגיעים לאיזור. הדבר נכון לגבי עוד כמה מאיזורי ההיי-טק של ישראל, שסובלים מהתפוצצות אוכלוסין של מכוניות וחוסר אפשרות סבירה להגיע למקום באמצעי תחבורה ציבורי.

אזור התעשייה ברעננה. יוגה בשני אוטובוסים וצעידה בשמש או בגשם צילום: עמית שעל

המערכת הפוליטית מבוססת על ייצוג אינטרסים. אחת ההצדקות למערכת הייצוג היחסית של ישראל, שמביאה לריבוי מפלגות, היא הניואנסים וריבוי הרבדים בחברה הישראלית, אשר בלעדיה, חלקם ימצא את עצמו ללא ייצוג במערכת, תופעה שעלולה להוביל לניכור מצד חלקים גדולים באוכלוסיה.

במערכת העירונית, בין התושבים לבין עצמם יש פערים, אך המגוון קטן במידה ניכרת מאשר ברמה הארצית. מנגד, קיים ניגוד גדול בין התושבים הפרטיים לבין החברות ועובדיהם.

רמת הארנונה הנגבית מחברות (ואין קשר למידת הצלחה של החברה, להבדיל ממס הכנסה או הדיפרנציאליות בארנונה על פי איזורי מגורים ורמה סוציו-אקונומית) גבוהה פי כמה מהארנונה הנגבית מאזרחים. לעיתים היחס מגיע לפי 10 לכל מ"ר וזאת מבלי לכלול עוד מיסים שונים, כגון אגרת שילוט (לרבות שלטים בתוך בניין...) ארנונה על חניות בתוך בניין ועוד.

השירותים לעומת זאת, הס מלהזכיר: בעוד שאזרח מקבל מהעירייה שירותי חינוך, תרבות, ניקיון, חניה ועוד, הרי עובד שהגיע בבוקר למקום עבודתו מגלה כי גם את מעט מקומות החנייה שהעירייה הקצתה, סימנה בכחול לבן המחייבים בתשלום, להבדיל מהתושב המקומי. לגבי שאר השירותים, אין סיבה לצפות להם שהרי העובד אינו תושב העיר, אלא רק מגיע ל-8 עד 10 שעות, אוכל במסעדותיה, מתדלק בתחנות הדלק שלה ותורם לכלכלתה במגוון דרכים.

כאשר העירייה שוקלת את רווחת העובדים באזורי התעשייה, היא פשוט אינה שוקלת אותם, מסיבה פשוטה, הם אינם מצביעים בבחירות.

לכן, דרכי הגישה עמוסות, שכן תכנון דרכי גישה נוחות יותר היה מחייב הקטנת אחוזי בנייה וויתור על חלק מהאגרות השמנות ולכן אין מקומות חנייה, ואם כבר יש מעסיק שיכול להרשות לעצמו לשכור מקומות חנייה, מציע אגף הכנסות המדינה להטיל מס על ההטבה הזאת. העירייה אינה טורחת להילחם על אמצעי תחבורה ציבורית נאותים ואת האנרגיות שלה היא מתעלת לנושאים שיכולים להיות שוליים למדי, אבל במקום שכל קול קובע. בפועל נוצר עיוות פוליטי שגורם לקבוצת אנשים, יזמים ועובדים, לספק מקורות מחייה לעיר, ומנגד, אינם מקבלים אפילו יחס סביר בגלל המבנה הפוליטי של היעדר ביטוי אלקטוראלי.

הפיתרון הוא בבניית שתי קבוצות מייצגים במועצת העיר, כאשר לקבוצה האחת - התושבים - תהיה סמכות עודפת לדון בנושאים חינוכיים, תרבותיים וכיוב', אך בנושאי תקציב, תשתיות ואספקת שירותים, צריכה להשתתף גם הנציגות השנייה - נציגות העסקים והעובדים בעיר, שכמובן גם ביניהם יש הבחנה, נוכח האינטרסים השונים, אך המערכת הפוליטית העירונית חייבת להכיל את כל הצדדים.

מערכת הבחירות לעיר צריכה להתקיים בשלושה מוקדים: מוקד התושבים, מוקד המעסיקים, אשר יקבלו זכות בחירה יחסית על פי גודל העסק (עניין הדורש שקלול על פי פרמטרים ראויים) ומוקד העובדים, שהם בפועל דיירים חלקיים של העיר, לפחות לשליש עד רבע מזמנם. עניינם הוא בנגישות, סוגיות של תחבורה ציבורית, כבישים, חניות, מעברים להולכי רגל ועוד.

מועצת העיר בהרכבה המורחב תעסוק במכלול נושאי התקציב והתשתית ואילו המועצה בהרכבה המצומצם תעסוק במגוון נושאי החינוך, התרבות והשירותים עירוניים הניתנים למתגוררים בתחומי העיר. בדרך זאת ניתן לגרום לכך שאלה החיים בעיר גם אם אינם מתגוררים בה ותורמים לה במובנים רבים, ובעיקר במובן הכספי, יקבלו ייצוג הולם וקולם ישמע.

הכללת קבוצות המעסיקים והעובדים, עשויה בסופו של דבר לשפר גם את איכות החיים בעיר, שכן הפוליטיקאים ניזונים מהחלטות של הטווח הקצר. החלטה להשקיע במעבר נוסף לאזור התעשייה, על מנת למנוע פקקים קשים, לוקח מקורות מהעיר על חשבון פעילויות אחרות, אבל מעבר לשאלת צדק חלוקתי בין דיירי העיר ועובדי האזור, השאלה הפרקטית היא האם לקברניטי העיר בראייה פוליטית צרה, יש עניין בהשקעות לטווח רחוק בשעה שהם נבחנים בעיקר על החלטות לטווח קצר הבאות לידי ביטוי בעיני התושבים. מתן משקל גם למפרנסים, הבאים לאזור התעשייה והמסחר בעיר, ישנה את מרכז הכובד של ההחלטות שיהפכו להיות מאוזנות יותר ובסופו של דבר יתרמו לרווחת העיר וימנעו בריחת עסקים איכותיים.