סכנה, אינפלציה?

הזמן שחולף בין הזרמה משמעותית של כסף למערכת כלכלית ובין התפתחות אינפלציה, נאמד בין שנה לשנה וחצי. במשבר הנוכחי, הזרמות הכסף פוגשות אתגר נוסף. כאשר ההזרמה מתבצעת מול משק מתפקד, סביר להניח כי לדבר יהיה השפעה על האינפלציה, אבל כאשר אנו נמצאים במשבר מהסוג הנוכחי, בו חלה נסיגה

מנקודת המבט של החוסך הישראלי, השם את מרבית כספו בישראל או בניירות הנסחרות בארה"ב (רק מעטים מפנים כספים לשווקים נוספים) סיכוני האינפלציה קיימים הן בדולר האמריקאי והן בשקל הישראלי. המשמעות העיקרית היא כי החוסך חייב לדאוג כי כספו יופנה לאפיקים צמודים. אג"ח מדינה ואג"ח קונצרני בדירוג גבוה, עשויים להוות פתרון לחוסך הזהיר.

ומה באשר למניות? הניסיון מלמד כי מניות רבות יכולות לשמש אף הן כמפלט לא רע לתקופת אינפלציה. מניות של חברות בעלות נכסים, כגון נדל"ן, נהנות מהגנה על ערכן, מפני שהנכסים שומרים בדרך כלל, על ערכם הריאלי ואילו חברות תפעוליות ומסחריות, מעדכנות את מחירי השירותים והמוצרים שלהם בגובה עליית המדד ואגב כך מתעדכנים גם רווחיהם וגם הן עשויות לשמור על ערך ריאלי. הבעיה היא שלא כל החברות עמידות בתקופת אינפלציה, בפרט לא אלו שיש להן חוזים קבועים ארוכי טווח וחלקן מתקשות לפעול בסביבה של אי יציבות מחירים.

לכן, ההמלצה לשנה הבאה היא צמודי מדד, במרבית התיק ומעט מניות. מתוכן, מניות נדל"ן ובנקים עשויים להיות בחירה נכונה. כמה מעט, תלוי בגיל החוסך. לאדם מבוגר עדיף להחזיק פחות מניות. יש נוסחאות שונות, אחת הפופולאריות שבהן היא: אחוז המניות בתיק יהיה: 100 פחות גיל המשקיע כך שאדם בן 70 למשל, יחזיק ב-30% מניות. המחמירים מציעים להפחית את גיל החוסך מ-90 ולא מ-100, כך שבן ה-70 יחזיק רק 20% מניות בתיק ואילו בן 90 לא יחזיק כלל מניות.

מה לא מומלץ להחזיק בתיק?

רצוי לצמצם השקעות דולריות. אם תחזית האינפלציה תתממש בארה"ב במלוא הפוטנציאל שלה, בעיקר יחסית למדינות אחרות שהזרימו הזרמות מופחתות בהרבה, עלולה להיגרם לירידת ערך של הדולר מול שאר המטבעות בעולם וחוסכים ישראלים עלולים למצוא את עצמם במצב דומה בו היו כשהדולר ירד מכ-4.6 שקל לדולר ל- 3.23 שקל מעל 20% ירידה ואז גם רווחים ממשיים אם יהיו, יתקזזו מול ירידת שער הדולר.

פיקדונות שקליים או אג"ח שקליות, אף הן לא מומלצות. אג"ח שקלית מסוג "שחר" עם ריבית קבועה עלולה להתגלות כמלכודת ערך רצינית במקרה של התפרצות אינפלציונית. לעומתה, לאג"ח מסוג "גילון" יש ריבית משתנה ועם עליית הריבית, ניתן לצפות לעלייה של הריבית, מדי חצי שנה, אולם במקום להסתכן בספקולציה על שער הריבית הצפוי על הגילון, עדיף מראש לקחת נייר צמוד למדד. הבעייה עם האג"ח הצמודות הממשלתיות היא התשואה הנמוכה עליהן ולכן רצוי לבחור תמהיל של אג"ח קונצרניות באיכות טובה.

יש כאלה שלאחר השנתיים הטראומטיות בשוק המניות והאג"ח הקונצרניות, מעדיפים להשקיע בנכסים מסוג אחר, למשל נדל"ן. יש לזכור כי מי שיש בידיו תיק נכסים ממוצע, נניח 600 אלף שקל, יוכל בדרך כלל להשקיע רק בנכס נדל"ן יחיד וגם זה עם משכנתא ואז עליו לזכור כי הוא עובר על שני כללים יסודיים בהשקעות: א. אבדן נזילות - משקיע בנדל"ן יתקשה למכור את הנכס שלו דווקא בזמן שהוא זקוק לכסף באופן דחוף (ומאורעות השנה האחרונה הוכיחו את העניין בארה"ב במיוחד, אבל גם בישראל) ב. בעיית פיזור הנכסים - למעשה כל ההשקעה מרוכזת בנכס יחיד ואם הנכס המסוים יתגלה ככישלון מכל סיבה שהיא (ויש סיבות רבות שלא תמיד נראות לעין בעת הרכישה) הרי כל ההשקעה תרד לטמיון. מטרת הפיזור היא למנוע מאיתנו תשלום גבוה מדי בעבור טעות אחת.

סיכוני המניות:

מרכיב המניות נראה מבטיח לאחר ירידת מחירים גדולה. השוואות שנעשות על מחירי המניות ביחס למכפילי הרווח, תשואות הדיבידנדים, מכפילי ההון ועוד מראות כי המניות אכן נמצאות במחיר הזדמנות. אבל במניות כמו מניות. שום דבר לא בטוח ובמיוחד לא העיתוי של הכניסה. בין החוקרים במימון יש מעט מאוד הסכמות. אחת היחידות שבהן היא כי אין מועד "נכון" לכניסה לשוק. לאחר ירידות תתכנה עוד ירידות ואין שום הבטחה כי לאחר ירידות יבואו דווקא עליות, כמו שלעתים לאחר עליות בא גל עליות נוסף. מי שמחליט להשקיע במניות בגלל שבטווח הרחוק מניות מרוויחות יותר מאפיקי השקעה אחרים, ייקח בחשבון, כי הטווח הרחוק עלול להיות לעיתים רחוק מאוד, מעבר לטווח הסבלנות של המשקיע הממוצע. בכל מקרה, מי שבוחר מניות, מכל השיטות המוצעות לבחירת מניות, כדאי להתבסס על שילוב של מניות בעלות רקורד דיבידנד גבוה, יחס שווי שוק להון עצמי נמוך ושוק שאינו מושפע חזק מהמיתון. תיק המורכב ממניות כאלה, עשוי להיות בחירה טובה.

* אין לראות בהמלצות הנ"ל משום ייעוץ לביצוע השקעות וכל משקיע אמור לקבל ייעוץ פרטני המתאים לצרכיו.

הכותב הינו מנכ"ל החברות תבור כלכלה ופיננסים ודיבידנד השקעות ויועץ לקרן הלמן אלדובי אג"ח קונצרני.