במת כלכליסט: אין תחליף לקפיטליזם

ב־1989 פרסם הסובייטולוג פרנסיס פוקויאמה את מאמרו "קץ ההיסטוריה?", שהפך אותו מפקיד ממשל אנונימי להוגה דעות מפורסם. פוקויאמה טען במאמר שנפילת הגוש הקומוניסטי הביאה למעשה לסיום הוויכוח האידיאולוגי בין הגושים. לשיטה המערבית - הדמוקרטית־ליברלית - אין עוד מתחרות. המוני בני

המשבר הכלכלי העמוק הנוכחי בארצות הברית - המייצגת המובהקת של הקפיטליזם - סיפק תחמושת לאינטלקטואלים רבים, בארץ ובעולם, כנגד מסקנתו של פוקויאמה. קשה לוותר על החלום בדבר חברה צודקת ועל האמונה שבכוחו של האדם להחליף את "היד הנעלמה" של אדם סמית ולתכנן חברה שתביא רווחה ושוויון כאלה, העולים על הישגי הקפיטליזם. אלא שלמרות ההטפות נגד כלכלת השוק, ולמרות אי־השוויון המובנה בחברה הקפיטליסטית, עדיין לא קמה חלופה לכלכלת השוק, כזו שיירצו לחיות בה לאורך זמן.

אפשר לשאול אנשים על טעמיהם וניתן ללמוד הרבה מתשובותיהם. ובכל זאת, כלכלנים מעדיפים לבחון את התנהגותם של בני האדם, ומהתנהגות זו ללמוד על הטעמים וההעדפות. הסיבה לכך היא שבהרבה מקרים אנשים לא יודעים את האמת, אפילו על עצמם, ובמקרים אחרים נמנעים מלומר אותה.

האינטלקטואלים שמטיפים נגד כלכלת השוק עושים זאת באוניברסיטאות, במערכות העיתונים, ובבתי הקפה במדינות הקפיטליסטיות. הם אינם עומדים בתור בשגרירויות קובה או צפון קוריאה במטרה להגר. גם בשיא הפריחה הכלכלית של הגוש הקומוניסטי, לא היינו עדים לשיירות מהגרים ממערב למזרח. תנועה בכיוון ההפוך, ממשטרים סוציאליסטיים למדינות קפיטליסטיות, דווקא זכתה, ועדיין זוכה, לפופולריות רבה.

אמנם, אותם משטרים ריכוזיים לא היו דמוקרטיים, ולכן, טוענים מתנגדי הקפיטליזם, גם לא היו אטרקטיביים. גם העובדה שעד היום לא קמה חלופה סוציאליסטית שהיא גם דמוקרטית וגם משגשגת אינה מוכיחה שהדבר אינו אפשרי. למעשה, השילוב של סוציאליזם ודמוקרטיה התקיים בישראל - במסגרת התנועה הקיבוצית.

אבל גם בשיאה, העומדים בתור להצטרף לקיבוצים, שסיפקו לחבריהם שוויון ורמת חיים שעלתה על זו של הישראלי הממוצע, לא היו רבים. למעשה, הקיבוצים סבלו מבעיה הפוכה. למרות שליטה על אמצעי ייצור רבים וסיוע נדיב מהמדינה הקפיטליסטית, רבים מהחברים "החזקים" יותר בכושר השתכרות עזבו את הקיבוץ. רק היום, לאחר שהרוב המכריע של הקיבוצים ויתר על השוויון, עלה הביקוש לחיים בקיבוץ.

מובן שבמסגרת הקפיטליזם יש מגוון אפשרויות לגבי מידת מעורבות הממשלה בכלכלה, והיקף החלוקה מחדש של ההכנסה - דרך מנגנוני המסים, הקצבאות, החינוך והבריאות הציבוריים. כך, למשל, המדינות הסוציאל־דמוקרטיות אמנם אינן סוציאליסטיות, שכן כלכלתן המשגשגת היא כלכלת שוק, אך היקף החלוקה מחדש של ההכנסה הנהוג בהן עולה לאין ערוך על הנהוג בארה"ב. צריך לזכור שלמדינה יש תפקיד חשוב בהסדרת השווקים התחרותיים. במדינה שאינה אוכפת את זכויות הקניין ואינה מטפלת בכשלי שוק, הקפיטליזם מוחלף באנרכיה.

בנוגע לתפקיד המדינה בהסדרת הפעילות הכלכלית הקפיטליסטית, קץ ההיסטוריה טרם הגיע. כפי שלמדנו מהמשבר של 1929, צפוי שגם מהמשבר הנוכחי יופקו לקחים רבים, וגם מזה שיבוא אחריו. העולם הופך למורכב יותר, ואיתו גדלה מורכבות תפקיד המדינה. אבל הפופולריות הרבה של שיטות חלופיות תמשיך למצוא את ביטויה בעיקר בדיבורים, ולא בבחירה בחיים במשטר חלופי.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם