במת כלכליסט: לבטל את מס הרכישה

מס הרכישה המוטל על רוכש דירה שאין בבעלותו דירה נוספת, חל רק על הסכום שעולה על 907,700 שקל. הוא בשיעור של 3.5% מעל סכום זה ועד 1,275,690 שקל, ובשיעור של 5% מעל מדרגה זו. אדם שבבעלותו דירה נוספת, ישלם 3.5% על כל הסכום עד 772,310 שקל, ו־5% על היתרה. ההפרש במיסוי בין שני

על פניו - תכנון נפלא. חבר המעמד הנמוך או הבינוני, הרוכש את דירתו היחידה במחיר שאינו מגיע לסף המס, פטור לחלוטין. ככל שאדם עשיר יותר, המס שישלם יהיה גבוה יותר אם ינצל את עושרו לרכישת בית יקר יותר. אותם עשירים שקונים בית נוסף, ישלמו מס בשיעור גבוה עוד יותר. אבל המס, יש לשים לב, אינו מס על ההכנסה או על העושר, ואף לא על החיים בבית יקר. אמנם יש מתאם בין העושר או ההכנסה לבין היקף המס, אבל המס הוא בעיקרו מס על מעבר דירה, שאינו קשור לעושר. הבה נראה.

משל שמעון וראובן

השנה היא 2040. ראובן ושמעון חיים בסמיכות זה לזה, בבתים נאים, שמחיר כל אחד מהם 3 מיליון שקל (במחירי 2008). ראובן סיים את שירותו הצבאי בשנת 2000, הקים עסק, עבד קשה, ובהדרגה צבר את עושרו. בשנת 2010 הקים משפחה ורכש בית ב־1.5 מיליון שקל. עם השגשוג בעסקים, התקדם ראובן ברמת הדיור, והחליף בית כל שבע שנים בממוצע. על פי חישוב פשוט, שילם ראובן מס רכישה במהלך חייו בסכום העולה על 300 אלף שקל.

שמעון, לעומתו, התעשר בגיל צעיר כתוצאה מירושה או אקזיט מוצלח. הצלחתו הכלכלית אפשרה לו לרכוש מיידית את בית חלומותיו, ולכן הוא שילם מס רכישה רק פעם אחת, בסכום של כ־100 אלף שקל. עושרו של שמעון אפשר לו לחיות רוב חייו בבית חלומותיו, ולשלם הרבה פחות מס רכישה מראובן, שחי רוב חייו בבתים פחות יקרים.

אין ספור עיוותי מס

דוגמה זו היא רק קצה הקרחון של עיוותי מס הרכישה. לא ניתן למצוא צידוק למס המוטל על אדם, שנאלץ בעקבות שינוי מקום עבודה למכור את דירתו, דירה שעליה כבר שילם מס רכישה, ולקנות דירה במחיר דומה במיקום אחר.

מצב שבו אדם המחזיק דירה להשכרה צריך לשלם יותר מס רכישה מאדם אחר, גם אם האדם השני הוא עשיר ממנו בהרבה, ומחזיק את רכושו במניות או בדירות בחו"ל - הוא מצב לא סביר. ובכלל, קשה להצדיק מס שאינו מס על ההכנסה, על העושר, או אפילו על החיים בבית יקר. מס הרכישה הוא כאמור פשוט מס שמשלמים על החלפת בתי מגורים.

במסגרת אווירת העליהום על "העשירים", מדיניות המיסוי בישראל מתייחסת אל חברי המעמד הבינוני־גבוה כאל קבוצה שרצוי לחלוב היכן שרק ניתן. כתוצאה מכך נטל המס על חברי קבוצה זו גבוה מאוד בהשוואה למקובל במדינות המפותחות, במיוחד כאשר לוקחים בחשבון את איכות השירות הציבורי שמקבלים בתמורה למס.

העיוותים במס הרכישה משקפים היטב את יחסה של מדינת ישראל לקבוצה זו, של המעמד הבינוני־גבוה, אשר גם כך נושאת כיום ברובו המכריע של נטל המיסוי.

מוטב שמס הרכישה ייעלם מרשימת המסים בישראל. גם אם הוא יוחלף בדחיית ההורדה במס ההכנסה או בעלייה מתונה בארנונה - מס החל על השימוש בבית, ולא על רכישתו - זה הוגן יותר.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם