במת כלכליסט: על מדיניות מוניטרית ויצוא

העלייה החדה, בשיעור של 1.1%, במדד המחירים לצרכן בחודש יולי, אינה כשלעצמה עדות לתהליך אינפלציוני. אך כאשר מתחילת השנה עלה מדד המחירים בשיעור של 3.5%, כלומר כ־6% בקצב שנתי, מתקבל הרושם שהאינפלציה מרימה ראש.

הבנק המרכזי ניסה בתקופה האחרונה במדיניותו לאזן בין

הבנק המרכזי אינו שולט בשער החליפין הריאלי

היצואנים רוצים תמורה גבוהה יותר עבור כל דולר - לא רק יותר שקלים אלא יותר שקלים שיכולים לקנות יותר מוצרים ושירותים במשק הישראלי. לכן פיחות בשקל, כלומר עליית מחיר הדולר בשקלים - או, לענייננו, עלייה במספר השקלים שהיצואן מקבל בתמורה לכל דולר - תורמת לרווחיות היצוא. אבל אינפלציה פועלת בכיוון ההפוך, שכן כל שקל שווה פחות. כאשר שיעור הפיחות בשקל שווה לשיעור עליית המחירים, הרי שהפיחות הוא נומינלי בלבד - היצואנים אינם מקבלים תמורה ריאלית גבוהה יותר עבור כל דולר.

מאחר שלבנק המרכזי יש לאורך זמן כלי מדיניות מוניטרית יחיד - שליטה בכמות הכסף - ברור מדוע אין באפשרותו לשלוט בשער החליפין הריאלי. הורדת הריבית, שנעשית בפועל באמצעות הדפסת כסף, שוחקת את ערכו של השקל וגורמת לפיחות ולאינפלציה, וכך גם רכישת מטבע חוץ.

הבנק המרכזי קונה דולרים בשקלים - פעולה המגדילה את כמות הכסף ותורמת לאינפלציה. אמנם באפשרותו לספוג את השקלים חזרה על ידי מכירת איגרות חוב לציבור ("לעקר" בעגה המקצועית), אך ברור שיש גבול למספר איגרות החוב שהבנק יכול למכור לציבור, לא כל שכן לכמות הדולרים שרצוי לצבור.

ניסיון הסיוע נוסע לכישלון

במילים אחרות, הניסיון לסייע לאורך זמן ליצואנים באמצעות המדיניות המוניטרית נועד לכישלון. פיחות ריאלי בשקל לטווח ארוך אינו שירות שהבנק המרכזי יכול לספק. לעומת זאת, פיחות נומינלי - פיחות המלווה באינפלציה - ניתן לייצר בקלות רבה, והניסיון מוכיח שלאינפלציה יש מחיר כבד בפגיעה ביציבות הכלכלית, בצמיחה הכלכלית וברווחת תושבי המדינה.

מדוע, אם כן, לוחצים התעשיינים על הבנק המרכזי להוריד את הריבית ולרכוש מטבע חוץ? הרצון של דוברי התעשיינים לקבל תשומת לב תקשורתית ולהראות שהם עושים משהו, וסתם חוסר הבנה במקרו־כלכלה, אינם כל הסיפור.

הרחבה מוניטרית - הורדת הריבית או רכישת דולרים - כן יוצרת פיחות ריאלי בשקל בטווח הקצר, ומגדילה את התמורה שמקבלים היצואנים. ברוב הסכמי העבודה השכר אינו צמוד למדד המחירים, כך שהאינפלציה שוחקת, לפחות באופן זמני, את שכר העבודה הריאלי. כלומר בטווח הקצר יש להרחבה מוניטרית תרומה לרווחיות המגיעה מהפגיעה בשכר העובדים.

לכן הצטרפותו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני לדרישת התעשיינים, שבנק ישראל יוריד ריבית, די תמוהה. לעומת זאת, קואליציה של נציגי עובדים ותעשיינים שתפעל לעידוד הצמיחה והתעסוקה לטווח הארוך באמצעות דרישה לצמצום במיסוי הישיר, שיוריד את עלות העבודה מחד ויגדיל את כוח הקנייה של העובד מאידך, תשרת את שני הצדדים.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם