במת כלכליסט: הערות על הדיון התקציבי

תהליך התקצוב הציבורי לשנת 2009 בעיצומו, והוויכוח על הרכב התקציב, כמו גם על היקפו, נוקב. מצד אחד ניצב משרד האוצר, שבהובלת שר האוצר, רוני בר־און, מחזיק בעמדה שיש לדבוק בהחלטת הממשלה על תוואי הגידול בהוצאה הציבורית, כלומר גידול של 1.7% בתקציב לעומת השנה הקודמת. מנגד ניצבת

לא רוצים קיצוץ? תציעו חלופות

תקציב הממשלה לשנת 2009 עומד על 236 מיליארד שקל נטו (כ־319 מיליארד שקל כולל תשלומי ריבית והחזר חוב). התקציב משקף עלייה של 4 מיליארד שקל לעומת תקציב 2008, ובכל זאת נדרש קיצוץ של כ־8 מיליארד שקל, שכן במהלך 2008 התקבלו החלטות ממשלה שונות בעלות תקציבית גבוהה, למשל הגדלה רב־שנתית בתקציב הביטחון או תוספת משאבים לחינוך. נוסף על כך, הצעות חוק פרטיות שעברו בכנסת נושאות גם הן עלות ניכרת, וכמובן, חל גידול אוטומטי בתקציב הנדרש עקב צמיחת האוכלוסייה (יותר קצבאות זקנה, ילדים וכדומה).

כדי לעמוד ביעד התקציב הציע משרד האוצר לממשלה חלופות שונות, שספגו ביקורת קשה. המבקרים מסבירים מדוע חשוב בשעה זו לא לקצץ בתקציב הקרוב ללבם אלא דווקא להרחיבו, ולמען האמת, רובם מעלים טיעונים צודקים ומשכנעים. אבל ראייתם צרה, מאחר שחלופות לקיצוצים הם אינם מציעים. כך, למשל, יו"ר תנועת ש"ס אלי ישי מבקר בבוטות את פקידי משרד האוצר על הצעות שונות שיפגעו בתקציבי הרווחה. שר הביטחון אהוד ברק מגן בלהט על תקציב הביטחון, נציג התעשיינים ממשיך להלך אימים בתחזיות אפוקליפטיות, והרשימה עוד ארוכה. המבקרים, כאמור, בחרו בדרך הקלה. את שאלת המקור למימון או החלופה לקיצוץ הם משאירים לפקידי האוצר המבוקרים על ידם.

זה לא האוצר, זו הממשלה

יעד של 1.7% בצמיחה אינו קדוש וקיימת האפשרות לחרוג ממנו ולבחור, לדוגמה, במתווה ברוורמן של צמיחה בשיעור של 2.5% בהוצאה, כלומר הגדלת התקציב בכ־1.8 מיליארד שקל. תוספת כזו לתקציב אמנם תקטין באופן ניכר את הצורך בקיצוצים כואבים, אבל מדובר בפחות מרבע מהיקף הקיצוץ הנדרש, כך שחברי הממשלה עדיין ייאלצו לקבל החלטות קשות.

במקביל, לפריצת תוואי מסגרת התקציב השלכות חמורות. עקב חולשת הממשלה, ספק אם חלק הארי של התקציב הנוסף יופנה לשימושים המיטיבים עם החברה הישראלית במקום לשימושים סקטוריאליים במסגרת קניית שקט ויציבות קואליציונית. את מחיר הפריצה נשלם כולנו, בפגיעה בתהליך צמצום החוב הציבורי ולכן ביכולת הממשלה להגדיל תקציבים בעתיד או לקצץ במסים היכן שהדבר נדרש. יש לזכור שהחוב הציבורי של ישראל גבוה לעומת המקובל בעולם המפותח, והוא אינו מאפשר גמישות תקציבית בעתות משבר. אסור שפוליטיקאים, שאופק הזמן הרלבנטי עבורם הוא הבחירות הקרובות, ירחיבו את ההוצאה היום על חשבון העתיד.

לסיום, חוסר היושרה בהתקפה על פקידי האוצר שמציעים קיצוצים כאלו ואחרים בטענה שהמלצותיהם נובעות מאידיאולוגיה ניאו־ליברלית, חוסר ניסיון וכדומה - מקומם. את מסגרת התקציב הממשלה קבעה, ולכן אין מקום להלין על הפקידים העושים את עבודתם, כל עוד המלינים אינם ממליצים על חלופות לקיצוץ. תלונות על מסגרת התקציב יש להפנות לממשלה - גם אם היא נעזרת בהמלצת האוצר, בסופו של דבר היא הגוף המחליט.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם