הרפורמה בהשכלה הגבוהה: עוברים מכמות לאיכות
כאשר המל"ג מועלת בתפקידה, צריך לשנות את השיטה. יצירת מערכת דירוג ותקצוב המחלקות לפי איכותן היא צעד בכיוון הנכון
חלק ניכר מהבעיות הקשות שמהן סובלת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל (ובהן חוקרים בינוניים רבים, נטישה של חוקרים מצטיינים, קושי בגיוס חוקרים צעירים מצטיינים ופערי שכר בלתי סבירים בין הוותיקים לצעירים) נובע מהשתלטות חברי סגל ותיקים על המערכת.
השתלטות זו יצרה מבנה תמריצים
נוסף על כך, חוקרים בכמה אוניברסיטאות מקודמים על סמך ספירת פרסומים, תוך מתן משקל מועט לאיכותם, וכתוצאה חוקרים רבים מייצרים כמויות חסרות ערך ואחרים פשוט בוחרים לעבוד במוסדות בחו"ל, שבהם איכות עבודתם מתוגמלת.
אחד הסימפטומים של מל"ג שמועלת בתפקידה הוא היעדר מערכת לבקרת איכות התפוקה המחקרית. לפרופסורים השולטים במועצה אינטרס ברור לא להפעיל מערכת כזו, ובכלל, מוטב שבקרת איכות תיעשה על ידי גוף חיצוני. מובן שביקורת כזו אינה צריכה להיעשות במדדים מכניים, אלא כמקובל בעולם, על ידי ועדות מומחים שמעריכות את איכות המחקר ומדרגות את המחלקות השונות.
אבל ערכה של בקרת איכות מותנה בשימוש הנעשה בממצאים. רק אם תשונה נוסחת התקצוב כך שיינתן משקל רב לדירוג המחלקות השונות, תהיה למערכת בקרת האיכות ערך ויהיה בכוחה ליצור שינוי אמיתי. השילוב המוצע יצמצם את כוחם ההרסני של הפרופסורים הבינוניים השולטים במערכת, וייתן לנשיאי האוניברסיטאות את הכלים ואת התמריצים לפעול ליצירת מוסדות להשכלה גבוהה שישרתו את האינטרס הציבורי.
הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם
