סוחוי 57 הרוסי מול ה-F22 האמריקאי: מי ינצח בקרב אוויר?

שלום, כאן הקברניט; מי מנצח במכות, קינג קונג או גודזילה? שאלה קלה! לגודזילה יש נשק גרעיני בפה וקינג קונג חוסל בידי מטוסים מעץ. הנה שאלה קצת יותר מאתגרת: מי מנצח בקרב אוויר, ה-F22 או המקביל הרוסי שלו, סוחוי 57?

זה יהיה קרב מפלצות מרשים, שיהיה הרבה יותר צמוד משנהוג לחשוב. מצד אחד, המטוס האמריקאי הוא פסגת טכנולוגיות התעופה הצבאית ואין על זה ויכוח. אבל מצד שני, מאחורי הסוחוי 57 עומד אחד מגאוני התעופה הכי גדולים בהיסטוריה - למרות שהוא מת יותר מ-40 שנה לפני שבכלל נולד המטוס הזה.

הכי מתקדם, הכי יקר. מטוס ה-F22 האמריקאי צילום: nationalinterest.org

קוראים לו פאבל סוחוי והוא התחיל את דרכו כחייל עם פטורים וגימלים במלחמת העולם הראשונה. תמיד התלהב ממטוסים, אז אחרי שחרורו מהצבא הלך ללמוד הנדסת אוירונאוטיקה והצטיין מאוד. לאחר קבלת התואר החל לעבוד במשרד של אנטון טופולב - יצרן מטוסים מפורסם, שהפקיד אותו על עיצוב מטוסים לא שגרתיים.

פאבל סוחוי צילום: RNN

כשיצא לדרך משלו והקים את משרד העיצוב על שמו, התקשה לקבל חוזים משמעותיים, שכן סטאלין רצה שתעשיית התעופה תתרכז בייצור האיליושין IL2, המטוס הרב-משימתי העיקרי של חיל האוויר האדום במלחמת העולם ה-2. לאחר המלחמה, נראה שלחברת סוחוי אין מיקוד ספציפי: היא ייצרה מפציצי-קרב, מטוסי סיור ומטוסי יירוט מגודלים.

מטוס הסוחוי 2, העיצוב הראשון של החברה צילום: Mission4Today

את רוב החוזים הנחשקים - לייצור מטוסי קרב עיקריים - איבדה סוחוי לחברת מיקויאן גורביץ' (יצרנית המיג, שמאחוריה סיפור מדהים כשלעצמו). לפאבל סוחוי נמאס להפסיד, ובתחילת שנות השבעים גילה איך להביס את מיקויאן: הוא החליט להמציא ארכיטיפ למטוס קרב שיהיה כל כך יעיל הנדסית ואוירודינמית, שיוכל לבצע כל משימה בהתאמות מינימליות. במקום לפתח מטוס נפרד עבור כל מכרז, החברה שלו תמצא את העיצוב שיתאים למקסימום ביצועים, ושכל מטוסי העתיד ייבנו על בסיסו. אף אחד מחוץ לבריה"מ לא ידע שהוא החליט להמציא DNA עיצובי. אף אחד לא ידע שהוא הצליח.

בוקר אחד ב-1987, נתקל מטוס סיור של חיל הים הנורווגי במטוס קרב סובייטי מוזר מאוד. הוא היה ענק, טס צמוד אליו וכמעט התנגש בו. לאחר מכן האיץ, טס סביבו כאילו הוא עמד במקום ושוב חלף קרוב. הפעם, פגע קצה הזנב שלו במטוס הנורווגי, מה שגרם לירידת לחץ אוויר בתא הצוות. הטייס הרוסי טס לדרכו, שמח וטוב לב. כך נתקל לראשונה העולם בסוחוי 27, מטוס הקרב המתקדם ביותר בבריה"מ - והבן הראשון לשושלת סוחוי החדשה.

אחת התמונות הראשונות של הסוחוי 27 צילום: DefenseImagery.mil

גופו פחוס ורחב, כדי לספק עילוי, מה שעוזר לו להישאר יציב גם בגובה נמוך ובמהירות איטית. וכשהטייס פותח מצערת, המטוס מזנק כמו טיל ומתמרן בזריזות חתולית. השילוב בין מנועים חזקים במיוחד וגוף יעיל מאפשר כמה תמרונים יוצאי דופן, כאלה שמטוסים מערביים לא יכלו לעשות.

סוחוי 27 היה התשובה הרוסית ל-F15C: מטוס קרב מגודל ומהיר, בעל טווח ארוך וחימוש מגוון. כמה שנים אחריו הופיע סוחוי 33, גרסה ימית שמסוגלת להמריא מנושאות מטוסים ולשאת טילים מחסלי ספינות (תשובה ל-F14 ול-F18). אחריו בא הסוחוי 30 (דגם עתיר-ביצועים שמסוגל לבצע גם משימות תקיפה, תשובה ל-F15E), הסוחוי 34 (דגם להפצצה אסטרטגית, תשובה ל-F111), סוחוי 35 (דגם עליונות אווירית משופר, ששקול לכל מה שיש למדינות המערב כיום) וסוחוי 37 (אותו דבר, אבל עם ניהוג וקטורי, כמו של ה-F22).

פס ייצור במפעלי סוחוי צילום: imgur

בסך הכל, למשפחת הסוחוי 27 נולדו עשרה בנים. אחד מהם, הסוחוי 47 ברקוט, זכה לכנפיים משוכות לפנים, כדי לבחון יכולות תמרון אפילו טובות משל אחיו. המיוחד במטוסי סוחוי הללו: כולם נראים אותו הדבר (למעט דגם 34, בו יש שני טייסים שיושבים אחד לצד רעהו).

סוחוי 34 (גוף תכול, אף שחור), סוחוי 33 (גוף תכול, אף לבן), סוחוי 35 (גוף אפור, אף לבן) ומיג 29 שסתם נדחפו (אפורים וקטנים מהשאר) צילום: oilprice

וכך חלפו להן 40 שנה כשהעיצוב של סוחוי לא השתנה פשוט משום שהוא לא היה צריך להשתנות. בעשור האחרון, ישבו יורשיו ובחנו לעומק את כל מה שלמדו משלושה עשורים של הפעלת מטוסי קרב; הם חשבו על הכנפיים מחדש, על הזנב ועל הגוף. חשבו על מה שיצטרכו צבאות בעתיד, על עיצוב חדש שיוכל להחזיק דורות שלמים קדימה. ועכשיו אנחנו נכנסים לדור חדש במשפחת סוחוי. דור הסוחוי 57, המפלצת המעופפת, זו שבתחילת הטקסט תהיתי ביחד איתכם אם תצליח להביס את ה-F22.

סוחוי 27 (מימין) ולצידו תצורת הסוחוי 57 צילום: d.wpimg.pl

התשובה קצת מסובכת. קרבות אוויר מוכרעים בארבעה גורמים: יכולות הטייס והטקטיקה שלו (במלחמת העולם ה-2 הפילו טייסים פולנים מטוסי מסרשמידט גרמנים למרות שטסו בעגלות מעופפות), יכולות החימוש (אם טיל ממטוס אויב מגיע לטווח של 100 ק"מ ואילו הטיל שאתה משגר מגיע לטווח של 50 ק"מ וחשוף לאמצעי הטעיה, מצבך רע), יכולת הגילוי (מי שפותח קודם באש עשוי להיות זה שיסיים את הקרב) וסביבת הלחימה (אם עבורך זירת הקרב היא מטחנת-בשר, עם טילי נ"מ בכל פינה, לוחמה אלקטרונית וסיורי אויב שיכולים להגיע כל רגע - ובשביל היריב אלו שמיים ידידותיים? אתה בצרות).

סוחוי 57 צילום: צילום: aereo.jor.br

ל-F22 ולסוחוי 57 יש יכולת חמקנות, מכ"מים מתקדמים מאוד וחימוש בעל יכולות דומות. יכולות הטייסים יהיו כנראה, לטובת ה-F22 שכן ההיסטוריה לימדה אותנו שהקרב יתבצע בין טייס אמריקאי וטייס ממדינה שקנתה את הסוחוי מהרוסים. ופה נכנס לתמונה אלמנט כלכלי משמעותי, שאומר הרבה גם על רוסיה ועל מורשתו של פאבל סוחוי: באוויר יהיו הרבה יותר מטוסי סוחוי 57 ממטוסי F22.

ארה"ב השקיעה 66 מיליארד דולר בפיתוח ה-F22. היא המציאה טכנולוגיות מאפס במיוחד בשבילו וכל מטוס עולה 150 מיליון דולר - המון כסף אפילו בשביל מעצמה שכמותה. למה הוא כל כך יקר? משום שא. מחירו מגלם גם את המו"פ הממושך שמאחוריו וב. היצרנית, לוקהיד מרטין, יודעת שחוץ מצבא ארה"ב, אף אחד לא ישלם לה על המטוס הזה. רוסיה, לעומת זאת, השקיעה קצת יותר מ-8 מיליארד דולר בפיתוח הסוחוי 57. כל מטוס עולה 50 מיליון דולר, משום שבניגוד לארצות הברית, רוסיה פיתחה מטוס שאמור להפוך למשפחה שלמה של מטוסים, אותה תרכוש שורה ארוכה של לקוחות (אני מהמר על סוריה, איראן, סין, הודו ועוד).

סוחוי 57 בטיסת ניסוי צילום: russianplanes.net

ולכן, כל מבנה F22 יתקל בכמה וכמה מבני סוחוי 57. שכולם מצוידים בטכנולוגיות דומות, חימוש דומה ויכולות דומות. ועל הנייר - לכל סוחוי יש טווח ארוך יותר משל ה-F22, הוא מרקיע לאותו הגובה, נושא מספר דומה של טילים ובניגוד ל-F22 - קל, זול ומהר יותר לתקן אותו במקרה שהוא מתקלקל.  

וזוהי הגדולה של סוחוי: היכולת להמציא עיצוב שעל בסיסו ייבנו מטוסים רבים, למשימות שונות, לחילות אוויר שונים - וכל זה במחיר שפוי ומזמין. וזוהי החולשה של האמריקאים: בגלל ניהול פרויקט לא יעיל ומדיניות שיתוף טכנולוגיות שמרנית, הם נותרו עם מטוס שרק הם יוכלו לקנות. כך ניתן לראות את ההבדלים המהותיים שבין תפיסות העיצוב המערביות והמזרחיות, שרומזות על מלחמות העתיד - מלחמות בהן המעצב היצירתי יותר הוא שיתן למדינתו את היתרון הטכני, הכלכלי והמסחרי.

מצבתו של פאבל סוחוי צילום: warheroes.ru