מה יש לסטודנטית לספרות לחפש בחברת הייטק?

״אז איך בכלל התגלגלת להייטק?״, אני נשאל לעיתים קרובות, בעיקר כשמישהו מגלה שלמדתי קולנוע או שבשעות שלאחר העבודה אני כותב סיפורים במקום להשתתף בהאקתונים. לפני עידן האינטרנט, השאלה הזו הייתה מתבקשת.

מי שעבד בחברת הייטק הכניס את עצמו לסביבה מאוד טכנולוגית, שכדי להתמצא בה אפילו ברמה בסיסית נדרש ידע טכנולוגי ותשוקה עזה להבין את האפסים והאחדות הגורמים לתוכנה וחומרה לעבוד.

גם אם עבדת בחברת הייטק בתפקידי מכירות, תמיכה או חשבונאות - רמת הידע הטכני וההתמצאות בקרביים של הטכנולוגיה שנדרשה מכל מי שעבד בארגון הייתה גבוהה. בשנות הדור האחרון, בעיקר מאז המצאת ה-WWW בתחילת שנות התשעים והפיכתו למוצר מיינסטרימי בשנים הבאות, האוריינות הטכנולוגית הבסיסית הפכה להיות נחלת הכלל. זה לא אומר שכולם מהנדסי תוכנה, אבל היום כל ילד וכל קשיש יודעים להשתמש במוצרים טכנולוגיים כמו מחשב וטלפון חכם, ולבצע באמצעותם סדרה ארוכה של פעולות שבעבר הלא רחוק נתפסו כנחלתם של גיקים טכנולוגיים בלבד. החדירה של הטכנולוגיה לחיינו והפיכתה לחלק מהיומיום שלנו גם הביאה איתה בקיאות יחסית במונחים טכנולוגיים ואבני הבניין שמאחורי השימושים והאפליקציות שאנחנו מכירים.

רובנו מבינים כיום, גם אם ברמה שטחית, מושגים כמו Buffering, Server, Latency Permission level ועוד שלל קונספטים שעד לפני מספר שנים היו נחלתם רק של בוגרי תואר במדעי המחשב. בימינו סבתא כבר לא מתקשרת לשאול איפה מוצאים את האייקון של וואטסאפ, גם ההורים מסתדרים לבד עם למצוא סרט בנטפליקס או לנווט בדרכים עם וויז וכל ילד יודע לעשות ריסטארט גם בלי להמתין שעתיים למענה מקו התמיכה הטכנית שיגיד לו לעשות בדיוק את זה.

אבל לא רק העובדה שרמת ההשכלה הטכנולוגית הכללית באוכלוסיה עלתה מסבירה את העובדה שלא חייבים להיות בעלי השכלה טכנולוגית כדי לעבוד בסטארט אפ, אלא העובדה שהטכנולוגיה משמשת אותנו כיום לכל כך הרבה צרכים בחיי היומיום, עד שהרבה חברות הייטק עוסקות בתחומים שמאוד קרובים לליבנו. בעבר רוב חברות הטכנולוגיה פנו לשוק הארגוני והתעסקו בתשתיות טכנולוגיות או מוצרים ״כבדים״ ו-״משעממים״ שיועדו לשימושם של מומחים בלבד.

שאול אולמרט צילום: אוראל כהן

כיום, חברות הייטק עוסקות בסרטוני וידאו, משחקים, מוסיקה, תוכן ויראלי, אפליקציות ניווט, צילום ועריכת תמונות, רשתות חברתיות, היכרויות ועוד שלל תחומים הנוגעים לחיים של כל אחד מאיתנו. כתוצאה מכך, חברות סטארטאפ טכנולוגיות רבות מעסיקות עובדים משלל רקעים ותחומי התמחות, לאו דווקא אנשי טכנולוגיה. עובדים בהן גם, כמובן, לא מעט אנשי פיתוח שהם טכנולוגים לכל דבר ועניין, והרבה מהצוותים האחרים דורשים שלחבריהם יהיה רקע טכנולוגי או לפחות הבנה ברמה גבוהה של תשתיות טכנולוגיות.

אבל בניגוד לעבר, המכנה המשותף הכללי של הבנה טכנולוגית גבוה, ולצורך יצירת מוצר ומערך שיווק ומכירות נדרשים הרבה אנשים שהרקע שלהם הוא בתחום התוכן שהחברה עוסקת בו, ולאו דווקא בתשתית הטכנולוגית שמאחוריו. למשל בחברת פלייבאז שהייתי שותף להקמתה, היו לנו בשלבים שונים עשרות אנשי תוכן. הם ידעו להשתמש במחשב, מן הסתם, ובהיותם חבר׳ה צעירים שגדלו בעידן הדיגיטלי הייתה להם הבנה בסיסית לפחות בטכנולוגיה, אבל הם בפירוש היו חבר׳ה יצירתיים, בדרך כלל למדו מקצועות הומניים, ועבור רובם זו הייתה עבודה ראשונה בחברה בעלת אופי טכנולוגי.

אז מה יש לחבר׳ה האלה (כולל אותי, לצורך העניין), לחפש בהייטק? למה מי שלמד קולנוע, או ספרות, מחפש את עצמו דווקא בתחום שיועד במקורו לכאלו שיודעים לדבר את שפת המחשבים? התשובה קשורה בראש ובראשונה לשיקולים כלכליים ופרקטיים (ישנן תעשיות שיכולת ההשתכרות בהן כמו גם היצע המשרות נמוכים), אבל גם לכך שבתחום הסטארטאפים הטכנולוגיים יש היום המון יצירתיות. לעבוד בחברת משחקים, קידום מוצרים ושירותים דרך רשתות חברתיות או פיתוח אפליקציות בתחומי החדשות, התוכן או הבידור, יכול להציע אופק מרתק גם לאנשים עם נטייה קריאטיבית. האינטרנט הביא את מהפכת המחשוב לא רק לכל בית, אלא גם לכל דיירי הבית. הטכנולוגיה היא כבר לא רק תשתית מורכבת ומסורבלת שכל מגע איתה דורש השכלה רלוונטית רחבה, אלא המנוע שמאחורי מידע, תוכן, פעילויות ותחביבים.

רבות מחברות ההייטק של ימינו אינן בהכרח חברות טכנולוגיה, אלא חברות שמשתמשות בטכנולוגיה. מנהלי החברות ימשיכו למצב את החברה שלהם כחברה טכנולוגית, כיוון שהשוק מתייחס אל חברות טכנולוגיה כאל נכס יציב יותר ובהתאם הערכות השווי שלהן גבוהות יותר, אבל האמת היא שרבות מהן אינן חברות טכנולוגיות במהותן ולמרות שהן מעסיקות לא מעט מהנדסי תוכנה, הם עוסקים בעיקר בתחזוקת המערכת ופיתוח תכונות חדשות ופחות במשימות טכנולוגיות ״עמוקות״. מבט קצר אל כמה מחדי הקרן החדשים שנדמה שגדלים במקומותינו כפטריות אחרי הגשם בימינו, מגלה שלצד חברות כמו מובילאיי שבבסיסן טכנולוגיה מהפכנית ופורצת דרך, כמה מהחברות הגדולות והצומחות בתחום מתבססות על טכנולוגיה שרחוקה מלהיות ״מדע טילים״, ועיקר כוחן הוא ביכולת השיווק, המותג שבנו או האסטרטגיה המוצרית שלהן, ולאו דווקא בעומקן הטכנולוגי.

טכנולוגיה היא אמצעי, לא מטרה

בחודש שעבר יצא לאור רומן הביכורים שכתבתי ״מוכרי החלומות״, ולצד הברכות הרבות שקיבלתי הרבה אנשים גם הופתעו ושאלו מה לי ולכתיבה יוצרת, שהרי הם מכירים אותי בתור ״ההוא מההייטק״. מעבר לכך שלכל אחד מאיתנו יש תחביבים שחורגים מתחום ההתמחות המקצועית שלנו, אני משיב שעבורי תחום ההייטק הוא בראש ובראשונה תחום מאוד יצירתי. אני נהנה לדמיין מוצרים חדשים, להיות חלק מצוות שבונה מוצרים ומלווה אותם אל השוק, תוך ניסיון מתמיד לחוש את הדופק של הלקוחות ולהבין מה הצרכים שלהם ואיך לייצר מוצר שיכבוש את ליבם.

בעיניי זה דומה במידה לא מבוטלת לכתיבת ספר, על אף שיש כמובן גם לא מעט הבדלים. סביר שלא הייתי מוצא את עצמי בעולם הטכנולוגי ה״כבד״ של תשתיות איחסון או סייבר, אבל כשהטכנולוגיה פוגשת מוצרים יצירתיים, היא מושכת אליה גם אנשים שלמדו קולנוע, למשל, ולאו דווקא מדעי המחשב.