מה גרם לי לספר לאנשים על החברה שלי מהסוף להתחלה?

לפני ארבע שנים ביליתי את אחד מסופי השבוע בעמק הסיליקון לאחר סדרה של פגישות, בהמתנה לסדרת פגישות נוספת בתחילת השבוע הבא. למרות שבאותה תקופה התגוררתי בניו יורק והמשפחה שלי הייתה בישראל, כך שגם אם הייתי שב לחוף המזרחי, עדיין היה צפוי לי סוף שבוע בודד ומלא רחמים עצמיים, בכל זאת השהות בעיר זרה התקבלה אצלי בדכדוך ותחושת מיאוס.

ידידה שגרה באזור הציעה לי להתלוות אליה למסיבת בריכה בביתו של אחד המשקיעים הידועים בעמק, ולאחר שמניתי בראשי את היתרונות והחסרונות של האופציה הזו אל מול בהייה במסך הטלפון שלי וציפייה שהשעון יתקדם קצת יותר מהר, החלטתי לגייס מעצמי פרץ של חיוביות ולהצטרף אליה.

שאול אולמרט צילום: אוראל כהן

היינו היחידים שלא נהגו אל האחוזה עצומת הממדים בטסלה, פרארי או מרצדס, וגם בשיטוטים האין סופיים בין דוכני הקייטרינג היוקרתי, הבהייה בבריכה עמוסת היזמים והמשקיעים שהתערבבו בה בעודם אוחזים בכוסות משקה ושיחות החולין המאולצות עם הנוכחים שכולם חוץ ממני נראו שייכים ונהנים, התחזקה בליבי התחושה שבעצם לשכב על המיטה במלון יום שלם ולרחם על עצמי הייתה אופציה שפסלתי מהר מדי.

הרבה יותר קל להבין משהו כשלא מתחילים מהסוף, אלא מההתחלה

לאחר כמה שעות, ובעודי בן ערובה להסעה חזרה אל בית המלון במכוניתה של ידידתי, נצמד אלי אלמוני מחויך וניסה לקשור איתי שיחה. מהר מאוד הוא שאל במה אני עוסק, וכשהשבתי באופן אוטומטי ש"אני יזם ומנכ"ל של חברה בשם פלייבאז שמייצרת פלטפורמה אינטרנטית ליצירת תוכן אינטראקטיבי עבור יצרני תוכן ומותגים גלובאליים, שמגביר את הוויראליות של התוכן ומייצר שימור לקוחות והגברת ההכנסות מפרסום", במקום להשיב את התשובה שהורגלתי בה (משהו כמו "איזה יופי, נשמע מרתק"), הוא עיוות את פניו ודרש הבהרות נוספות. רק לאחר סדרה ארוכה של שאלות ותשובות הוא הצליח להבין מה החברה שלי עושה, ולאחר מכן ביקש להציע לי דרך חליפית להשיב על השאלה הזו בפעם הבאה בה אשאל אותה.

"נכון שאתה הרבה פעמים רואה בפיד שלך בפייסבוק או טוויטר פוסטים שמגיעים מאתרי תוכן, מובילים אל עמוד באתר תוכן כלשהו, אבל במקום מאמר עמוס בטקסט אתה רואה שאלון, מאמר אינטרקאקטיבי או צורה אחרת של תוכן יותר ויזואלי, קצר וקל לצריכה? ובכן, החברה שהקמתי פיתחה את הפלאטפורמה שבעזרתה אותם אתרים יצרו את התכנים האלו והפיצו אותם ברשתות חברתיות", אמר.

הבטתי בו מופתע אבל נאלצתי להודות שהוא צודק. הרבה יותר קל להבין משהו כשלא מתחילים מהסוף, אלא מההתחלה. בן השיח שלי התנדב גם לנתח את הסיבות לכך. "כשאתה מספר סיפור, אתה מבקש מהמאזין שלך לצאת איתך למסע. אתה רוצה לתאר לו תהליך מורכב, הדורש ממנו לעקוב אחר מספר פרטים והקשר הלוגי/ סיבתי ביניהם. אתה מבקש ממנו לעשות הרבה פעולות במוחו בזמן שאתה מדבר, ואם הוא לרגע מאבד אותך אבדו לו פסי הרכבת ואין לו סיכוי למצוא אותך בחזרה.

"מצד שני, כשאתה מתחיל את הסיפור במשהו קרוב, קל להבנה ולתיאור, אתה כבר מקרב אותו צעד אחד אל המטרה. אחר כך עוד צעד ועוד אחד. ובין כל צעד לצעד גם יש לך הזדמנות לברר אם הוא עדיין עוקב או צריך הבהרה נוספת", אמר.

את המשך המסיבה כבר ביליתי בבריכה יחד עם כל מיני זרים שפתאום נראו לי הרבה פחות צבועים ומתנשאים, וכשנשאלתי במה אני עוסק (ואיך לומר - בדרך כלל מי שמגיע למסיבות האלו יותר מתעניין בלייצר קשרים עסקיים מאשר בלקבל מהנוכחים המלצות על ספר טוב או מתכון לתבשיל), התחלתי את התשובה שלי ב"נכון שאתה הרבה פעמים רואה פוסטים בפייסבוק..." וכו׳.

הכותרת של המצגת הייתה שגויה

מאז אותו מפגש שמתי לב להמון מקרים שבהם אני, או בני שיחי, מבקשים להעביר מסר ומתחילים ברוב אנוכיותנו מהסוף, במקום בהתחלה. שימו לב במצגות עסקיות, למשל, שהרבה מהן מתחילות מבלי הגדרה מאוד ספציפית ומדויקת של נושא המצגת. מתחילים ישר מסדרת טיעונים, ומניחים שהקהל יבין לבד לאן הם מובילים. בנוסף, הרבה פעמים לאנשים יש נטייה להעדיף לפתוח את המצגת בכותרת כללית שנשמעת טוב, אבל לא מדייקת את נושא השיחה.

אני זוכר למשל מפגש עם שני אנשים שעבדו איתי בפלייבאז, שבאו להציג לי אפשרויות לתעדוף תכונות של המוצר של החברה בשנה הבאה. הם קראו למצגת "מפת דרכים למוצר בשנה הקרובה", ורק לאחר רבע שעה בערך, בה חוויתי תסכול מרמתה הנמוכה של המצגת, חוסר המיקוד של אנשי הצוות שלי ועתידו הרע והמר של המוצר שחסר יד מכוונת, הבנתי שבעצם כל התחושות האלו נבעו מכך שהכותרת של המצגת הייתה שגויה.

מה שהוצג בפני היו מספר מחשבות על כיוונים אפשריים בפיתוח המוצר, ומטרת השיחה הייתה שאכוון אותם איזה כיוון נכון יותר, ועל בסיסו תוצג בפני מפת הדרכים להמשך הפיתוח. אבל מכיוון שהכותרת הפותחת הייתה "רק בערך" ולא בדיוק, אני חשבתי שמציגים בפני תוכנית סדורה ולא כיוונים אפשריים (עם כותרת כזו - סביר שכך היו מבינים רוב האנשים במצב הזה) ונלחצתי שהתוכנית כל כך לא ממוקדת וחסרת עמוד שדרה. אי הבנה קטנה, מהסוג שכולנו חווים תכופות, שבבסיסה אותו עיקרון שגרם לי לספר לאנשים על

החברה שלי מהסוף להתחלה - שכחתי שמי שמאזין לי לא עבר את כל המסע שאני עברתי ואני צריך לאסוף אותו מתחנת היציאה, להוליך אותו שלב שלב, ולהגיע איתו אל היעד מבלי לצפות שהוא ישלים בדמיונו את כל הפערים שהחסרתי.

מאז אותה מסיבה חלפו מספר שנים, הוחלפו (אני מקווה) המים בבריכת השחייה של האחוזה המפוארת בעמק הסיליקון, המוצר של פלייבאז עבר לא מעט שינויים ותוספות וגם אני עזבתי את החברה והמשכתי הלאה כדי להקים חברה חדשה.

ובכל הזדמנות שאני נתקל באנשים חדשים (בשנה האחרונה לא יצא לי לקחת חלק במסיבות בריכה של שועי עולם בקליפורניה, אבל בהחלט יצא לי לפגוש ולהכיר אנשים חדשים) ואני נשאל מה החברה שלי עושה, אני מקפיד לזכור שכדי שבן שיחי יצטרף אלי למסע, צריך להתחיל אותו בנקודת ההתחלה, ולוודא שהוא יוצא למסע הזה ביחד איתי. בעוד כמה חודשים המוצר שלנו כבר יהיה מוכן, ומי יודע - אולי בעתיד הוא יהיה כל כך מוכר שאוכל רק לציין את שמו ולא אאלץ להסביר אותו, אבל עד אז - וגם כדי שנוכל להגיע למצב הזה - אני משתדל לדבוק בכלל הכל כך פשוט הזה, שגורם לסיפור שלי להישמע קצת פחות מלוטש, אבל הרבה יותר מובן. ואני גם מבטיח שרגע לפני שהמוצר יושק, אספר לכם מה הוא אמור לעשות. בינתיים אתאמן על איך לספר את זה כך שזה יישמע מובן וקל לעיכול.