Cyberpunk 2077: יצירת מופת שבורה וכישלון עסקי מזהיר

זה מורכב לדבר על Cyberpunk 2077, המשחק החדש והמדובר להפליא של Cd Projekt Red הפולנית (להלן: CDPR). זה מורכב כי מדובר במשחק עצום, בומבסטי, שאפשר לרוץ עליו במרתון של כ-25 שעות וגם לצלול לתוכו ל-100 שעות ומעלה. וזה מורכב כי מדובר ביותר ממשחק. סייברפאנק הוא גם סיפור שיווקי, תרבותי ועסקי של חברה ששמה את כל הז'יטונים שלה על משחק אחד ויחיד ובנתה מסביבו סערת הייפ כמעט חסרת תקדים. אבל זה בעיקר מורכב כי מדובר במשחק שמגיעים לו שני ציונים בעת ובעונה אחת. זו גם הצלחה גדולה מאוד – אפילו אם היא מגיעה, לפחות בינתיים, עם כמה כוכביות גדולות מאוד - וגם אחד הכישלונות הגדולים בתולדות הגיימינג. יש כאן בעת ובעונה אחת הצלחה עיצובית ומשחקית לצד כשל ניהולי שעוד יילמד בבתי ספר למינהל עסקים. כל ניסיון להפריד בין ההיבטים האלה, ממש כמו כל ניסיון לאחד ביניהם, יעשה עוול לשיח רציני על המשחק הזה – ועל מה שהוא אומר על חלקים בתעשיית הגיימינג נכון לסוף 2020. כאמור, מורכב.

סייברפאנק 2077 הוא משחק תפקידים עתידני המתרחש כולו בעיר הענק הדיסטופית Night City ובסביבתה המיידית. הוא עיבוד למשחק תפקידים מהסוג שמשחקים עם דף, עט ודמיון, ויותר מכך הוא נצר לסייברפאנק, תת-סוגה של מדע בדיוני שנולדה בתחילת שנות ה-80 והציעה בשנים הראשונות של האינטרנט חזון עתידני דומה להפתיע למציאות שבה אנו חיים כיום: עולם של תאגידי ענק האוחזים בכוח המקביל או עולה על זה של מדינות שלמות; סביבות וירטואליות המאיימות לעקוף בחשיבותן את המציאות הפיזית; ואינטגרציה הולכת וגוברת של אדם ומכונה. ברמה הוויזואלית, לסייברפאנק יש כמה מאפיינים שכבר הפכו לקלישאה: צבעי ניאון נוצצים, אלימות ומיניות מוגזמת ברוח סרטי האקשן של אז, מוזיקת סינטסייזרים רטרואית (בדיעבד) ואווירה גרוטסקית. כולם מופיעים במשחק ובענק.

מסך יצירת הדמות. שפע מסחרר של יכולות עיצוב והתאמה CD Projekt Red

ההייפ חסר התקדים שאפף את צאת סייברפאנק – ושגרף 8 מיליון רכישות מראש, מה שכבר כיסה את עלויות ההפקה העצומות - לא נולד סתם. הוא נבנה רובו ככולו על הכתפיים הרחבות של The Witcher 3, המשחק הקודם של CD Projekt Red ומתחרה רציני על התואר "המשחק הטוב ביותר אי פעם". המשחק, המבוסס על סדרת ספרי פנטזיה של הסופר הפולני אנדריי ספקובסקי, הצליח לעשות הכל נכון. הוא שם דמות מרתקת בעולם פתוח ענקי ויצר את התחושה שהחלטות השחקן באמת משפיעות ומשנות את העולם. והוא השתמש במיתולוגיה ופולקלור סלאביים כדי לבנות עולם פנטזיה, במקום עוד חיקוי של "שר הטבעות". משחקים רבים מספקים תחושה של רכבת הרים מהונדסת היטב; וויצ'ר 3 נתן אשליה של עולם חי, אמיתי ומשתנה. ההבטחה של סייברפאנק 2077 הייתה עוד מזה, רק גדול יותר, חי יותר, אמיתי יותר. החלק הראשון קוים במלואו. שני האחרים פתוחים לדיון.

סייברפאנק 2077 לא המציא שום דבר חדש, אבל משלב בצורה מוצלחת מאוד כמה אלמנטים בולטים שהופיעו במשחקים בשנים האחרונות, בדגש על משחקי עולם פתוח: העיר הענקית והמזמינה ממשחקי Grand Theft Auto, האפשרות לפרוץ למערכת ממוחשבות מ-Watch Dogs והיריות של Far Cry – כל זה לצד היכולת לפתור את רוב הבעיות בשלל גישות שונות, כמו ב-Deus Ex ומשחקים רבים שנוצרו בהשראתו.

בסייברפאנק 2077 השחקן מגלם את V, שכיר או שכירת חרב, שאותה ניתן לעצב באופן מלא ומפורט, לרבות קעקועים ושיער ערווה. בתוך כמה שעות משחק, לתוך הראש של V נקלע אורח לא רצוי: רוח רפאים דיגיטלית של טרוריסט מת מזה 50 שנה בשם ג'וני סילברהנד, בגילומו הפנטסטי של קיאנו ריבס. מאותו רגע, לפחות תאגיד ענק אחד כועס מאוד דולק בעקבות השחקן, והסיכוי סביר מאוד שימות בתוך מספר שבועות. משם, המשחק דוהר ב-200 קמ"ש לעימות בלתי נמנע. ושם המשחק נפתח. כי V לא מנסה להציל את העולם, רק את עצמו, במירוץ תמידי נגד השעון. משחקים שבהם השחקן בונה דמות מאפס סובלים לעיתים תכופות מקושי לאפיין אותה בצורה מעניינת באמת, אבל כאן זה החלק הטוב ביותר במשחק. בעוד שגיבורי משחקים רבים אמיצים ונחושים לעשות את הדבר הנכון, V מיואש ומפוחד ויוצריו הצליחו להעביר את חרדת המוות הזאת לשחקן.

דמות הגיבור, V, היא החלק הכי טוב במשחק CD Projekt Red

אבל מי שציפה לדרמה מהורהרת בסגנון "בלייד ראנר" עשוי להתאכזב. סייברפאנק 2077 חייב הרבה יותר לסרט גדול אחר מהז'אנר: "רובוקופ" של פול ורהובן. זה משחק גרוטסקי, ובהתחלה זה צורם. אבל לאט לאט מתרגלים. המשחק הוא סאטירה אנטי-קפיטליסטית שמצוירת בתנועות מכחול גסות, למשל דוגמניות כמעט-ערומות שמפרסמות משקאות אנרגיה עם שמות מטופשים על שלטי חוצות ענקיים. זה רחוק מאוד מהאיפוק הפולני שאפיין את וויצ'ר 3 גם ברגעים הכי מוגזמים שלו, וזה קשור גם לזה שבסיכומו של המשחק, ל-CDPR יש הרבה פחות מה להגיד על ארצות הברית של סייברפאנק 2077 מאשר שהיה לה להגיד על הפנטזיה הסלאבית של וויצ'ר.

ועדיין, יש המון מה לעשות ב-Night City: שפע משימות צד, אינספור דמויות ואינסוף רעים לירות בהם - או לפרוץ למחשב שנמצא לידם, לפוצץ אותו ולחשמל אותם, מה שבדרך כלל הרבה יותר מעניין וכיף מסתם לירות. השיטוט בעיר יכול להיות מרהיב. כל סמטה וכל גג ב-Night City מפורטים לרמת פחית הנאו-קולה הזרוקה על המדרכה. מלאכת הבנייה של עולם גדול ומורכב כמו Night City לוקחת שנים. ואכן, סייברפאנק נמצא בפיתוח קרוב לתשע שנים, ולקראת סופן הסטודיו כפה על עובדיו חודשים ארוכים של עבודה מאומצת, כולל חובת עבודה שישה ימים בשבוע. אבל זה לא היה מספיק. יציאתו של המשחק נדחתה פעמיים וגם כעת, לאחר דחייה של כמעט שנה ממועד היציאה המקורי, הוא קבור מתחת לערימה גדולה של באגים ובעיות אחרות.

עולם המשחק מפורט להפליא

יש היבטים במשחק שאינם מקולקלים, אלא סתם לא מוצלחים. הנהיגה בכלי רכב מגושמת גם בהשוואה ל-GTA5 שיצא לפני שבע שנים, ממשק המשתמש מבלבל ועמוס בהמון תפריטים מיותרים ובשלבים הראשונים של המשחק האקשן שבלוני ומאכזב. זה משתפר מאוד ברגע שפותחים כמה יכולות ומקבלים כלי נשק חדשים, אבל החוויה הראשונית מתסכלת ועושה שירות רע למשחק.

הבעיות האלו הן עוד עניין של טעם ודעה. מה שבטוח, זה שגם אם נהנים מהמערכות האלו, אי אפשר באמת לצלול לתוך משחק שבור כל כך, שפעמים רבות מתנהג מוזר ולפעמים נתקע והופך כמעט בלתי שחיק. במקרים אחרים, הם הופכים את החוויה לקומית איפה שהיא לא אמורה להיות. דמויות עוברות דרך קירות באופן מלא או חלקי, גופות נותרות מתות אבל נעמדות במקום, אנשים בוקעים מבעד לגג של כלי רכב ואיברי מין צצים מבעד למכנסיים. במקרים אחרים מערכות ופיצ'רים שלמים פשוט לא קיימים, למרות מה שמכונת השיווק האימתנית של המשחק הבטיחה ופמפמה. אפשר לקנות את סייברפאנק 2077 כבר עכשיו, אפשר גם ליהנות ממנו, אפילו מאוד, אבל זה דורש הרבה סבלנות וחלקים גדולים הם עדיין בגדר הבטחה.

המצב הטכני השתפר מאוד לאחר עדכון שיצא כ-48 שעות לאחר השחרור, אבל עדיין מדובר במשחק שבור. וזה בעותק שרץ על גבי Xbox Series X – הקונסולה החדשה והחזקה שמיקרוסופט הוציאה לשוק לפני מעט יותר מחודש. על גבי דור הקונסולות הקודם, פלייסטיישן 4 ו-Xbox One, המשחק נראה פשוט נורא ונתקע לעתים תכופות מאוד. המון ממי שרכשו אותו לפלטפורמות האלו זועמים, ובצדק. כי במבט לאחור על ההתנהלות של CDPR, קל לראות בהשקת המשחק בכללותו, אך בפרט לקונסולות הדור הקודם, הונאת צרכנים.

הקונסולות החדשות הושקו, כאמור, לפני מעט יותר מחודש. על אף ביקוש גדול מאוד, חוסרים אדירים במלאי הופכים אותן למוצר נדיר מאוד, כזה שנמצא בידיהם של מיליונים ספורים בעולם. הרוב הגדול של שחקני הקונסולות נאלצים לעת עתה לשחק בסייברפאנק בתנאים של הדור הקודם. זאת לא היתה בעיה עד כדי כך גדולה אלמלא CDPR סירבו בכל תוקף להציג סרטונים הממחישים כיצד המשחק נראה על הקונסולות האלו והתעקשו בתוקף לא לספק למבקרים גישה לעותקי ביקורת עבורן.

על ההתנהלות הזאת – ועל האופן שבו הנהלת החברה מתמודדת עימה – משלמים שם עכשיו ביוקר. בכל יום שעובר מאז השקת המשחק צצות עוד ועוד חדשות רעות עבור החברה, שמנייתה צללה ביותר מ-25% מאז ההשקה. CDPR שיחררה התנצלות רשמית בנושא ולאחר שורה של מהלכים מבלבלים ומבולבלים גם מציעה החזר כספי מלא. סוני הקדימה אותה, ואף הפסיקה למכור את המשחק בחנות הדיגיטלית. גם מיקרוסופט הקדימה להציע החזרים וכעת גם בסט ביי ברשימה. בשלב מסוים השבוע, הנהלת החברה הודתה בצורה מסויגת בכך שהיו מודעים שם לעומק הבעיה ולכן לא איפשרו למבקרים קוד גישה לקונסולות ישנות. בדרך היו עוד שלל תקריות, שנעו בין לא נעימות, למביכות, למחרידות – והיה קשה לעקוב אחר השטף.

אפשר לירות באויבים, אבל יותר כיף לפרוץ למחשב שלידם ולחשמל אותם CD Projekt Red

סייברפאנק הושק כמשחק שבור שנמכר במחיר מלא, מתוך מחשבה רווחת בתעשייה שבעוד שנה-שנתיים הוא יהפוך לחוויה המלאה והמתוקנת. CDPR לא המציאו את השיטה, אבל הם שברו שיא בניצולה לרעה. בשנים האחרונות, עם עליית מהירות האינטרנט וגדילת שטחי האחסון, נעשה יותר ויותר מקובל לשחרר עדכונים גדולים למשחקים. במקרים כאלה – והיו המון – הסנטימנט של שחקנים רבים כלפי מפתחי המשחקים היתה לבסוף הכרת תודה על שלא התייאשו והגשימו את ההבטחה, ולא "זה מה שהייתם אמורים לספק לפני שנתיים".

השיטה הזאת אפשרה למשחקים שבצאתם היו לא מוצלחים ועמוסים בבאגים להשתפר בהדרגה ולהפוך, לעתים אחרי שנים, למשחקים טובים ממש. כיום כבר נהוג לפרסם ביקורות חוזרות על משחקים, ואלו לעתים רבות נלהבות. כשזה קרה בפעם הראשונה, זה היה יכול להיות סיפור גאולה מרתק. במקום, זה הפך למודל עסקי - וסייברפאנק לקח אותו לנקודת קיצון, כזו שמזכירה את התאגידים המרושעים מעולם המשחק שהם עצמם יצרו.

ועדיין, עבור מי שהצליח לרכוש קונסולה מהדור החדש או רכש לעצמו מחשב אישי עוצמתי מספיק, קשה להמליץ לא לשחק בסייברפאנק 2077. אין ספק שיהיה עדיף לחכות לפחות כמה חודשים, אז המשחק יהיה במצב טוב בהרבה. אלא שכבר עכשיו, יש פה חווית משחק שאין לה הרבה תחרות בשוק. את מה ש-CDPR עושים טוב, הם עושים הכי טוב. ואת מה שסייברפאנק 2077 עושה הכי טוב – הוא עושה הכי טוב כבר עכשיו: קטעי סיפור מדויקים מאוד וסוחפים באמת, כאלו שבהם המשחק מוריד לכמה דקות את הרגל מהגז ונותן מקום לרגעים אנושיים. יש לא מעט כאלה, אבל האקשן ביניהם הוא כל כך מוגזם ואינטנסיבי, שהם מצליחים להפתיע בכל פעם מחדש.

השחקן מבלה חלקים נכבדים מהמשחק לצד ג'וני סילברהנד, דמות בגילומו הנהדר של קיאנו ריבס קרדיט: CD Projekt Red

ברגעים הרעים של בניית העולם שלו, סייברפאנק 2077 מרגיש כמו תמהיל של דברים שיוצריו הפולנים ראו על ארצות הברית בטלוויזיה. ברגעים הטובים ביותר, אפשר לראות פתאום הבהוב של מדע בדיוני מזרח אירופי, עם השראה ברורה מהסופר הפולני האגדי סטניסלב לם. שם, המשחק שואל שאלות באמת מעניינות על זהות, אנושיות, מציאות, מוות ואלמוות. יכול להיות שיש עולם מקביל שבו עלילת המשחק מתרחשת בוורשה של 2077. אם זה היה קורה, סתירה פנימית גדולה שיושבת בלב המשחק הזה היתה נפתרת. אם ביקום הזה הם גם היו משכילים לשחרר אותו לשוק רק כשהוא גמור באמת, יש סיכוי טוב שהוא גם היה יצירת מופת אמיתית – ולא מופת לניהול חסר אחריות, שכרגע מרעיד את האדמה בוורשה.

סייברפאנק 2077 זמין כעת למחשבים אישיים, קונסולות Xbox ופלייסטיישן. לא ניתן לקנות את המשחק בחנות הדיגיטלית של פלייסטיישן. בחנות של מיקרוסופט הוא מגיע עם אזהרת רכישה לבעלי Xbox One