החבילה של וולט מכבידה מדי על השליחים שלה

שליחי המזון של וולט (Wolt), הגיבורים האלמונים של סגרי הקורונה בישראל, מתמודדים לאחרונה עם שורה של שינויים בתנאי עבודתם: ההנהלה הישראלית של חברת המשלוחים הפינית הפחיתה את תשלום הבסיס שהיא משלמת כנגד כל משלוח ב־10%, גייסה המוני שליחים נוספים שיתחרו על כל משלוח ושינתה את אלגוריתם הקצאת העבודה באופן שיגביר את יעילות המשלוחים, אך מייצר לשליחים תחושה של עבודה נטולת הפסקות באמצעות העלאת מרחקי הנסיעות. בוולט טענו בפני השליחים שהתשלום לא ייפגע, אך שליחים רבים טוענים כי כתוצאה מהשינויים הם מקבלים את אותו תשלום עבור זמן רב יותר ומסוכן על הכבישים.

הלקוחות כנראה ייהנו מהשינויים, ודאי הנהלת וולט עצמה. את השליחים עצמם לא ממש שאלו לדעתם, הם הרי בכלל לא חלק מהחברה ובטח ובטח לא מועסקים בה. וולט וחברות אחרות של כלכלת החלטורה אוהבות לטעון שהשליחים הם “הבוסים של עצמם”, עצמאים שמנהלים עסק משלהם. לא משנה שאותם “עצמאים” לא מקצים לעצמם משימות, לא מסוגלים להתמקח על תעריפים ומסתובבים בחולצה ומנשא ממותגים בלוגו כשלט פרסומת מהלך, ואפילו מכונים “וולטרים” בידי החברה עצמה.

לוולט יש כמובן בוסים, הם פשוט לא השליחים אלא אנשים שמשווקים פנטזיה על עובדים עצמאים וחופש בחירה. אלא שממש בשבוע שעבר אפילו משרד העבודה של פינלנד, היכן שיוסדה החברה, הציב סימן שאלה גדול סביב הפנטזיה הזו לאחר שקבע כי שליחי החברה הם עובדים לכל דבר. וולט כמובן אינה המקרה היחיד או אפילו החמור ביותר של חברות שמתנערות מהעובדים שלהן תחת תירוצים כמו “אנחנו פלטפורמת טכנולוגית” — היא פשוט המקרה הבולט ביותר בישראל של תופעה שאפילו בארה”ב, מעוז הקפיטליזם הדורסני, כבר הבינו שצריך להציב לה גבולות.

1. ניסיון לכתוב מחדש את החוקים

סיווג עובדים כעצמאים הוא שיטה ידועה של עמק הסיליקון. השיטה מאפשרת לחברות להעביר את הסיכון ועלויות התפעול השוטף לעובדים, כמו למשל הדרישה שיקנו בעצמם את הציוד הנדרש לביצוע המטלות (לא פעם תוך שהם נדרשים לרכוש חלק מהציוד מהחברה עצמה), ולהתנער מדברים בסיסיים כמו שכר מינימום וימי חופשה או מחלה — בשעה שהחברה שולטת בגובה התשלום, קצב וצורת העבודה. “קשה להאמין שנוכל להחליף את המודל שלנו בזה של עבודה במשרה מלאה”, אמר מנכ”ל אובר דארה קוסרשאהי לאחר שבית המשפט בקליפורניה פסק כי על החברה להעניק תנאים סוציאליים לנהגים, וחשף את הכשל הכלכלי הבסיסי שבמודל העסקי של חברות כלכלת החלטורה.

במציאות כזו לעובדים לא נותרה ברירה אלא להיאבק. הקרב המכונן הבא בעולם כלכלת החלטורה והשיתוף יתקיים במקביל לבחירות לנשיאות ארה”ב בחודש הבא, כשהבוחרים בקליפורניה יתבקשו להכריע סביב הצעה 22: הצעה שנדחפת באגרסיביות בידי מפעילות שירותי הזמנת הנסיעות אובר וליפט, מפעילות משלוחי המזון דורדאש ופוסטמייטס ושירות המשלוחים אינסטקרט, שכולם מבוססים על מודל “העסקה גמישה” שפוטר אותם מזכויות סוציאליים לעובדים. ההצעה מבקשת לבטל את החקיקה שהעבירה קליפורניה שלפיה גם חברות כלכלת חלטורה חייבות להעניק לעובדיהן דברים בסיסיים כמו שכר מינימום והשתתפות בתשלומי ביטוח בריאות. המבחן שקבעה החקיקה כדי לבחון אם עובד הוא אכן מועסק ולא קבלן עצמאי כולל שלוש שאלות פשוטות: האם העובד חופשי משליטת החברה, האם הוא מבצע עבודות מחוץ לעסקי הליבה שלה והאם הוא מנהל עסק עצמאי. חברות הזמנת הנסיעות והמשלוחים נכשלו במבחן זה בבתי המשפט פעם אחר פעם.

וולט איור: יונתן פופר

2. אין פה שום כלכלה חדשה

חברות כלכלת החלטורה השקיעו 184 מיליון דולר בקידום הצעה 22 באמצעות גיוס לוביסטים והפצת חומרי תעמולה, בין היתר על ידי הצמדת מדבקות התומכות בה לכל שקית משלוחים בחוף המערבי והפצת חוברות הסברה בנושא — וכל זאת תוך כפיית ההפצה על שליחיהן. מאמר מערכת של עיתון “הסן דייגו טריביון” שהביע תמיכה בהצעה כתב כי “המחוקקים עדיין לא מצליחים להבין כי משרות אלו הן בעלות אופי שונה מהסטנדרט הבינארי הקבוע בחוק שמבחין בין עובדים רגילים וקבלנים עצמאים”. נימוק זהה נכלל במסר שהעבירה וולט לתקשורת הישראלית באוגוסט, לאחר שהוגשה תביעה ייצוגית נגד מודל ההעסקה שלה.

לחברות כמו וולט ואובר נוח לדבר על “כלכלה חדשה” שבה פלטפורמה טכנולוגית אחראית להקצאת משימות לעובדים מזדמנים וזמניים שמחפשים תעסוקה צדדית — אף שעבור רבים מעובדים אלו מדובר בתעסוקה עיקרית וקבועה. אך המציאות המדומיינת הזו מייצרת הפרדה בין עובדים מסורתיים ל”מחלטרים”: לראשונים מגיעים תנאים סוציאליים, האחרונים יכולים ללכת לחפש עבודה חדשה אם המצב לא מוצא חן בעיניהם. או כפי שניסחה זאת וולט בתשובתה לשליחים שהתלוננו על שינויים בתנאים: “קחו בחשבון שהמצב לא פשוט להרבה מובטלים במדינה”. באמת, איפה הכרת התודה על זה שבכלל משלמים לכם?

3. כישלון קפיטליסטי בעלות גבוהה

קל להבין למה רוב הציבור אדיש לכלכלת החלטורה, שמשרתת את גחמותיו הקולינריות וחותכת עלויות בתחומים מושמצים כמוניות ומשלוחים. אך השחיקה הזו לא בת־קיימא, היא מבוססת על הון סיכון זול שמסבסד הורדת מחירים מלאכותית, שבתורה מאפשרת לחברות להשתלט על השוק ולדחוק החוצה מתחרים בניסיון להפוך לשחקן היחיד בעיר. בוולט יודעים זאת היטב, ואפילו אם האיסור החדש על איסוף של יותר מהזמנה אחת בו־זמנית נועדה לייצר תעסוקה לכל השליחים, המטרה האמיתית של הצעדים היא לבסס צי עצום של וולטרים רעבים שמספקים היצע וזמינות מופלאים ומעוותים.

מימין: מנכ”ל אובר דארה קוסרשאהי ומנכ”ל וולט ישראל אמרי גלאי צילומים: בלומברג, באדיבות Wolt

אלא שהמודל הזה הוא כישלון קפיטליסטי, שכן אף לא אחת מהחברות שמשתמשות בו הצליחה להציג רווח נקי לאורך זמן, אפילו לא אובר שפועלת כבר 12 שנה. אפילו בארה”ב כבר הבינו שחוסר הביטחון התעסוקתי של כלכלת החלטורה הוא כישלון, שכן גם אם הוא משרת את רצון החברות לצמיחה מהירה, הוא מערער ושוחק את כוח העבודה ובשורה התחתונה פוגע ביעילות: הוא מספק שיעורי אבטלה נמוכים אבל מונע עליית משכורות ומגדיל את אי־השוויון, ומבסס מעמד חדש של עובדים נעדרי ביטחון וזהות תעסוקתית שעובדים במשרות שמתחת להשכלתם או כישוריהם. ברור שיש עובדים שנהנים מהגמישות שמעניקה כלכלת החלטורה, אך כל עוד לוולטרים ולמקביליהם אין עצמאות תעסוקתית אמיתית וה”חלטורה” היא מקור הכנסה עיקרי ולא רק השלמת הכנסה, מגיעה להם הגנה סוציאלית כמו זו שמוענקת לבוסים האמיתיים שלהם. הנזק לכלכלה פשוט גדול מדי.

מוולט נמסר בתגובה: ״וולט מאפשרת לאלפי שליחים יכולת השתכרות גבוהה משמעותית מהמקובל בתחום (80 שקל לשעה בממוצע), בחירה מלאה, גמישות והיעדר מחויבות. המודל לא נועד לחסוך בעלויות. הקורונה המחישה כי שוק העבודה מחייב גמישות כדי לאפשר פעילות עסקית ופרנסה גם במצבים בלתי שגרתיים. השינויים שמתבצעים בשקיפות מלאה ושיתוף נעשו כדי לשפר את החוויה של כלל משתמשי הפלטפורמה – מסעדות שליחים ומזמינים – ומהווים פיילוט שלאחר קבלת פידבק יוחלט אם להחילם לטווח ארוך". עוד מציינים בוולט כי הם מפעילים כ־4,000 שליחים בישראל וכ־15 אלף נוספים נמצאים ברשימת המתנה.