עתירה חדשה נגד איכוני השב"כ: "להשהות את חוק האיכונים עד קבלת החלטה סופית בנושא"

"החוק מסמיך את הממשלה לבצע פעולות שיש בהן פגיעה לא מידתית באופן קיצוני בזכויות אדם בסיסיות של אזרחי ותושבי מדינת ישראל", נכתב בעתירה. במקביל דורשים העותרים גם הוצאת צו מניעה זמני נגד השימוש בכלי עד קבלת החלטה סופית.

החוק, שאושר בגרסתו הסופית והקבועה בשבוע שעבר, מסדיר את השימוש של כלי השב"כ במסגרת החקירות האפידימיולוגיות של משרד הבריאות, ומאפשר להשתמש בו כאשר מספר החולים החדשים גבוה מ-200 ביום (נכון לאתמול, המספר גבוה פי 10). בתחילת החודש, על רקע החשש מהתפרצות גל שני, אישרה מליאת הכנסת הסדר זמני של החוק לשלושה שבועות, במטרה לאפשר דיון מעמיק ורציני בהסדר הקבוע. התנועה לזכויות האזרח עתרה בתגובה לבג"ץ, אך הדיון שנקבע בעתירה לשבוע שעבר נדחה לאור כוונת הכנסת להשלים את חקיקת ההסדר הקבוע. עתה, עתרו עו"ד שחר בן מאיר ועו"ד יצחק אבירם נגד הגרסה הסופית של החוק.

מעקב אחר אזרחים צילום: שאטרסטוק

לטענת העותרים, ההחלטה של ממשלת ישראל להשתמש בכלי השב"כ התקבלה בניגוד לעמדות מומחים בתחום הרפואה הציבורית. "כך הפך השב"כ (גם חרף רצונו) והכלים והסמכויות המיוחדות שניתנו לו, נוכח תפקידו להילחם בטרור ובחתרנות, לאמצעי הכמעט יחיד בו מושקעת עיקר תשומת הלב של הממשלה, וכך הפך המעקב אחר אזרחי המדינה, והכנסת עשרות ומאות אלפים מהם לבידוד (באחוזים גבוהים מהם באופן שגוי ומוטעה) לדרך הפעולה העיקרית", נטען. "לא רק שהדרך אינה יעילה, אלא שההתחמקות של הממשלה מדרכי פעולה אחרות, לרבות משימוש בכלים אחרים לאיתור מגעים, כלים שאינם פוגעים בזכויות היסוד של האזרחים, מהווה פגיעה משמעותית בזכויות היסוד של אזרחי ותושבי המדינה".

עו"ד שחר בן מאיר, מהעותרים נגד הגרסה הסופית של חוק השב"כ צילום: אריאל שרוסטר

עוד מציינים העותרים שלפי נתוני הממשלה היקף הטעויות של כלי השב"כ עומד על כשליש מסך המקרים: "מדובר במספר יוצא דופן ועצום של טעויות העומד על עשרות אלפים טעויות שהובילו שיתוק החיים והפסקה מוחלטת של כל הפעילות שנעשתה עד לאותו הרגע, ללא אוזן קשבת וללא אפשרות אמיתית לערעור".

בנוסף, נטען בעתירה שהשימוש בכלי מוביל לפגיעה בפרטיות של התושבים נוכח המעקב שנעשה אחריהם, בחופש התנועה: "אדם ניאלץ למעשה להיכנס לסוג של 'מעצר בית' למשך 14 ימים", ובחופש העיסוק וחופש הקניין: "ההכנסה לבידוד פוגעת לא רק בחירותו של המבודד, אלא גם בכיסו, בחופש העיסוק, ואף בזכות להגנה על הקניין", נטען. "אדם אשר נכנס לבידוד אינו יכול לבצע את עבודתו כאשר הוא שכיר. הוא זכאי אומנם לתשלום עבור ימי מחלה אך המדובר בתשלום שאינו מכסה את מלוא המשכורת שלו והינו על חשבון ימי המחלה הנצברים שלו".

"ומצבם של השכירים עוד באופן יחסי טוב יותר שכן עצמאי אשר מוכנס בעל כורחו לבידוד", הודגש, "עצמאי אינו זכאי לכל תשלום והוא למעשה מאבד את יכולת ההשתכרות שלו למשך שבועיים. כל זאת במיוחד במצב משבר עצום של הכלכלה בישראל, אשר כבר כך, כתוצאה מהסגר של הגל הראשון של המגיפה קרוב למיליון אנשים הם מחוסרי עבודה, ורוב רובם של העסקים בישראל נפגעו באופן אנוש".

עו"ד יצחק אבירם, מהעותרים נגד הגרסה הסופית לחוק השב"כ צילום: נמרוד גליקמן

לסיכום טוענים העותרים: "הכלי אינו ממש דרוש מבחינת מקצועית רפואית והוא בא אולי על חשבון פתרונות נכונים יותר מבחינת בריאות הציבור. הכלי אינו יעיל וזאת במידה לא מועטה. השימוש במעקב נעשה כמעט ללא הבחנה עם פגמים ביכולת הזיהוי. עקב כך גורם להכנסת עשרות אלפי אנשים לבידוד מיותר, שמוביל לחוסר אמון של הציבור, עד כדי הימנעות של אנשים מלקחת את המכשיר הנייד כאשר הם נמצאים במרחב הציבורי".

"מערכת ההשגות על הקביעה בדבר כניסה לבידוד כמעט ואינה עובדת, בוודאי ביחס הנדרש מול הפגיעה המשמעותית בזכויות יסוד חוקתיות. השימוש בכלי עצמו גורם בפועל לפגיעה בשלל זכויות יסוד חוקתיות, ובראש ובראשונה בזכות לפרטיות. השימוש בכלי מונע מציאת פתרון יעיל, נכון יותר ומדויק יותר ע"י הפעלת המערכות שהיו אמורות להיות אמונות על כך במשרד הבריאות וכך גם פוגע כנראה, בעצירת המגיפה. מול אלו, עומדים ועמדו, בפני הממשלה והכנסת כלים אחרים חילופיים, שהם גם יעילים יותר, גם מדויקים יותר, וגם ובעיקר לא פוגעים או פוגעים במידה מופחתת משמעותית באותן זכויות יסוד".