הקברניט
גיבורים מתים בסתר: קרבות האוויר הסודיים של המלחמה הקרה
ארצות הברית וברית המועצות אמנם לא נלחמו ישירות זו בזו באופן גלוי, אך קרבות אוויר חשאיים התחוללו בשנות החמישים והשישים בשמי אירופה; כ-30 מטוסי ריגול שנשלחו למשימות מסוכנות ביותר חוסלו בידי מיגים זריזים, ומשפחות ההרוגים נותרו באפלה עשרות שנים
שלום, כאן הקברניט; "המלחמה הקרה" נקראה כך משום שלא כללה אש ישירה בין שני הצדדים, ארצות הברית וברית המועצות. או לפחות, כך התרגלנו לחשוב. מאחורי מעטה של מתח בינלאומי שנראה כאילו בכל רגע יתפרץ למלחמה איומה, נשפך דם בסתר. היום נדבר על קרבות האוויר הסודיים שהשתוללו בין שתי המעצמות בשנות החמישים והשישים, ועל הטייסים הגיבורים שמתו, נעלמו ונשכחו. אפילו המשפחות שלהם לא ידעו מה קרה, רק שיקיריהם "נעדרים בפעילות מבצעית".
לטורי הקברניט הקודמים:
- כחול לבן עם מבטא צרפתי: 60 שנה למטוס הפוגה בישראל
- קרב אלף המטוסים והטייס שהציל את המלך
- הלביא מקהיר: כך חיסלה ישראל את הסופר-מטוס הנאצי של מצרים
סיפורנו מתחיל ב-1946, כשווינסטון צ'רצ'יל נאם בארה"ב ואמר ששיתוף הפעולה העולמי שהצליח להפיל את משטר האימה הנאצי ולשחרר את אירופה הוא אופנה של השנה שעברה; "מסך ברזל", כינה המנהיג הבריטי את הניתוק שבין ברית המועצות ומדינות החסות שלה ובין שאר היבשת. ובין מילותיו התחבא לו מסר, מסר שכל מעצמות המערב פמפמו יפה לאזרחיהן: הסובייטים האלה עוד יהרגו את כולנו.
ווינסטון צ'רצ'יל צילום: אימג'בנק, Gettyimages
אווירת הפראנויה ההדדית שבין הגוש הסובייטי ויריביו הולידה צורך צבאי קריטי: קבלת מידע מתעדכן על תוכניות המלחמה של הצד השני - מתי יתקוף, איך יתקוף ובאילו כלים? הרי מלחמת העולם השנייה לימדה כיצד עליונות טכנולוגית יכולה לאפשר למדינה אחת בלבד להשתלט על יבשת שלמה, והנה ניצבת לה ברית המועצות עם משאבי טבע עצומים, שטח גדול וגישה לטכנולוגיית הנאצים - מה ימנע ממנה מלכבוש עוד ועוד?
ולכן, החלו מדינות המערב במבצעי ריגול חסרי תקדים, כדי לקבל התראה כלשהי לקראת יום הדין שמחכה מעבר לפינה. ריגול סטנדרטי הניב אפס תוצאות, בגלל פערי מודיעין עצומים. לא פעם קרה שסוכנים צילמו תמונות במצעדים צבאיים והעבירו אותן למפעילים, שבעצמם השתוממו: לא היה להם מושג היכן פרוסים כלי הנשק הללו בעולם האמיתי.
טיל קרקע קרקע במצעד צבאי ברוסיה. היכן הופעל? אף קמ"ן לא ידע מקור: nsarchive
הצעד הנדרש היה טיסות ריגול, על אף המצב המתוח של סוף שנות הארבעים והאווירה שהפכה נפיצה ביותר עם פרוץ מלחמת קוריאה ב-1950.
מטרת הטיסות הללו היתה בראש ובראשונה ללמוד איך עובדת תשתית ההגנה של הסובייטים: לילה-לילה המריאו מטוסי ביון וטסו לאורך כל גבולות בריה"מ, כשאינם מנסים לחמוק מהמכ"מים - אלא להתגלות. באותם ימים השתמשה ארה"ב בגרסאות סיור של מפציצים ממלחמת העולם השנייה: הפרייווטיר של חברת קונסולידייטד וה-B29 וה-B50 של בואינג. כולם מפציצים בעלי ארבעה מנועים, טווח ארוך וגוף מספיק גדול כדי לשאת את ציוד הריגול הנדרש.
מטוסי PB4Y2 פרייווטיר. מדובר בגרסה משופרת של ה-B24 ליברייטור מקור: USN
על כל מטוס היו אנטנות רגישות וצוותי האזנה וניטור, שניסו לגלות אילו רשתות קשר מתחילות לגעוש, כמה זמן לוקח לסובייטים להזניק מטוסי קרב ומאילו בסיסים, באילו מטוסים מדובר וכמה זמן לוקח להם להגיע לגובה טיסת הביון.
כשנחתו המטוסים, ניתחו קציני מודיעין את החומר והסיקו מסקנות חשובות על ביצועי מטוסי אויב, טווח המכ"מים, נהלי החירום בגזרות השונות ועוד. וכדי לשמור על תמונה עדכנית אל מול חידושי נשק ורענון נהלים, טיסות הריגול הללו התבצעו ברציפות.
מטוס RB29, גרסת צילום של ה-B29 האגדי מקור: USAF 1370th
ברוב המקרים, לא היתה סיבה לחיכוכים: המרגלים טסו לאורך הגבולות ולא פלשו לשטח הסובייטי, אך אנו מדברים על תקופה בה לא היה GPS וטעויות ניווט קרו כל הזמן. וכשמוסיפים לכך את שאיפת בריה"מ להרתיע את ארה"ב, מקבלים נוסחה מושלמת לתקריות אש. כמו כן, במשימות מסוימות הוגדר שיש לבצע חציית גבול, על אף הסיכונים שבדבר.
פעם אחר פעם הוזנקו מטוסי קרב מהירים כמיג 15 ומיג 17, או מטוסי יירוט ייעודיים כמו היאק 25 של חברת יאקובלב, ובמקרים רבים לא הספיקו מטוסי הביון לחמוק מהם. ואז, היו נתונים לחסדי מפקד הגזרה הסובייטית: לפעמים קיבלו המרגלים נו-נו-נו בדמות צרור אזהרה מעל לחרטום, לפעמים ירי לעבר הכנף שגרם נזק מבני אך לא הפיל את הכלי. בכמה מקרים נפצעו אנשי צוות מרסיסי פגזים, או במהלך נחיתת חירום שביצע מטוס הביון.
מיגים מחוץ לחלון; משהו שאף טייס ביון לא רוצה לראות מקור: itar tass
אבל מטוסים רבים הופלו. הופלו באש, הופלו בשטח אויב, הופלו ללא עקבות. למטוסי הביון הכבדים לא היה שום סיכוי לשרוד היתקלות עם מטוסי קרב, ולעיתים ראו בכך הסובייטים הזדמנות לתרגל חדירת מפציצים. והטייסים ידעו טוב מאוד כמה מסוכנות המשימות שלהם, והימרו על חייהם ביכולת לברוח אל מעבר לגבול לפני שיגיעו המיירטים, ועל מזל עיוור במקרה של יירוט.
מטוסי RB29 במצלמת תותח של מיג 15 מקור: historynet
והם נפלו כמו זבובים: מטוסי B29 נפגעו ונפלו בגזרת ים יפן ובאיים הקוריליים, גרסאות ביון של מפציץ ה-B47 (עליו סיפרתי לכם) יורטו והושמדו בקרבת חצי האי קולה, מטוסי סיור ימי מדגם נפטון הופלו מול סיביר, גרסאות צילום של מפציץ ה-B66 חוסלו בגבול מזרח גרמניה ועוד; ולא רק אמריקאים הופלו - לפחות חמישה מטוסי U2 הופלו מעל שטח סין, מופעלים בידי טייסת "החתול השחור" של חיל האוויר הטייוואני בשליחות ארה"ב ועוד; הסובייטים הפילו, פחות או יותר, את כל קטלוג מטוסי הביון של ברית נאט"ו.
המקרה המפורסם ביותר ארע בשני בספטמבר 1958: ארבעה מטוסי מיג 17 התיישרו מאחורי מטוס C130 הרקולס אמריקאי שטס מעל ארמניה, וקרעו אותו לגזרים באש תותחים. שבעה עשר איש היו על סיפונו - צוות טיסה וקציני האזנה ואנטנות ניטור מכ"מ. מה קרה להם? למשפחות סיפרו שתאונה מבצעית, ושלא ידוע היכן הם.
הרקולס ביון תחת אש, מתוך כוונת מיג 17 מקור: mirrorspectator
הסובייטים הכחישו שההרקולס הופל, ואמרו שהוא התרסק בשטח ארמניה, והעבירו לידי ארה"ב שש גופות. מה קרה ליתר? הממשלות לא אמרו דבר. במשך קרוב לארבעים שנה ניסו קרובי הנעדרים לגלות מה קרה. האם הטייסים נשארו באיזה מחנה שבויים מעבר לגבול? האם הם בכלל בין החיים?
הרקולס RC130 באוויר מקור: USAF 1370th
אפילו אחרי נפילת ברית המועצות, וחשיפת תיקים ישנים שנוגעים לקרבות האוויר של הימים ההם, לא התקבלה תשובה; המשפחות, בסיוע עיתונאים ממגזין אייר אנד ספייס, הצליחו להגיע לאנשי צוות סובייטיים שהיו בשטח, לתשאל אותם ולקבל עוד ועוד רסיסי מידע. למשל, שהיו מצנחים שנפתחו לאחר היירוט. אחרי מאמץ אדיר הצליחו לגלות את זהות הטייס שירה בהרקולס ואף נסעו לראיין אותו בצ'צ'ניה - אך הוא נפטר לפני שהספיקו לשמוע את גרסתו.
עם הזמן התברר שארה"ב הפעילה מבצע כיסוי נרחב אחרי המשימה: צוות חיפוש אווירי נשלח לאתר שברים במקום הלא נכון, כל חפצי הנעדרים הועלמו מהבסיס ותיעוד שלהם מיומני הטייסת נמחקו, וכל חבריהם ביחידה קיבלו איום של עשר שנים בכלא וקנס בן עשרת אלפים דולר אם יעזו לספר שקרה משהו מסריח. והנה, עד היום לא ידוע מה היתה המשימה המדויקת של המטוס הזה, ומה עשה אותה לכל כך רגישה.
אנדרטה לחללי המשימה, שהוקמה ב-1997 מקור: mirrorspectator
וזה היה רק מטוס אחד: כ-30 מטוסי ביון ואחרים אבדו במהלך משימות ביון וסיור בסמוך לשטח סובייטי. למעשה, ישנם רק 18 מקרים שכל המידע עליהם נחשף בצורה חופשית לציבור. ומתוך מאות אנשי הצוות, לא ידוע מה עלה בגורל 126 מהם.
אלו 126 משפחות שאין להן קבר לעלות אליו, ובמשך שנים רבות גם לא קיבלו את הפיצויים והתמיכה שמוענקים למשפחות חללים.
מטוס נפטון בכוונת מיג 15 (אילוסטרציה) מקור: DCS+n8d0g+wikimedia
לצד משימות הביון, יצאו מטוסים רבים למשימות אף רגישות ומסוכנות יותר: שתילת סוכנים. בראשית המלחמה הקרה הקימה ארה"ב מערך ריגול גדול, שהתבסס על גיוס עריקים, פליטים ומתנגדי משטר והפיכתם לסוכנים מומחים במודיעין וחבלה.
הרעיון היה להשיג מידע רגיש, ולגייס מתנגדים נוספים עד לבניית צבא פרטיזנים שישב מאחורי מסך הברזל. את הרעיון הגה האסטרטג ג'ורג' פ. קאנן, ואת הביצוע השאיר לריינהרד גלן - בעבר מפקד המודיעין הצבאי של גרמניה הנאצית ובימים ההם יועץ מודיעין בכיר לממשלת ארה"ב.
הרקולס מצניח סוכן בלילה (אילוסטרציה) מקור: USAF
הסוכנים שלהם הוכשרו בגרמניה, עלו על מטוסי ביון שטסו בגובה נמוך ביותר מבסיס ויסבאדן לשטח סובייטי, והצניחו סוכנים בלטביה, אוקראינה, ארמניה ועוד. כאן היו המשימות ממש אבודות מראש: כל בסיס ויסבאדן היה נגוע במרגלים רוסים. האמריקאים לא ידעו, אבל חיילים חיכו לסוכנים על הקרקע ממש בנקודת הנחיתה שלהם, ומפעם לפעם גם כוסחו המטוסים בדרכם חזרה.
המפגשים היו לא רק בין מטוסי ריגול ומטוסי יירוט: ב-10 במרץ 1953 אירעה תקרית חריגה ביותר בגבול מערב גרמניה-צ'כוסלובקיה. זוג מטוסי F84 ת'נדרג'ט של חיל האוויר האמריקאי תפרו את הגבול הצ'כי בסיור שגרתי, כשלפתע נצבעו השמיים פסי אור - פגזים נותבים; הכוח הותקף בידי צמד מיג 15 צ'כי.
מיגים מתנפלים על F84 מקור: Warthunder
האם הסיור עבר את הגבול? לא ברור. יתכן שנשלח לשם בכוונה כדי לבדוק איך מגיב חיל האוויר השכן, שבאותם ימים סיים מהלך הצטיידות גדול מאוד, ואימץ נהלי הגנה רוסים. המבנה האמריקאי התפצל, ואחריו שני המיגים. צרור קטלני פילח את כנפו של אחד המטוסים, וטייסו נאלץ לנטוש. גם הת'נדרג'ט השני היה כמעט הופל, אך הטייס הצליח לברוח למיגים בתוך מעטה עננים.
לעיתים קרובות הצליחו טייסי ביון לחמוק ממוות בטוח הודות לשילוב בין מזל עיוור ורעות: הטייס האמריקאי האל אוסטין סיפר בראיון כיצד הוקפץ ב-1954 למשימת ביון בעומק שטח בריה"מ במטוס ה-RB47 שלו. לדבריו, המשימה היתה איתור מפציצים סובייטיים חדשים, והצריכה מעבר מעל תשעה בסיסי אוויר בצפון בריה"מ. לאחר כמה בסיסים, שם לב שתחתיו טסים מטוסי מיג 15, שניסו להגיע לגובה טיסתו אך לא הצליחו. ואז החל לחטוף אש מדויקת: על הזנב שלו ישבו מטוסי מיג 17, שהגיעו אליו בקלות. מטוס ה-RB47 החל לפלוט עשן ותאי הדלק שלו חוררו. כמו כן, גם מכשירי הקשר נפגעו.
B47 באוויר צילום: USAF האל אוסטין וצוותו הצליחו לחמוק למיגים, להשלים את המשימה ולברוח לאזור פינלנד, ובקושי להזעיק מטוס תדלוק. אוסטין סיפר שמכשיר הקשר פלט ממש חצאי דברים, וצוות מטוס התדלוק רק שמע את אות הקריאה שלו, זיהה את קולו והבין שיש פה מצב חירום. כשטייס התדלוק ביקש אישור להמריא, נמסר לו ממגדל הפיקוח שאסור. בעודו שומע את אוסטין זועק לעזרה, הכריז הטייס שהוא ממריא ולא אכפת לו מכלום - ויצא עם מטוסו בניגוד לפקודות. את ה-RB47 החבוט של אוסטין הוא פגש מעל לים הצפוני, הספיק לתדלק אותו ולהציל את חיי הצוות והמודיעין הרגיש שהשיג.
מטוס תדלוק KC97 מתדלק RB47 מקור: USAF
ברבות הימים סיפר אוסטין שחיל האוויר בכלל לא סיפר לו שהיו מטוסי מיג 17 בגזרה, למרות שהמודיעין הזה היה קיים וזמין. למה? סוד צבאי; ככל הנראה שהצבא רצה גם לבחון על הדרך איך יתמודד RB47 עם מטוס הקרב הרוסי.
בראיונות שנערכו עם טייסי ברית המועצות שלקחו חלק ביירוט מטוסי ביון, אמרו שלא מצאו עונג או הישגיות בהפלות הללו. הם אמרו שאותם טייסי ביון היו בעיניהם אנשי מקצוע, טייסים שנשלחו למשימה מסוכנת, והפלה שלהם היתה פשוט מילוי אחר פקודות. הם לא היו תאבי-דם ולא נהנו מהפלת מטוסי ריגול חסרי הגנה.
הסיפור שסיפרתי לכם הוא סיפור של גבורת טייסים, ושל מדינה ששלחה אותם למשימה מבלי לכבד את זכרם או את כאב המשפחות שלהם. כולי תקווה שארה"ב ורוסיה יגדלו שתיהן מצפון, ויחשפו את האמת, כדי שכל משפחה שאיבדה בן במשימה מסווגת תזכה לדעת מה עלה בגורלו. טיסה נעימה!
