עד אלף שקל: הסמארטפונים שתוכלו לרכוש מבלי לקרוע את הכיס

אם בעבר מכשירים במחירים אלה היו ברובם מתסכלים לשימוש שוטף ונטו להציע חוויה מקרטעת, הכניסה של שיאומי לשוק וכן ההוזלה בעלויות הרכיבים לסמארטפונים מוזלים מאפשרת לקבל מכשירים סבירים לגמרי. אפילו אפל הבינה את המגמה והשיקה אייפון "מוזל" (במונחי אפל כמובן, הוא עולה כ-2,000 שקל בממוצע) בדמות ה-SE. אבל ילדים רוצים בעיקר טיקטוק, משחקים, אינסטגרם, ווטסאפ ולפעמים גם קצת האוס פארטי או זום ללימודים. מדובר באפליקציות שדורשות נדל''ן מסך מינימלי כדי ליהנות מהן וזה משהו שאפל לא יכולה לספק במחיר הזה.

מכשירים מתחת לאלף שקל: סמסונג, LG, נוקיה ורדמי צילום: רפאל קאהאן

חשוב לציין שכל המכשירים שבדקנו למעט אחד מציעים פאנלים מבוססי LCD. אבל חכו. המצב לא כמו בעבר. כיום גם מסכי LCD-IPS מציעים איכות צפייה טובה וכבונוס הם גם זולים יותר לתיקון. בנוסף, הכניסה של מותג חדש בדמות Realme שבאג החלו השבוע לייבא רשמית לישראל מגביר את התחרות בפלח השוק הזה ויכול מאוד להיות שתוכלו למצוא מציאות לא מועטות בעתיד הקרוב. המכשיר העיקרי של רילמי שיגיע לכאן הוא ה-6 שלו תג מחיר של כ-999 שקל וסדרה של תכונות שלא תמצאו אצל המכשירים כאן ברשימה כגון מסך בעל קצב רענון גבוה ומצלמה מתקדמת. אבל מה שחשוב להבין זה שכל המכשירים האלה כוללים פשרות מסוימות. חלקם מציעים מצלמה ממוצעת (מאוד), חלקם מסתפקים בגרסת אנדרואיד של לפני שנתיים וכמעט כולם לא מתהדרים בשום סוג של הגנה כלשהי נגד מים ואבק.

מנגד, הם כן מציעים מסכים גדולים, סוללות נדיבות וערכות שבבים סבירות. כמעט כולם מצוידים במעבדי מדיה-טק הטאיוואנית, חריץ הרחבה לכרטיס זיכרון חיצוני ומערכי צילום מרובי עדשות. בינינו אל תצפו לאיכות צילום יוצאת מגדר הרגיל אך לצילומי סלפי, סרטוני טיקטוק ושרבוב לשון הם מספיקים בהחלט. גם העיצוב ואיכות הבנייה דומה, הגב לרוב מפלסטיק, המסגרת מאלומיניום או מפלסטיק וסורקי טביעות האצבעות לרוב מורכבים בגב. שימו לב שהפעם דווקא השמות המוכרים עשויים להפתיע לטובה, הכניסה של המותגים הסינים הכריחה את היצרניות הקוריאניות לשפר את התמורה למחיר ולתת לצרכן לפחות חלק מהיכולות של דגמי הביניים שלהן.

אגב, מהבחינה הזו, המכשירים האלה יכולים להתאים לא רק לילדים ולנוער. גם הדור הוותיק ועסקים יכולים להשתמש בהם מבלי לחשוש. חברה למשל שרוצה לבנות לעצמה צי סמארטפונים לסוכני שטח או לטכנאים יכולה כך לחסוך לעצמה לא מעט כסף. אמנם ספקיות הסלולר אולי ינסו לדחוף את הדגמים היוקרתיים, אך לרוב אלה לא יציעו יתרונות גדולים על פני הדגמים הזולים בעיקר ככל שזה קשור לשימוש באפליקציות מקצועיות.

LG K61: חומרה מעולה אבל מערכת הפעלה משנה שעברה

השנה האחרונה היתה הגרועה בתולדותיה של LG. החברה צמצמה מאוד את פעילות חטיבת הסלולר שלה, וכעת מתמקדת בשתי סדרות עיקריות, K לשוק המכשירים הזולים ו-Q לשוק הביניים. סדרת הפרימיום V עדיין כאן עם נציג בודד שבינתיים לא מיובא לארץ ובמקום סדרת ה-G הוותיקה החברה השיקה מכשיר בשם Velvet שמיועד להחליפה. ה-K61 נמכר כיום בארץ בסביבות ה-1,000 שקל. הוא מציע איכות בנייה טובה מאוד למחירו, כנראה הטובה ביותר מכל המכשירים שניסיתי במסגרת הבדיקה.

ב-LG מתהדרים בעמידה בתקן MIL-STD-810G הצבאי, אבל אני לא הייתי בונה על כך שהוא ישרוד נפילה על רצפה קשה ללא מיגון. מנגד, המסך בן ה-6.53 אינץ' מציע בהירות מעולה ורזלוציית FHD. הפאנל אולי LCD, אך הצבעים טבעיים וחוויית הצפייה בו נעימה מאוד. גם בגזרת הסאונד הוא נהנה מהניסיון של LG בתחום וכמו בדגמי הפרימיום יש כאן תמיכה בתקן DTS, אקוולייזר מלא ושקע אוזניות. עם זאת הרמקול לא חזק במיוחד והצליל שלו צורם למדי.

LG K61 צילום: רפאל קאהאן

המצלמה טובה יחסית למחירו וכוללת ארבעה חיישנים בגב וחיישן סלפי בן 16 מגה-פיקסל בפרונט. הרזולוציה הראשית היא 48 מגה-פיקסל, חיישן זווית רחבה עם 8 מגה-פיקסל חיישן מאקרו בן 2 מגה פיקסל וחיישן עומק בן 5 מגה-פיקסל. איכות הצילום טובה למדי ובאופן מפתיע אפילו בתאורה חלשה. 

LG K61 גב מכשיר צילום: רפאל קאהאן

מנגד הוא כולל כמה בעיות. ראשית מערכת ההפעלה היא אנדרואיד בגרסה 9, זאת אומרת שהיא כיום בת שנתיים. בנוסף, אל תצפו לעדכונים שוטפים, LG ידועה בכך שהיא נוטה להציע שדרוג אחד או שניים בלבד למכשיריה במשך כל תקופת חייהם הרשמית שעומדת כיום על כ-18 חודשים. הוא גם לא המהיר ביותר לשימוש שראינו. למרות שיש לו 4 גיגה-בייט זיכרון פעולה ו-128 גיגה-בייט מרחב אחסון, הוא די איטי בפתיחה של אפליקציות וגם הממשק מגיב קצת בעצלנות. בקיצור, אם אתם חסרי סבלנות זה כנראה עשוי לתסכל אתכם.

סיכום: מכשיר טוב מבחינת החומרה אך ממוצע בלבד מצד התוכנה. יתאים יותר למי שמחפש עיצוב נעים.

סמסונג A51: מסך מרשים אבל השאר פחות

סדרת A של סמסונג נולדה כדי לתת פייט לדגמי שיאומי, רילמי ונוקיה למיניהם. היא כוללת עשרות דגמים שמיועדים לפלחים שונים של שוק המכשירים הזולים ודגמי הביניים. זאת אומרת גם שאחידות גדולה לא תמצאו כאן. דגם ה-A51 ממוצב בישראל כמכשיר זול שמספק תמורה גבוהה לעלותו. כמו יריבו מבית LG הוא נמכר בסביבות ה-1,000 שקל ואף יותר בהתאם למקור שלו, רשמי או יבוא פרללי. הוא יורש את מקומו של ה-A50 מ-2018 והחיסרון הגדול שלו כיום הוא שהשקתו הרשמית היתה עוד ב-2019, שאת אומרת שמדובר במכשיר הוותיק שבחבורה.

סמסונג A51 צילום: רפאל קאהאן

העיצוב שלו הוא הדקיק והקליל מכול המכשירים כאן. הוא שוקל כ-178 גרם לעומת כ-190 גרם בממוצע אצל המתחרים. הסיבה לכך שהוא בנוי כולו מפלסטיק, כולל המסגרת. אבל מדובר בפלסטיק איכותי מאוד שלעין ממוצעת ייראה כאילו הוא בנוי ממתכת. יש רק לקוות שעם הזמן הוא לא יישחק ויחשוף את עצמו במערומיו כפי שהיה בעבר עם שלדות סמסונג. גם מבחינת אסטתיקה היצרנית הקוריאנית השקיעה כאן הרבה מחשבה והדגם שקיבלנו בלבן פנינה זוכה לגב עם משולשים בגוונים שונים שמחזירים יפה את האור ומספקים מעין אפקט ספקטרום צבעוני.

עוד נקודה חזקה עבורו היא המסך המעולה. יש לו כנראה את הפאנל הטוב ביותר מכולם וזה לא מפתיע בהתחשב בכך שהוא היחיד בטכנולוגיית AMOLED. מי שאוהב צבעים חיים יהנה כאן מאוד. גם הבהירות מעולה ומאפשרת עבודה יעילה תחת אור שמש ישיר, חשוב מאוד בישראל. גודלו הוא 6.5 אינץ' והרזולוציה היא FHD. זכוכית המסך היא גורילה גלאס 3 מוקשחת.

סמסונג A51 גב מכשיר צילום: רפאל קאהאן

ממשק המכשיר מבוסס על הגרסה האחרונה של One UI 2.0, ממשק הבית של היצרנית שניתן למצוא בכל הדגמים האחרים שלה. הוא נעים לשימוש ולא איטי בהתחשב במעבד החלש יחסית. מערכת ההפעלה היא אנדרואיד 10, וסמסונג עשויה אולי להשקיע ולשדרג אותה לגרסה 11 בהמשך. אבל אל תצפו ליותר מכך. יש לו יתרון מסוים בחיישן טביעות האצבעות שמותקן מתחת למסך, אך בזה זה נגמר כי הוא איטי מאוד וגם מפספס לא מעט את הזיהוי, בעיקר אם האצבעות קצת שמנוניות כגון אחרי שמרחתם קרם למשל.

המצלמה מבוססת על מערך חיישנים בגב המכשיר שמורכב במגרעת מרובעת ולא בולטת יותר מדי. הרזולוציה הראשית היא 48 מגה-פיקסל, בחיישן הזווית הרחבה היא 12 מגה-פיקסל, חיישן המאקרו והעומק מציעים 5 מגה-פיקסל כל אחד. איכות הצילום טובה באור יום ולא מזהירה בתאורה קשה או בלילה. חיישן הסלפי לעומת זאת מציע 32 מגה-פיקסל והוא מציע איכות מעולה לקטגוריה בעיקר בצילומי דיוקן.

החומרה שלו מבוססת על מעבד אקסינוס 9611 של סמסונג, הסדרה הבסיסית ביותר שלה, וביצועיו טובים אך לא מספיק בשביל להכות את המתחרים. האפליקציות אמנם לא זוחלות, אבל אין כאן חוויית שימוש יוצאת דופן. כמו כן לפעמים הוא מאט מסיבה לא ברורה לכמה שניות ואז חוזר לפעול. כנראה בעיה של כיוונון תוכנה שאולי תיפתר בעדכון תוכנה עתידי. מרחב האחסון בן 128 גיגה-בייט מגובה על ידי חריץ הרחבה וזכרון הפעולה נדיב עם 6 גיגה-בייט. יש כאן גם סוללה חזקה מאוד שמחזיקה בקלות יום וחצי בשימוש שוטף. מחירו עם זאת קצת בעייתי, המחירון שלו מגיע לכ-1,400 שקל, אבל ניתן למצוא אותו כיום בקלות במחירים שנעים סביב 1,000 שקל אך לא תמיד מיבואן רשמי.

סיכום: הדגם הבסיסי של סמסונג מציע תמורה לא רעה בעיקר אם חשוב לכם המותג.

שיאומי רדמי נוט 9: מלך המוזלים ממשיך להתחזק

מכשירי שיאומי הפכו למאוד פופולריים בשנים האחרונות בישראל. זאת בזכות תמורה טובה למחיר ובעיקר זמינות גבוהה. סוג של מקבילה למכונית המשפחתית האוטומטית בעולם הסמארטפונים. למרות זאת איכות הרכיבים שלהם נוטה להיות קצת פחות טובה משל המתחרים וזה מתבטא באורך חיים ואמינות קצת פחות טובים. ואולם, במחיר שבו הם נמכרים קשה לבוא בטענות, וזו בדיוק הנקודה בה שיאומי חזקה מאוד. המחיר הרשמי שלו הוא כ-999 שקל, אבל אם תחפשו תוכלו למצוא אותו גם בפחות מ-700 שקל. ובמחיר הזה הוא מציע הרבה מאוד.

רדמי נוט 9 צילום: רפאל קאהאן

העיצוב שלו לא מרשים בלשון המעטה. השלדה והגב בנויים כמקשה אחת מפלסטיק שלא מרגיש מאוד איכותי. גם אם הוא צבוע בגוון עליז למדי. המסך מודבק על הגוף ובולט מעט, ושיאומי עטפו את המסגרת שלו בפס פלסטיק שחור בגימור של גומי. אני לא יודע כמה זמן הוא יחזיק, אבל סביר להניח שלא הרבה. בחלקו העליון יש נורית אינפרה אדום שמאפשרת להפוך את המכשיר לשלט רחוק לטלוויזיה או למזגן. תוספת שימושית שהרבה יצרניות מוותרות עליו בימינו. הוא גם מהכבדים עם כמעט 200 גרם על הסקאלה והוא גם מאוד עבה, 8.9 מ''מ. עם זאת הוא לא חלקלק כך שהוא יושב היטב בכף היד.

המסך שלו גדול עם 6.53 אינץ' והוא מבוסס LCD, הרזולוציה שלו FHD. הבהירות שלו די גבוהה ומספיקה לשימוש שוטף עם 450 ניט לטענת שיאומי. עם זאת רוויית הצבעים שלו די מוגזמת לטעמי. מדובר בסך הכל במסך פשוט וסביר ויש לו בונוס בכך שהוא מצויד בזכוכית גורילה גלאס דור 5 שאת יתרונותיה כבר זכיתי לבדוק מקרוב על מכשיר פרטי.

הממשק של שיאומי, ה-MIUI 11 כאן כרגיל והוא עוטף את מערכת ההפעלה אנדרואיד בשלל התאמות וכיוונונים כמו גם באפליקציות מיותרות לחלוטין. מה שכן, שיאומי שיפרו אותו בגרסה האחרונה וקירבו אותו לתצורת אנדרואיד "נקי". גם מהירות התגובה שלו מעולה וזריזה. המכשיר מרגיש עצבני ושש אלי קרב ולא עצל כמו מכשירי הקוריאניות.

רדמי נוט 9 גב מכשיר צילום: רפאל קאהאן

המצלמה כאן, כמו אצל רוב מכשירי שיאומי היא נקודת התורפה. היא אמנם לא גרועה באופן מיוחד, אך היא גם רחוקה מלהבריק. החיישן הראשי בן ה-48 מגה פיקסל עושה עבודה טובה באור יום מלא ולרוב מפספס בכל שאר המצבים. גם המיקוד לא תמיד מדויק ויש לו נטייה להדגיש גוונים לכיוון הצהוב. החיישן המשני מיועד לזוויות רחבות ומציע 8 מגה-פיקסל. ישנו גם חיישן מאקרו בן 2 מגה-פיקסל וחיישן עומק עם אותה רזלוציה. בסך הכל זו מצלמה סבירה לשימוש יומיומי אך לא מעבר. חובבי צילום לא יהנו ממנה. חיישן הסלפי לעומת זאת עושה עבודה סבירה ולמרות הרזולוציה הנמוכה יחסית בת 13 מגה-פיקסל הוא מצליח בעזרת טריקים מבוססי תוכנה לתת תוצאות שימושיות לגמרי ויש לו אפילו מצב פנורמה.

החומרה של המכשיר טובה. המעבד מבית מדיה-טק אמנם אינו המהיר ביותר של היצרנית, אך הוא מספיק כדי להפעיל את המכשיר בזריזות. זכרון פעולה בן 4 גיגה-בייט ומרחב אחסון בן 128 גיגה-בייט משלימים את התמונה ובסך הכל הביצועים של הנוט 9 טובים. אך גולת הכותרת שלו היא הסוללה. עם קיבול של יותר מ-5,000 מיליאמפר שעה, היא הגדולה ביותר כאן ותחזיק לכם בקלות יומיים ברצף בלי בעיה בשימוש סביר.

סיכום: כרגיל, שיאומי מכה את המתחרים בתמורה למחיר, אך לא מדובר במכשיר הטוב ביותר מבחינה אובייקטיבית.

נוקיה 5.3: מסך ממוצע ומערכת הפעלה מעולה

החזרה של נוקיה לעולם התלוותה בתקווה שהנה המותג הולך להכות בחזרה את כל המלעיזים והסינים למיניהם. עם זאת חשוב לציין כמה דברים, המכשירים אמנם ממותגים תחת נוקיה, אך היצרנית היא HMD, חברה שנוסדה על ידי יוצאי נוקיה ושקבלן הייצור שלה היא פוקסקון, ענקית האלקטרוניקה הטאיוואנית. עד כה היא בעיקר משכה תשומת לב עם מכשירים ששיחזרו דגמים אייקוניים מימי התהילה כגון ה-3310, ה- 5310 או ה-8110. מנגד סדרת הסמארטפונים שלה לא זכתה להצלחה גורפת ובחלק מהמקרים, כמו עם הנוקיה 9 Pureview היא אפילו נכשלה לחלוטין.

נוקיה 5.3 צילום: רפאל קאהאן

הנוקיה 5.3 הוא מכשיר לאנשים רציניים שמחפשים לעבוד ולא לשחק. הוא מעוצב באפרוריות מסוימת, אך איכות ההרכבה טובה. הגב בנוי מפלסטיק והוא עוטף את המסך, בניגוד למשל לנוט 9 של שיאומי. זאת אומרת שהסיכוי שיקרה לו משהו אם הוא יפול קטן יותר. מנגד הגימור קצת בסיסי, כך למשל במקום שבכה עם נקודות עבור הרמקול, הסתפקו בחברה בשני חריצים. מארז החיישנים של המצלמה מורכב בתוך מגרעת עגולה, בחירה מקורית ונעימה לעין. עם זאת זה גם אומר שכאשר מניחים אותו על גבו הוא אינו יציב מאוד. החיישן הביומטרי מורכב בדיוק מתחת המצלמה בגב והמיקום שלה נוח למדי. בסך הכל מדובר במכשיר חף מכל מניירות, אבל ללא סקס אפיל מיוחד. אגב נוקיה היא היחידה שהטביעה את הלוגו שלה מתחת למסך.

נוקיה 5.3 גב המכשיר צילום: רפאל קאהאן

המסך בן ה-6.55 אינץ' הוא הגדול מכולם. אבל זה כל מה שאפשר לומר לטובה לגביו, לפחות ביחס לאחרים. נוקיה בחרה לצייד אותו ברזולוציית HD מינימלית בלבד. אני לא יודע למה, אולי כדי לחסוך בצריכת סוללה, אבל זה באמת קצת קמצני. זה לא שהוא מסך גרוע, הוא מדויק, הצבעים טובים גם אם לא מרהיבים והוא לא סובל מגרעיניות כפי שהיה ניתן לחשוש מהרזולוציה הבסיסית. אבל ההרגשה שאתה מקבל פחות מאשר אצל המתחרים קצת לא נעימה. בייחוד שגם הגימור שלו לא מרשים.

המצלמה של המכשיר גם אינה הטובה ביותר. היא מציעה חיישן ראשי בן 13 מגה-פיקסל, חיישן זווית רחבה בן 5 מגה-פיקסל, חיישן מאקרו ועומק שדה בני 2 מגה-פיקסל בלבד. ביצועיה סבירים ותו לא ויש לה נטייה לאפלוליות מסוימת בעיקר בתנאי תאורה קשים או בלילה. מה שכן היא די חפה מרעש דיגיטלי כנראה בזכות אלגוריתם ניהול תמונה איכותי. אבל גם הוא לא מספיק כדי להציל את המצב ובסך הכל היא לא יוצאת מן הכלל. מצלמת הסלפי לעומת זאת משפרת את ההרגשה. היא מציעה רזולוציה של 8 מגה-פיקסל בלבד, אך מפתח הצמצם שלה גדול יחסית ומנפק תמונות חדות ובהירות גם כשהתאורה קשה.

הממשק כאן הוא גולת הכותרת. אם אתם חובבי אנדרואיד נקי, בלי שטויות ובלי אפליקציות מיותרות, זה המכשיר שייתן לכם את חוויית השימוש הקרובה ביותר למכשיר פיקסל שתוכלו לקבל. נוקיה שותפה בכירה בתכנית אנדרואיד וואן של גוגל וזה מתבטא בממשק המעולה. הוא זריז, קל לתפעול ובעיקר תקבלו עדכוני מערכת באופן שוטף לפחות ב-18 החודשים העוקבים ליציאת הדגם לשוק. גם עדכוני האבטחה יסופקו במהירות כמו גם כל מיני תכונות שגוגל שומרת בדרך כלל למכשיריה. מערכת ההפעלה רצה באופן חלק, בלי גמגומים ובלי שיהוקים. תענוג. יש כאן למשל תמיכה בזיהוי פנים והיא גם יעילה למדי.

נוקיה גם השקיעה בחומרה. ה-5.3 מצויד במעבד סנאפדרגון 665 שלו ביצועים שעל הנייר לפחות מגמדים את המתחרים מבית מדיה-טק או אפילו את המעבד של סמסונג. זכרון הפעולה לא נדיב עם 4 גיגה-בייט אך הוא מספיק בהחלט לפעולה חלקה של האפליקציות. עם זאת מרחב האחסון קצת בסיסי עם 64 גיגה-בייט, אך יש גם חריץ הרחבה זמין. מעניין לציין שנוקיה בחרו בתקן eMMC במקום UFS כמקובל בשוק עבור ניהול האחסון במכשיר. בסך הכל המכשיר לא דורש יותר מדי כוח עיבוד בזכות הרזולוציה הנמוכה של המסך והמצלמה הבסיסית. עם זאת האפליקציות יעלו מהר יחסית ויפעלו באופן חלק כולל משחקים אגב. היתרון השני של הנוקיה הוא במחיר הסביר מאוד שלו שעומד על כ-850 שקל רשמיים, עם זאת אין יבוא פרללי נרחב, כך שלא בטוח שתמצאו אותו הרבה יותר בזול בחנויות פרטיות.

סיכום: נוקיה הוא מכשיר לגיקים וחובבי אנדרואיד נקי. אם אתם מחפשים חוויית גוגל טהורה זה המכשיר בשבילכם.