בדיקת כלכליסט
פוקו F2 פרו: שובו של קוטל מכשירי הדגל
שנתיים עברו מאז הופיע הפוקופון F1 של שיאומי שהפך ללהיט מכשירי הביניים בשוק הסמארטפונים. כעת מגיע היורש, ה-F2, ויוצריו עשו שיעורי בית ולמדו מהכשלים של הדור הקודם
- גלקסי S20 אולטרה: האנדרואיד הכי משוכלל שתמצאו
- אייפון SE מודל 2020: על מה אתם מוותרים כשאתם קונים אייפון מוזל?
- הנוט שיתאים לכל כיס
שיאומי חזרה לטריק הוותיק שלה, מיתוג מחדש של מכשיר קיים במלאי הדגמים שלה בשם חדש. ה-F2 הוא למעשה Redmi K30 Pro, וכך הוא משווק במדינות רבות בעולם. זה לא הופך את המכשיר לזול יותר או שונה, אלא זו אותה הגברת בשינוי אדרת וגם תג המחיר גדל בהתאם. מבולבלים? גם אנחנו. אבל אם זה מה שאנשי השיווק של שיאומי מאמינים בו, זכותם. המודל השיווקי של שיאומי תמיד כלל שילוב של מספרי דגמים בתוך כל פלח שוק, כאשר בחלק מהמקרים מדובר במכשירים זהים שפשוט זכו לשם אחר ולפעמים גם למחיר אחר בהתאם למקום בו הם נמכרים. אבל נעזוב את זה כרגע. מה שחשוב זה האם ה-F2 עומד במורשת המכובדת שהקים ה-F1? ואת זה בדקנו לעומק ואף חזרנו עם כמה מסקנות מעניינות.
עיצוב ומבנה: אלגנטי ומבריק
שיאומי השקיעה מאוד בעיצוב ואיכות הבנייה של המכשיר. בעוד קודמו הסתפק בעיצוב פשוט שלא לומר "פושטי", ה-F2 נהנה מאיכות בנייה שלא מביישת מכשירי פרימיום. הוא מצופה מכל צדדיו בזכוכית גורילה דור 5, כאשר בגבו הגימור מחוספס בעדינות. השלדה עצמה בנויה מאלומיניום בגימור מבריק. הביקורת היחידה על הבחירה בגב זכוכית - גם בגימור המחוספס - היא שמדובר עדיין במלכודת לטביעות אצבעות. בנוסף המכשיר חלקלק לאחיזה ורצוי מאוד להשתמש בכיסוי, שגרסה פשוטה שלו מצורפת לחבילת המכשיר. מעבר לחלקלקות, מדובר במכשיר כבד. כ-220 גרם משקלו. קרוב מאוד למשקל של ה-S20 אולטרה של סמסונג שלו מסך גדול הרבה יותר. הוא גם עבה מאוד עם 8.9 מ''מ, זאת כנראה בגלל השילוב של סוללה גדולה, מנוע מצלמת הסלפי ושקע אוזניות אמיתי.
פוקפון F2 מסך המכשיר צילום: רפאל קאהאן
החלק המעניין בעיצוב הוא מערך הצילום הגב. שיאומי בחרה בגיבנת עגולה כדי לאחסן את ארבעת חיישני המצלמה וזו מעט בולטת אך לא יותר מדי. בנוסף בזכות העובדה שהיא ממורכזת המכשיר יציב למדי כשהוא מונח על גבו. המערך שקוע מעט ומסגרת הגיבנת מונעת פגיעה ישירה בזכוכית שמגנה עליו. מתחתיו נמצא פלאש לד. כפתורי השליטה על המכשיר נמצאים בצידו הימני, וכפתור ההפעלה צבוע באדום יפה שמעניק קצת צבע ונופך. מצלמת הסלפי מורכבת בתוך מנגנון פופ-אפ שנשלף כשמשתמשים בה. משני צידי הפריסקופ שלה מוטמעים נוריות לד צבעוניות שמשמשות גם להתראות כאשר המצלמה סגורה. לצידה נמצאת עינית אינפרא אדום שמאפשרת תכונות של שלט רחוק. תכונה שכבר זמן רב לא הופיעה ברוב המכשירים כיום. בסך הכל הפוקו לא יגרום לסביבה שלכם לחשוב שקניתם מכשיר בזול והגימיק של מצלמת הסלפי כנראה ימשוך את העין של הסביבה.
ממשק ותצוגה: מסך OLED ענק
גב מכשיר הפוקפון F2 צילום: רפאל קאהאן אחת מנקודות החולשה של הפוקופון הראשון היה מסך שניתן להגדיר כממוצע בלבד. הוא התבסס על טכנולוגיית LCD מיושנת ולא היה חלק מנקודות החוזקה שלו. לעומתו, ה-F2 מציע מסך סופר AMOLED כמו במכשירי הפרימיום המובילים כיום. המסך בן ה-6.67 אינץ' בהחלט מהווה את אחד מהיתרונות המשמעותיים של הפוקו. הרזולוציה אמנם לא מדהימה עם 1,080 על 2,400 פיקסלים אבל היא מספיקה בהחלט. בזכות מצלמת הפופ-אפ המסך למעשה אינו סובל ממגרעת או חריר למצלמת הסלפי. זאת אומרת שהמסך חף מכל הפרעה. שיעור מצוין ליצרניות אחרות. בנוסף הוא יודע לספק בהירות ממש חזקה. במצב אוטומטי ניתן לקבל כ-500 ניט מצוינים, אך אם תעברו למצב ידני תקבלו עד כ-850 ניט, שמספקים נראות מצוינת תחת אור שמש ישיר גם בישראל. כיול הצבעים מאפשר לקבל סכימה קרה, חמה, או דינמית ואף להתאים אישית את הצבעוניות. אבל הכיול מהקופסה מצוין והתצוגה מאוד נעימה לעין גם ללא כיוונונים אישיים. לבסוף, בממשק של פוקו הוסיפו אפשרות לקבל לא רק התאמה אוטומטית של הבהירות במצב לילה, אלא גם במצב יום. זאת אומרת שכאשר החיישן מזהה אור שמש חזק, הוא מסוגל להגביר את הבהירות כדי לאפשר תצוגה בהתאם. זה אחלה פיצ'ר שכדאי ליצרניות מתחרות לאמץ ומהר. עם זאת צריך לשים לב שבהירות גבוהה למשך זמן גובה את מחירה מחיי הסוללה.
מצלמה קדמית. פוקפון F2 צילום: רפאל קאהאן הממשק כאמור הוא הגרסה של פוקו ל-MIUI 11 של שיאומי. ההבדל העיקרי בין שני הממשקים של החברה הוא בכך שבפוקו האפליקציות מותקנות ב"מגירה" ייעודית ולא ישירות על מסך הבית כמו במכשירי שיאומי הרגילים. מעבר לכך הממשק מציע אנדרואיד 10 מתחת למכסה המנוע. השימוש בממשק זורם ומהיר. לא תמצאו כאן איטיות, שיהוקים או גמגומים. הכל רץ חלק. אבל זה מצופה ממכשיר שמתבסס על מעבד סנאפדרגון 865. עוד יתרון של הממשק של פוקו הוא באווריריות שלו ביחס ל-MIUI. הוא מרגיש יותר "רציני", ומספק הרגשה שמקרבת אותו לממשקי אנדרואיד נקיים למרות שהוא אינו כזה כלל. פתיחת הנעילה מתבצעת על ידי סורק טביעות אצבעות שמותקן מתחת למסך, מעט גבוה יותר מאשר במסארטפונים מתחרים. המיקום מותאם יותר לנגישות הטבעית של האגודל. ברגע שאתם לוחצים עליו תקבלו אנימציה חביבה והמכשיר ייפתח. שני חסרונות עם זאת, הוא לא הסורק המהיר ביותר שראיתי עד כה וחיסון נוסף הוא שהקליטה שלו לא תמיד עובדת בפעם הראשונה ולפעמים צריכים לנסות פעם נוספת לפני שהוא מזהה את האצבע. מבחינת ניווט בממשק, ניתן לבצע זאת דרך מחוות בסגנון האייפון או דרך כפתורים וירטואליים. כמקובל אצל שיאומי, הגדרות הממשק מאפשרות התאמה ברמה מאוד מפורטת - אולי אפילו יותר מדי מפורטת - אבל זה כבר עניין של העדפה אישית.
מצלמה: טובה אך לא מובילת השוק
המצלמה של הפוקו F2 פרו אינה הטובה ביותר שתמצאו אך היא מספיק טובה לרוב תסריטי השימוש הנפוצים. החיישן הראשי שלה מציע 64 מגה-פיקסל, כאשר כל פיקסל משולב עם שלושה נוספים ליצירת תמונה בת רזולוציה של 16 מגה-פיקסל. זה טריק נפוץ כיום שמאפשר לקבל תמונה בהירה יותר גם במצבי תאורה בעייתיים. עם זאת מפתח הצמצם בן ה-F/1.9 אינו הרחב ביותר שתמצאו כיום. עדשת ההגדלה אינה זום למרות שהיא מגדילה כמעט עד פי 2 אלא מיועדת לצילומי תקריב (מאקרו) ושלא כמו רבים ממתחרותיה כן מציעה אוטופוקוס. עם זאת הרזולוציה כאן נמוכה יחסית עם 5 מגה-פיקסל בלבד. עדשת הזווית הרחבה טובה מאוד ומציעה 123 מעלות, נתון מכובד ביותר. הרזולוציה שלה היא 13 מגה-פיקסל ומפתח הצמצם הוא F/2.4. ישנו חיישן רביעי, שעל הנייר מציע 2 מגה-פיקסל ומיועד לדברי היצרנית לחישובי עומק שדה.
מצלמה אחותי. פוקפון 2 צילום: רפאל קאהאן
מצלמת הסלפי כאמור מותקנת במנגנון פופ-אפ ממונע. היא מספקת רזולוציה של 20 מגה-פיקסל והטענה היחידה שיש נגדה היא שהמנגנון שלה עשוי להיות איטי מדי למצבים מסוימים. אבל התוצאות הטובות שהיא מספקת בצילומים מחפים על הבעיה הזו. מצלמת הווידאו מאפשרת רזולוציה של עד 8K ב-30 פריימים לשנייה. תוצאה מצוינת למכשיר ברמת המחיר הזו ואף מעבר שכן כיום רוב המצלמות לא מציעות יותר מ-24 פריימים לשנייה גם בדגמי פרימיום מסוימים. אפליקצית המצלמה נעימה לשימוש ומאוד אינטואיטיבית. היא מזכירה מאוד את זו של סמסונג אך השימוש בה חלק יותר. מבחינת איכות הצילום עם זאת המצלמה קצת מפספסת לפעמים עם ריכוך מוגזם של התמונות מה שמעיד על עיבוד יתר. עם זאת היא לרוב מנפקת תמונות טובות באור יום עם צבעים מדויקים ופירוט גבוה. הטווח הדינמי שלה מנגד אינו מהטובים ואפשר גם למצוא לפעמים מצבים בהם מתגנב לו רעש דיגיטלי מוגזם.
צילום בפוקפון F2 צילום: רפאל קאהאן
בתנאי תאורה קשים או בלילה עם זאת התוצאות עוד פחות אחידות ברמתן. התמונות סובלות מבעיית פירוט ורעש שאינן מאפשרות לקבל תמונות מדויקות כמו במכשירי פרימיום. ישנו מצב לילה ייעודי שאמנם משפר את האיכות אך לא בהרבה. הייתי אפילו ממליץ להשתמש במצב לילה גם למשל בצילום פנים למרות שזה לא ייעודו. תמונות פורטרט דווקא טובות ואיכות הצבעים מאפשרת לקבל גוונים טבעיים יחסית. בסך הכל מדובר במצלמה טובה אך לא מעבר. אם אתם חובבי צילום או אינסטגרם כנראה שזו לא המצלמה עבורכם, אבל לשימוש יומיומי היא מספיקה בהחלט.
חומרה וזמן סוללה: מפלצת ביצועים
היתרון העיקרי של הפוקו הוא במפרט המעולה שלו. מעבד הסנאפדרגון 865, בשילוב עם זיכרון פעולה בן 6 גיגה-בייט ומרחב אחסון בן 128 גיגה-בייט מספיק בהחלט לרוב התרחישים. ישנו גם דגם פרימיום עם זכרון פעולה בן 12 גיגה-בייט ומרחב אחסון בן 256 גיגה-בייט. הדגם שקיבלנו הוא הבסיסי יותר אך גם איתו אין שום בעיית ביצועים, להיפך. האפליקציות נטענות במהירות והכל רץ מהר. חובבי הגיימינג יוכלו ליהנות מחוויית שימוש נעימה מאוד וכבונוס לא יחוו התחממות רצינית בזכות מנגנון קירור מבוסס נוזלים שכבר הופיע בדגמים קודמים של שיאומי וגם ב-F1. אנחנו לא חובבי מבחני ביצועים סינתטיים בגלל הנטייה של היצרניות לכייל את המעבדים לפעול בתצורה שונה במהלכם מה שמשנה את התוצאה בצורה קיצונית, אבל בכל מקרה לא מדובר במכשיר שיסבול מבעיית ביצועים בכל שלב שהוא. מנגנון הקירור גם מסייע לשמור על חיי לוח האם והשבבים כך שיש לו יתרון גם לאלה שאינם גיימרים.
טביעת האצבע במסך הפוקפון F2 צילום: רפאל קאהאן הסוללה שמותקנת כאן היא אימתנית. מהגדולות שתמצאו כיום. עם קיבול של 4,700 מיליאמפר שעה היא תצלח יום עבודה שוטף בקלילות ותשאיר לכם בין 30% ל-40% בעבודה מאומצת. אם אתם מאלה ששומרים את המכשיר בכיס רוב הזמן היא אף תוכל להחזיק יומיים בלי בעיה. מנגנון הטעינה המהירה אינו החזק ביותר ומספק כ-30 וואט לעומת 45 וואט במכשירי פרימיום. אבל זה מספיק מהר כדי לקבל סוללה מלאה תוך כשעה ורבע בערך. בנוסף ניתן לקבל טעינה של עד 60% בערך בתוך כחצי שעה. נתון מצוין. איכות הצליל של הרמקול הבודד אינה מהטובות אבל הוא חזק ומחליף בכיף את הדיבורית ברכב. עם זאת הוא מותקן בתחתית המכשיר מה שעשוי לחסום אותו בעריסות מסוימות. אז שימו לב. ה-GPS, הבלוטות' והאינטרנט האלחוטי מספקים ביצועים טובים ברוב המצבים בהם התנסינו.
סיכום ואלטרנטיבות: יקר יותר אבל עדיין זול מהתחרות
הפוקו F2 פרו יעלה לכם כ-2,500 שקל ביבוא רשמי ותוכלו גם למצוא אותו במחירים זולים יותר באתרי המכירות בחו''ל ובחנויות פרטיות מסוימות. זה כמעט כפול ממחירו של ה-F1. מנגד אתם מקבלים כאן מכשיר הרבה יותר בוגר, באיכות בנייה גבוהה והוא אפילו יפה. הפוקו מיועד למי שרוצה ללכת עם ולשלם פחות. אמנם מחירו גבוה, אך הוא עדיין זול בהרבה ממכשירי הפרימיום האחרים שמצוידים במפרט דומה. אפילו המתחרה הישיר שלו, המי 10 של שיאומי עצמה, יעלה לכם לפחות כ-3,000 שקל ביבוא רשמי. מכשירי הוואן פלוס 7T שמתחרים בו גם אמנם מציעים מעבד משנה שעברה, אך המצלמה עדיין טובה יותר והמחירים מאוד דומים. אנחנו עדיין מחכים להשקת מותג Realme שצפוי להגיע לארץ בסוף חודש יוני ושלו מכשירים דומים כגון ה-X50 Pro אך עד אז הפוקו F2 פרו די מתמודד עם עצמו. אין כרגע מכשיר ברמת המחיר שלו עם מפרט דומה וגם אם המצלמה אינה הכי טובה בשוק היא מספיקה בהחלט לרוב התרחישים.
