איך הפכה כלכלת השיתוף מבשורה לאסון תעסוקתי

19 בספטמבר 2013 - זה היום שבו חברות הנסיעה השיתופית אובר וליפט (Lyft) הבינו שכבר אין שום דבר שיכול לעצור אותן. בתאריך זה, שנה וקצת אחרי שליפט החלה לפעול כשירות הזמנת נסיעות שבו כל אחד יכול להיות נהג, ופחות מחצי שנה אחרי שאובר חיקתה אותה עם שירות אוברX, העניק הרגולטור בקליפורניה אישור רשמי להפעלת שירותים מסוג זה. 

בחודשים שקדמו להענקת האישור כבר זכו שירותי הנסיעה לפופולריות עצומה בערים שבהן הופעלו. החסם הנמוך שהוצב בפני נהגים הקפיץ את מספר המכוניות הפנויות לביצוע נסיעות ומחיר הנסיעה צנח משמעותי (בסיוע סבסוד נכבד מצד החברות והמשקיעים שלהן). הציבור כבר אמר את דברו, ועתה, עם קבלת אישור הרגולטור בכלכלה הגדולה ביותר מבין מדינות ארה"ב ואחת מהגדולות בעולם כולו, המסר לחברות היה ברור: המהפכה נוסעת קדימה במלוא העוצמה ואין לה שום כוונה לעצור.

על הכביש המהיר להצלחה

אובר וליפט לא היו השחקניות הראשונות בעולם כלכלת השיתוף והחלטורה. למעשה, שורשיו של עולם זה לא נמצאים כלל בעשור שזה עתה בא לסיומו, אלא בעשור שלפניו. מפעילת שירות שיתוף הדירות Airbnb, שנמנית עם שלוש החברות המייצגות ביותר את התחום, החלה לפעול ב־2008, וכמוה גם TaskRabbit, שמאפשרת להזמין הביתה שירותים שונים מעובדים מזדמנים. WeWork החלה לפעול בתחום רשמית ב־2010. המונח Gig Economy עצמו נטבע ב־2009.

אך לפני הגעת אוברX וליפט לזירה, כל אותם שירותים היו בעיקר שירותי נישה או בעלי הצלחה מוגבלת. הם פעלו מוקפים בסימני שאלה ולא חוללו שום מהפכה בכלכלה או בשוק העבודה. אוברX היתה פשוטה להבנה: מונית זולה שמזמינים באפליקציה ומגיעה במהירות. 

מחאה של עובדי סטארט־אפ משלוחי המזון הקטאלוני Glovo נגד תנאי העסקה. הישגי עובדים נמחקו צילום: גטי אימג'ס

בסיוע השקעות מסיביות החלה אובר להתפשט במהירות בכל העולם. בתוך שנים בודדות השירותים שלה היו חלק בלתי נפרד ממארג החיים במרכזים מטרופוליניים רבים, והצלחתה תדלקה פריחה של שירותי כלכלת חלטורה שיתופית רבים, שמיתגו את עצמם בתור אובר של תחומם. ההצלחה של אובר היא שהביאה לפריצה האמיתית של כלכלת החלטורה למיינסטרים.

חבל הצלה לעובדי הדור החדש

לא תהא זו הגזמה להכתיר את כלכלת החלטורה כשינוי הדרמטי ביותר שאירע בשוק התעסוקה בעשור החולף, וכאחד הגורמים הכלכליים המשפיעים ביותר במהלכו. זו היתה שיטת העבודה של העתיד, לכאורה מותאמת במיוחד לדור המילניאלס: עבודה נטולת מחויבות למעסיק, בשעות גמישות מתי שנוח ומתחשק, בהתאמה לסגנון החיים של הדור החדש.

איור: רועי רחמים

במחצית הראשונה של העשור החולף כלכלת השיתוף זכתה לסנטימנט חיובי בעיקרו. החברות שפעלו בתחום נתפסו כמספקות חבל הצלחה לעובדים בשנים שאחרי המשבר הכלכלי העולמי שפרץ בסוף העשור הקודם. פתרון תעסוקתי אופטימלי בשוק עבודה לחוץ. שוק העבודה המסורתי? זה לאנשי דור ה־X ולבייבי־בומרים, וכמוהם גם הוא הולך להיעלם בעשורים הקרובים.

29 בינואר 2017 - ביום זה חשפה אובר את הפנים האמיתיות של כלכלת החלטורה, והסנטימנט הציבורי כלפיה וכלפי התחום כולו השתנה ללא הכר. אובר לא היתה חברה אהודה במיוחד עוד קודם לכן, הודות להתנהלות נכלולית, ספק פלילית, שהוביל המייסד והמנכ"ל טראוויס קלאניק; אבל בתאריך זה הזעם הציבורי נגד החברה פרץ במלוא העוצמה.

ימים ספורים קודם לכן סגר ממשל טראמפ את גבולות ארה"ב בפני פליטים ואזרחים משבע מדיניות מוסלמיות. נהגי המוניות בניו יורק, רבים מהם מהגרים בעצמם, פתחו בשביתת מחאה וסירבו לבצע נסיעות מנמל התעופה JFK בעיר. אובר, לעומת זאת, המשיכה להפעיל את שירות הנסיעות שלה כרגיל ואף קידמה את הפעילות בטוויטר, תוך שהאלגוריתם שלה מנצל את המחסור במוניות להקפצת תעריפים. 

הציניות של אובר הביאה לפתיחת קמפיין טוויטר מתוקשר תחת התגית #DeleteUber, שקרא למשתמשים של שירות הזמנת הנסיעות למחוק את האפליקציה. כחודש לאחר מכן פרסמה מהנדסת התוכנה סוזן פאולר בלוג פוסט בן 3,000 מילה על תרבות ההטרדות המיניות באובר. כדור השלג החל להתגלגל.

הרגולטורים מתחילים להתעורר

הקמפיין והמהלך שהוביל אליו עוררו לא רק מהפך ביחד הציבורי כלפי אובר אלא עוררו גם גישה מסויגת וספקנית בהרבה לתחום כלכלת החלטורה בכלל, שאובר נתפסה כמייצג העיקרי שלה. הציבור הרחב, ולא רק מומחים ואקדמאים, החלו להתעורר אל המחיר העמוק שגובה כלכלת החלטורה: שבירת נורמות עבודה בנות 100 שנה תוך מחיקת הישגי מאבקי עובדים על הבטחת זכויותיהם ומעמדם, ובעיקר ערעור ודרדור סדרי החיים במרקמים עירוניים רגישים.

המכוניות הנוספות שאובר ושירותים כמותה העלו אל כבישי הערים הפכו את הרחובות לפקוקים יותר, תוך שהן מעלות את זיהום האוויר. אחרי הכל, אובר ומתחרותיה הפכו את הנסיעה בשירותים דמויי מונית לזולים יותר, ובמקום לדחוף משתמשים לוותר על הרכב הפרטי הם ויתרו על התחבורה הציבורית. במקביל, חלחלה ההבנה ש־Airbnb הופכת מרכזי ערים למלונות מבוזרים בפריסה עצומה, מרוקנת אותם מתושבים מקומיים ויוצרת אזורים נטולי אותנטיות שמתקיימים רק בשביל תיירים, שלא לדבר על התרומה להאמרת מחירי הדיור.

הרגולטורים החלו להגיב בהתאם. ערים ומדינות החלו להגביל את פעילותן של אפליקציות כמו אובר. ניו יורק הגבילה את מספר כלי הרכב השיתופיים שרשאים לעלות על כבישיה וקבעה שכר מינימום לנהגים. Airbnb פגשה יותר ויותר הגבלות עירוניות על הפעלת דירות להשכרה קצרת טווח. המהלך המשמעותי ביותר אירע השנה בקליפורניה: המקום שבו נבטה ופרחה כלכלת החלטורה העביר חוק שנועד להציב לה גבולות, ומחייב את החברות להתייחס לאנשים שעובדים עבורן — נהגים, שליחים, מטעיני קורקינטים וכו’ — כעובדים מן המניין ולא כעובדי קבלן. המאמצים האדירים של חברות כאובר, ליפט וחברות משלוחי המזון DoorDash ו־Postmates לחסום את החוק לא צלחו עד כה. כלכלת החלטורה היא אולי שיטת העבודה של העתיד, אבל העתיד הזה עגום מאוד.

מדלגים מעל המשוכות

אלא שהביקורת, החשש ואפילו המגבלות הרגולטוריות והחוקים החדשים לא עשו יותר מדי כדי לבלום את התפשטות כלכלת החלטורה. אובר ו־Airbnb המשיכו לפעול בצורה רחבה, וחברות חדשות שמבססות את המודל שלהן על כלכלת חלטורה נכנסות לשוק בקצב קבוע וצומחות במהירות, גם בטריטוריות חדשות. בשנה וחצי האחרונות ישראל הפכה למוקד פעילות משגשג של שחקניות כמו חברת משלוחי המזון Wolt וחברות השכרת הקורקינטים בירד וליים, שכולן מתופעלות באמצעות עובדי חלטורה.

בעשור הבא כלכלת החלטורה רק צפויה להמשיך ולהתרחב לנישות חדשות. אם בתחילת הדרך פנו החברות בתחום בעיקר לעובדים לא מיומנים במשימות שלא דורשות ניסיון בתחומים ספציפים, עתה אפשר לראות כבר חברות שמעסיקות עובדי חלטורה מקצועיים במשרות שדורשות ידע וניסיון, כמו טבחים ושפים מקצועיים שמחלטרים בין מסעדות שונות. מה שעובד במסעדות, עשוי לעבוד גם במקומות אחרים: רואי חשבון, עיתונאים, עורכי דין, אפילו רופאים — כולם יכולים להיכנס למטחנת כלכלת החלטורה. זה מה שהחברות שפועלות בתחום ישימו על הכוונת בעשור הקרוב, ויהיה קשה מאוד לעצור אותן.