פסק דין חדש עשוי לעודד חברות להעדיף חלוקת אופציות על פני בונוסים

השופטת עירית הוד קיבלה את הערעור שהוגש נגד רשות המסים בנוגע להקצאת מניות לעובד חברת כרומכרום וקבעה כי בניגוד לעמדת פקיד השומה, תוכניות המניות שהוקצתה לעובד אינה מהווה הכנסת עבודה, זאת למרות שלעובד הוקצו מניות שהפכו רדומות ברגע שזה סיים את תקופת העסקתו בחברה.

בנוסף, קבעה השופטת כי תקופת ה-90 יום שעומדת בפני מס הכנסה לאשר כל תוכנית מניות מהווה אישור מהותי של קבלת התוכנית ולא אישור של קליטת הבקשה בלבד, כפי שטען פקיד השומה.

לפי סעיף 102, על החברה להודיע לפקיד השומה על ההקצאה בתוך 30 יום מהקצאת התוכנית ואם לא השיב פקיד השומה בתוך 90 ימים מיום קבלת ההודעה - יראו את תוכנית ההקצאה או את הנאמן כמאושרים. מקור בתחום המיסוי התייחס בשיחה עם "כלכליסט" לפסיקה: "סוד גלוי הוא כי הרוב המוחלט של הבקשות המועברות לפקיד השומה אינן זוכות לקבל אישור פורמלי בפרק הזמן שנקבע בחוק. בפועל לא מסוגלים במס הכנסה לבדוק את כל תוכניות האופציות שמוגשות להם בפרק הזמן הזה".

לקביעה של השופטת אם כך שמדובר באישור מהותי וכי המערער יכול להסתמך עליו, עשויות להיות השלכות לגבי אופן הפעולה של רשות המסים בעתיד.

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

המשיב טען כי יש לשנות את סיווג הסכומים ששולמו למערער ולסווגם כהכנסה מהשתכרות או טובת הנאה במסגרת יחסי עובד-מעביד ולא כהכנסה מדיבידנד ואף העלה טענה חלופית של עסקה מלאכותית (זאת אומרת שאחת ממטרותיהן העיקריות היא הפחתת מס בלתי נאותה).

בפסק הדין נכתב כי: "כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו הם בגדר השתכרות או רווח מעבודה". השופטת קבעה כי הסכומים ששולמו למערער מהווים הכנסת עבודה וכי הקצאת המניות מקיימת את התכלית שבבסיס סעיף 102, דהיינו הידוק הקשר בין העובד לחברה, וחייבה את המשיב בהוצאות המערער בסכום של 30 אלף שקל, שישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

עו"ד דורון מוטעי, שותף מחלקת המסים בשבלת ושות' הסביר ל"כלכליסט": "לנוכח מיעוט פסקי הדין בתחום התגמול ההוני, חשיבותו של פסק הדין היא קודם, וראשית לכל, בעצם העובדה שניתן פסק דין פומבי. מעבר לכך, מעניין שבית המשפט קיבל את טענותיו של העובד (ושל החברה) ביחס לעמידה בתנאי סעיף 102 לפקודה ודחה את עמדת רשות המסים.

"סביר שהרשות תערער על קביעה זו, על מנת למנוע מצב שבו חברות יעדיפו לחלק דיבידנד לעובדים באמצעות הענקת מניות מיוחדות, במקום לשלם להם בונוסים.

"נקודה מעניינת נוספת היא קביעת בית המשפט שאישור רשות המסים לבקשת החברה ניתן מעצם העובדה שהרשות לא הגיבה בתוך תקופת הזמן הנקובה בחוק. לקביעה זו יש השלכות רוחב גם מעבר לעניין האופציות".

לדברי לי יה ברק אבדי מאלטשולר שחם, פסק הדין טרף את הקלפים בפרקטיקה המקצועית המקובלת: "בית המשפט המחוזי אישר כלי תגמול לעובד שהוא חליפי לתגמול שוטף כגון בונוס או משכורות בשיעור מס מלא, ואשר מאפשר ליהנות מהכנסות שוטפות שמסווגות בידו כדיבידנד בשיעור מס של 25% (או 28%). בית המשפט פונה להוראות חוק החברות וקובע כי חוק החברות מכיר בקיומן של מניות המקנות זכויות נלוות שונות, ומכאן מגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי מניה אשר מקנה זכות לקבלת דיבידנד בלבד, אשר אין לצידה זכויות הצבעה וזכויות נוספות, חוסה תחת הוראות סעיף 102 לפקודה המאפשר את המס המוטב".