רוכבים עלינו: למה יש תקלות מסוכנות בשירותי שיתוף הקורקינטים והאופניים?

לא כמו פעם

הזינוק בתפוצת שירותי שיתוף אופניים וקורקינטים גורם לי לחשוב על הילדות שלי. גדלתי ביישוב קהילתי שהיה מרושת כולו בשבילי אופניים: יכולת להגיע ממקום למקום ברכיבה בקלות, כשמנהרות קטנות מעבירות אותך מתחת לכביש. לכל הילדים היו אופניים, שאפשרו להם להגיע מקצה אחד של היישוב למשנהו תוך עשר דקות פידול. מאוד אהבנו את זה; כשאפשר להגיע לכל אחד בקלות, טבעי יותר ליצור חברויות - כאלה שלא מוגבלות לשכונה ספציפית או רחוב ספציפי. ויש עוד משהו שאני זוכר מהימים האלה: אף פעם לא קרה שהאופניים של מישהו הפסיקו לעבוד והשליכוהו מעליהן, אף פעם לא קרה שקורקינט או סקייטבורד בלמו בפתאומיות, אף פעם לא היו לנו תקלות טכניות שאינן נפילת שרשרת או פנצ'ר.

טבעי שהדור הצעיר הנוכחי יהיה מתורגל היטב בתקלות טכניות באופניים ובקורקינטים: שלו באים עם מנוע. אבל התקלות אליהן אני מתכוון לא נגרמות בגלל המיכון - אלא בגלל האפליקציות שמאחוריו: חברות גדולות, עשירות וחכמות שהשיקו שירותי שיתוף אופניים וקורקינטים, וחטאו בהנדסת יתר אווילית. עד כדי כך, שהן מסכנות חיים של אנשים. השבוע נודע שחברת ליפט ביצעה איסוף נרחב של עשרות אלפי זוגות אופניים בארה"ב ממותג סיטיבייק שבבעלותה, לאחר שהתגלו תקלות באופניים בשלוש ערים. לא, לא נפלה להם השרשרת: הכלי פשוט ביצע בלימות פתע חזקות על דעת עצמו. הרוכב ניסה להאט קצת כי ראה שהוא מתקרב לצומת? האופניים בלמו בבת אחת והעיפו אותו לתוכה.

אופני סיטיבייק צילום: inhabitat

זהו רק המקרה האחרון בשרשרת ארוכה של מקרים: בפברואר נודע שקורקינטים של Lime מבצעים בלימות פתע דומות כשהם נתקלים במהמורה בכביש; קודם לכן נרשמו ליקויים אלה ואחרים בשירותי אופניים חשמליים וקורקינטים ברחבי העולם. העניין היה מובן אולי בתחילת דרכן של החברות; למשל, הדור הראשון של קורקינטי בירד החזיק בערך חודש לפני שהתפרק והצריך החלפות ושיפורים. אבל כיום כבר יש לחברות הללו ספקים שבונים אופניים וקורקינטים לפי הגדרות מדויקות, כך שהאשם אינו במכשיר. מי אשם? מי שהפך אותו להתקן מקוון.

העיקרון של השכרת אופניים וקורקינטים לפי דקת שימוש מחייב אפליקציה לניטור המיקום והפעולה, חיוב המשתמש, ואיסוף נתונים של אופי שימוש לאורך זמן. ישנם לא מעט אנשים שלא משחקים לפי החוקים: חלקם פושעים שפשוט גונבים קורקינט, פורצים ומפרקים את מנגנוני ההשבתה שלו ונהנים ממנו; חלקם אנשים שפשוט שונאים את חברות שיתוף הנסיעות הללו - שניכסו להם חלקים מהמדרכות, הובילו לצמיחה בהתנגשויות בין הולכי רגל ורוכבים, ויצרו מפגע ציבורי בדמות קורקינטים שהושלכו לאחר השימוש בכניסות לבניינים, חניות, מעברים ועוד; וחלקם סתם ילדים משועממים שינסו לעשות סיבוב על האופניים, רק כדי לראות אם אפשר גם בלי לשלם.

קורקינטים של חברת ליים צילום: David Paul Morris

וכל אלה מצריכים מנגנונים טכניים שיקשו על גניבות וחבלות. למשל, מערכות שמשביתות גם את הסוללה וגם את הגלגלים. העניין הוא שהמערכות האמורות הלכו ונהיו יותר ויותר רגישות, כדי לזהות ניסיונות חבלה ושימוש לקוי - וכידוע, ככל שמשהו מורכב יותר, כך יש יותר דברים שיכולים להשתבש בו. ככל הנראה שכל הליקויים קשורים לתקשורת שבין תשתית הניטור של החברות ובין האופניים בשטח, שמתבצעת דרך האפליקציות שלהן בסמארטפוני הרוכבים. וזה חסר אחריות לאפשר ניהול של הנסיעה מרחוק תוך כדי שהיא מתבצעת.

אני סבור שכל עוד החיבור הזה קיים, זה גם קצת חסר אחריות לנסוע על קורקינט או אופניים כאלה; הייתם מוכנים לנהוג במכונית שוואלה, אולי תבצע בלימת פתע פראית כי רצה הנביא? הייתם לוקחים על עצמכם את הסיכון שבתאונה כזו, שתיגרם אך ורק בגלל תוכנה - תוכנה שאולי בעצם לא חייבת להיות שם?

קורקינט מונח באמצע מדרכה ברמת אביב צילום: ניצן סדן

אני רואה שני פתרונות אפשריים לבעייה הזאת: הראשון הוא הפרדה מוחלטת בין השליטה המרוחקת בקורקינט והאופניים מתחילת הנסיעה ועד סופה; אנשים שעולים על אופניים יודעים לרכוב על אופניים - והאחריות לציות לחוקי התנועה וההיגיון הבריא היא בידיהם. החברה, מצידה, צריכה לבנות רכיב שיפריד את כל מנגנוני האבטחה מהרכיבים המכניים. זה הפיתרון הפשוט והנבון, שמטבע הדברים לא יבצעו חברות שיתוף כלי הרכב. הפיתרון השני הוא הנדסת יתר על הנדסת יתר: התקנת יותר רכיבי ניטור, אבטחה, חיישנים לסריקת הדרך ומה לא, כדי לברור יותר בקפידה את המצבים בהם האופניים צריכים לבצע בלימת פתע בעצמם. וזה הפיתרון בו יבחרו החברות הללו, כי הוא יאפשר להן להתפאר שעכשיו הן גם חברות טכנולוגיה אמיתיות ולא רק משכירי אופניים עם אפליקציה.

עצוב לחשוב איך משהו פשוט כמו אופניים הפך לדבר מורכב שמאחוריו היגיון עסקי שמסכן את בטיחות הרוכבים. עצוב, כמעט כמו העובדה שלמרות הצמיחה המתמדת בתפוצת שירותי השיתוף הללו, אין חקיקה ייעודית שמתייחסת אליהם, מגבילה את יכולתם להשתלט על המרחב הציבורי, ולסכן את הרוכב והולך הרגל כאחד.

מחנה וואווי

ואוווי הסינית עברה שנה מאתגרת להדהים, שנה שכנראה תילמד בעתיד בבתי ספר למנהל עסקים ויחסים בינלאומיים כאחד: ארה"ב החרימה אותה, הצהירה עליה כסכנה לביטחונה של כל מדינה דמוקרטית, קראה להימנע מרכישת הטלפונים שלה, לחצה על בעלות בריתה בעולם להחרים את וואווי - והחברה לא רק שלא נפגעה בצורה מורגשת, היא אפילו הצליחה לצמוח. אתמול נודע שממשלת גרמניה דחתה את דרישת ארה"ב להחרים את החברה ולהרחיק אותה ממכרזי רשתות דור חמישי. לטענת נציבות התקשורת במדינה, ישנם די כלים שמותקנים על הרשת כדי לאתר דלתות אחוריות וניסיונות ריגול בלי קשר לספק הציוד, וואווי או אחר. הטיעון הזה ריצה את האמריקאים (כאילו שהיתה להם ברירה), אך לצידו הוצגו שני טיעונים הרבה יותר חשובים - כאלה שיוכלו לפצל את העולם בנושא הזה.

שרת תקשורת של וואווי צילום: huawei

הראשון הוא העובדה שכל החברות בגרמניה עובדות עם וואווי גם כך. כן, לא מדובר באיזה ספק חדש ונוצץ שמנסה לפרוץ לשוק, אלא בחברה ותיקה ומבוססת, שחברות ותיקות ומבוססות בנו רשתות ותיקות עם הציוד המבוסס שלה. במילים אחרות, הגרמנים אמרו שהם לא הולכים לבנות מחדש את הבית רק בגלל שהדוד מאמריקה לא אוהב את הצבע שלו. תשתיות רשת נמצאות בשדרוג מתמיד, עד להשקת דור חדש; אבל גם השקה זו לא מובילה להשלכת כל התשתיות הקודמות לפח. חברה שעד היום עבדה עם מערכות וואווי יכולה להחליף אותן אם תחליט. זה פשוט יעלה הרבה מאוד כסף ויקח הרבה מאוד זמן.

הסיבה השנייה היא שבשוק טכנולוגי יש הרבה סוגים של מוצרים, וגם ידע הוא מוצר. למשל, לוואווי פטנטים רבים מאוד בתחום תשתיות הרשת, מערכות הדור החמישי ועוד. הדרתה ממכרז בגין אידיאולוגיה של נוחות עלולה לקחת איתה גם חלק מהפטנטים שלה. כל עוד לא מדובר בפטנטים חיוניים, יידרשו ספקיות התקשורת החלופיות לבצע עבודת פיתוח ואילתור שתייקר ותאריך כל פרויקט. במילים אחרות, זה לא משנה אם וואווי זוכה במכרז או לא - אם לא נותנים לה להשתתף, יכול להיות שכולם מפסידים.

אגב, שלא תטעו: הדרת וואווי ממכרזים היא בשלב זה לא פחות מאידיאולוגיה של נוחות: טרם נמצאה כל הוכחה לסיוע של וואווי למבצעי ריגול סיניים. לעומת זאת, ממשלת ארה"ב עצמה נתפסה בעבר כשהיא מתקינה רכיבי מעקב בציוד תקשורת של חברות אמריקאיות, חשף המדליף אדוארד סנודן. ארה"ב פשוט רוצה לסלול את דרכן של חברות אמריקאיות למכרזי תקשורת במדינות אחרות, כדי להבטיח מתח הכנסות, להחליש את סין ומי יודע, אולי גם כדי להניח ראש גשר למבצעי ביון משלה.

העולם המערבי לא מחבב את ארה"ב בשנים האחרונות, בגלל מהלכיו הכוחניים של הנשיא שלה - מה שעלול להוות זרז להיווצרות התנגדות מאורגנת לדרישות ארה"ב בכל הנוגע לוואווי. גרמניה סירבה לדרישות, והיא מבעלות בריתה החשובות ביותר. בבריטניה הוצגו דרישות אבטחה מיוחדות, והחברה נענתה ואף השקיעה מיליארדים בעניין. אפילו בקנדה, בה נעצרה בכירת החברה ובתו של המייסד, לא ממהרים להגדיר חרם מוחלט. עד כה רק אוסטרליה וניו זילנד התכופפו בפני הדרישה האמריקאית באופן מלא.

רשתות דור חמישי? בלי וואווי, יכול להיות שזה יהיה יקר יותר צילום: שאטרסטוק

אני מעריך שככל שמכרזי הדור החמישי יתקדמו ברחבי העולם, יבינו ספקיות תקשורת שהן צריכות את וואווי במשחק, אפילו רק ככסת"ח כדי שלא תחסום גישה לפטנטים. לא ירחק היום בו הדרישה לתשתיות 5G תגיע מהציבור עצמו, ואז לאף אחד לא יהיה זמן להשלמת פיתוחים ואילתורים.

קצרצרים

1. רשת סטארז (Starz) היא ענקית תוכן בעלת סדרות פופולריות כ"אלים אמריקאיים", סרטים כ"ונום" וסרטים קלאסיים כ"נינג'ה האמריקאי" 1 עד 4; וכבעלת זכויות, היא סובלת לא מעט מפיראטים. השבוע סבלה באשמתה: בתחילת החודש התפרסם באתר Torrentfreak מאמר שמתאר כיצד נפגעה מגניבת תוכן, מאמר ששותף בטוויטר בידי גולשים. סטארז מיהרה להטיל אל הקרב את דיביזיית עורכי הדין שלה, שדרשה מטוויטר להסיר את הציוצים הללו. לטענת סטארז, החשיפה של המקרה עלול לעודד פיראטים ולהרחיב את הפגיעה בה. טוויטר, באופן מטופש למדי, הסכימה ומחקה ציוצים. אמש קיבלו כל המעורבים שכל: סטארז התנצלה, טוויטר השיבה את הציוצים לאוויר ושלום על ישראל. מה קרה? ארגוני זכויות גולשים, בראשם ה-EFF הוותיק, תקפו את החברות וטענו שאין כל תרומה לפגיעה בזכויות בכך ששותף תוכן שמציג את המציאות בשטח. והם צודקים: זה כמו להגיד שאסור לסקר מקרי פשע בחדשות, כדי שאף אחד לא יצפה בזה ויגיד יה, אולי גם אני יכול.

"מי? מי הוריד את ונום בטורנטים?" צילום: Sony Pictures

2. האיחוד האירופי אישר סופית את חוקי זכויות היוצרים החדשים, לפיהם יהיו חברות אינטרנט אחראיות על תכנים שמשתמשים מעלים לשירותיהן. בהתאם, יוכלו אזרחי האיחוד שתוכן שבבעלותם הופץ בפייסבוק לתבוע גם את המפיץ וגם את החברה עצמה. לטענת גורמים רבים - ביניהם האבות המייסדים של האינטרנט, מייסד וויקיפדיה ג'ימי וולס, גופי הגנת זכויות צרכנים ועוד - יזיקו החוקים הללו לעסקים קטנים. הצורך באכיפה עצמית יהפוך את הפעילות המקוונת לדבר יקר, שרק תאגידים גדולים יוכלו להרשות לעצמם. בנוסף, הזהירו שגם הגולשים עצמם ייפגעו, שכן ארגונים יעדיפו להגביל ואף לחסום מראש שיתופים במקום לבדוק כל אחד בנפרד. נציבות האיחוד האירופי נחשבת לגוף קשוב יחסית, שמעדיף את זכויות המשתמש על פני זכויות התאגיד; כולי תקווה שיבצע לחוק את התיקונים הנדרשים בהקדם.

3. בתחילת החודש נחשף מייל שהסתובב בין עובדות מיקרוסופט וכלל יותר ממאה עמודים של עדויות בנוגע להטרדות מיניות ומיזוגניה בענקית התוכנה; בין היתר, נטען שקידומי נשים מוקפאים, שמנהלים מתעלמים מגילויי הטרדה ועוד. החברה הודיעה שתפתח בחקירה, ועתה נחשפים הצעדים הראשונים שלה בנושא: מנכ"ל החברה סאטיה נאדלה הודיע ששכר חוקרים ויועצים חיצוניים כדי לבחון את המקרים, ושמעתה גיוון כ"א ושוויוניות מינויים יהוו חלק מהערכת הביצועים הקבועה של כל המנהלים בחברה. במילים אחרות, אם לא קידמת נשים באופן שיטתי, תצטרך לספק הסברים. זה רק צעד אחד, ועדיין לא ידוע על מנהלים שנענשו בגין מיזוגניה ופגיעה בזכויות נשים - אבל צעד חשוב ונדרש.