דו"ח טכנולוגי
מחאה חברתית בסגנון סיני, או: למה נאסר על מנכ"ל Ofo לשחק גולף?
חברת שיתוף האופניים הסינית אופו ממשיכה להתקרב לפשיטת רגל ומייסדה משלם מחיר אישי ביותר; פרטיות הופכת לכלי ניגוח פוליטי לקראת הבחירות הכלליות בהודו; ו-Airbnb נדרשת להעביר פרטים אישיים של מארחים ומתארחים בסין לממשלה - ומצייתת בשמחה
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
הביטוי הארמי העתיק הזה נראה רלוונטי במיוחד לסין העכשווית; בעולם העסקים הסיני, המהיר והאכזרי, אפשר להפוך למיליארדר מהר יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם, אך גם לאבד את מעמדך במהירות מסחררת. בספטמבר 2017 יצא לי להיתקל בכנס בבייג‘ינג במנכ“ל ענקית האופניים השיתופיים הסינית אופו (ofo) דאי ווי. בגיל 26 בלבד הוא נראה על גג העולם, כשהחברה שהקים תוך לימודי תואר שני באוניברסיטת פקינג כבר הגיעה לשווי של יותר משני מיליארד דולר והתפשטה ברחבי הגלובוס, כולל לישראל הקטנה.
שנה ושלושה חודשים לאחר מכן, אותו דאי עומד בראש חברה שניצבת לפני פשיטת רגל והוא עצמו נכנס החודש לרשימה שחורה מפוקפקת של אזרחים שאינם עומדים בתשלום חובותיהם. לאור תלונות בסין על כך שמי שאינם משלמים חובות יכולים להמשיך לחיות בנחת וללא הפרעה, החליט בית המשפט העליון ב-2013 על יצירת רשימה שחורה של אנשים כאלה והטלת מגבלות שונות עליהם.
דאי וויי, מייסד אופו צילום: בלומברג
דאי הוכנס כבר בתחילת החודש לרשימה השחורה על ידי בית משפט בבייג‘ינג בעקבות תביעה שהגישו ספקים של החברה על כך שאופו לא עמדה בתשלומים עליהם התחייבה, אך העניין פורסם בעיתונות הסינית רק בשבוע שעבר.
כעת מוטלות על דאי שורה של הגבלות בכל הנוגע להוצאות כספיות והוא נדרש לקבל אישור מיוחד מבית המשפט על כל הוצאה חריגה. בין השאר דאי לא יכול לטוס במחלקת עסקים, לנסוע ברכבות מהירות בסין, להתאכסן בבתי מלון מפוארים, לשלוח את ילדיו לבית ספר פרטי, לרכוש דירה או רכב, לצאת למועדוני לילה ואפילו להיכנס למועדוני גולף ללא אישור בית המשפט. במקרה של הפרת ההוראות דאי צפוי לעמוד לדין פלילי ועלול אפילו להיכנס למאסר.
דאי הוא לא מנכ“ל חברת הטכנולוגיה הראשון שנכנס לרשימה. בשנה שעברה זכה לכבוד המפוקפק הזה ג'יה יואטינג, ”סטיב ג‘ובס הסיני“, מנכ“ל קונצרן לה אקו, אתר סטרימינג שהפך ליצרנית סלולר, טלוויזיות ורכב חשמלי. ג‘יה שוהה בארה“ב ומסרב לחזור לסין מסיבות מובנות.
ערימות של אופני אופו בסין צילום: theconversation
בשבועות האחרונים מתקרבת אופו לפשיטת רגל: היא מתקשה להתמודד עם כ-12 מיליון משתמשים שנרשמו באפליקציה לקבלת החזר כספי של הפיקדון ששילמו בעת ההרשמה. החברה אמורה להחזיר למשתמשים את הפיקדון העומד על 99-199 יואן (54-108 שקל) בתוך 15 ימי עבודה, אך בפועל הלקוחות נאלצים לחכות הרבה יותר, מה שמגביר עוד יותר את החששות לגבי המצב הפיננסי של החברה.
מאות מהמשתמשים הגיעו פיזית למשרדי אופו בבייג‘ינג בשבוע שעבר וחיכו שעות בקור מקפיא כדי לקבל את הכסף חזרה מיידית. נושא החזר הפיקדון הפך רגיש וטעון במיוחד לאחר שגולש סיני פרסם כי שלח מייל באנגלית לחברה ובו התחזה לאמריקאי הגר בסין. לטענתו, בעקבות המייל הוא קיבל את הפיקדון באופן מיידי כולל התנצלות, מה שעורר את זעמם של הגולשים הסינים על כך שהחברה נותנת לכאורה עדיפות ללקוחות זרים.
הנפילה המהירה של אופו מבטאת את הדעיכה של מודל האופניים השיתופיים הסיני, המבוסס על אופניים שאפשר לאסוף ולהשאיר בכל מקום, ללא תחנות עגינה. המודל הזה הוכתר בשנה שעברה על ידי התקשורת הסינית כאחת מארבעת ההמצאות הסיניות הגדולות של העת המודרנית, אבל אז התברר כי העלויות הלוגיסטיות של ניהול צי אופניים שהלקוחות מפזרים בחופשיות ברחבי העיר עצומות, והאופניים עצמם חוסמים מדרכות ויוצרים מטרדים עירוניים מרגיזים. גם דאי עצמו תרם לא מעט למשבר דרך התרחבות יקרה וכושלת של אופו בחו"ל, ודרך התעקשותו להשאיר את החברה עצמאית במקום להיענות להצעות רכש מעליבאבא ודידי צ‘ושינג.
אחד העקרונות של הקפיטליזם המערבי הוא שמירה על ”מסך משפטי“, שמפריד בין המייסד לחברה ומבטיח כי במקרה של פשיטת רגל היזמים לא יפגעו בכספם הפרטי. נהוג לומר שהמסך הזה, שמורם רק במקרים קיצוניים, חיוני כדי לעודד יזמים להמשיך להקים עסקים. המסך המשפטי הזה הוא שמאפשר לטייקונים להמשיך לחיות באושר ועושר גם כשהחברות בשליטתם עושות תספורות למשקיעים. אבל בסין משנים את כללי המשחק הקפיטליסטים המסורתיים גם בנושא זה ומטילים סנקציות על יזמים שהכניסו את העסקים שלהם לצרות פיננסיות, כמו במקרה של דאי, מבלי לחשוש האם זה יפגע או לא במוטיבציה של היזמים. זה חד וחריף אבל יש לי תחושה שמפגיני המחאה החברתית היו מאמצים את הקונספט הזה בשמחה.
פרטיות זה עניין של פוליטיקה
הבחירות הכלליות בהודו צפויות להתרחש באפריל-מאי הקרובים ונראה שנושא השמירה על פרטיות עומד לשחק בה תפקיד חשוב - ולהיות כלי מרכזי בידי מפלגת הקונגרס משמאל נגד ראש הממשלה המכהן נרנדרה מודי, ממפלגת ה-BJP הימנית. הסערה הפוליטית הנוכחית בהודו נוגעת לצו שפרסם משרד הפנים בשבוע שעבר המעניק לעשר סוכנויות לאומיות, מהסוכנות למודיעין לסוכנות למלחמה בסמים ועד לרשות המסים, סמכות ליירט, לפקח ולפענח מידע דיגיטלי של אזרחים, כולל למשל הודעות מייל שעוברות ברשת.
נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו צילום: איי פי
האופוזיציה תקפה את המהלך כלא חוקתי, לא דמוקרטי ופוגע בזכויות הבסיסיות של האזרחים. ”הפיכת הודו למדינת משטרה לא תפתור את בעיותיך, זה רק מוכיח ליותר ממיליארד הודים איזה דיקטטור חסר ביטחון אתה“, תקף את מודי בטוויטר ראול גנדי, מנהיג מפלגת הקונגרס.
זו לא הפעם הראשונה שהאופוזיציה מנגחת את מודי בנושאי פרטיות. במרץ האחרון היתה זו אפליקציה שהשיק ראש הממשלה שעמדה במוקד הוויכוח. לטענת האופוזיציה, האפליקציה של מודי אוספת ללא רשות מידע על המשתמשים ומעבירה אותו לניתוח בארה"ב. "הוא הבוס הגדול שאוהב לרגל אחרי ההודים", צייץ גנדי דאז.
הצו הנוכחי בהחלט נשמע רע אך בפועל המומחים בהודו חלוקים האם הוא באמת משנה את מצב הפרטיות בהודו, שמצבו רע גם כך. עובדה אחת שאי אפשר לחלוק עליה היא כי הצו השנוי במחלוקת מתבסס על חוק מקיף שעבר ב-2009, וכבר מעניק לממשלה ההודית סמכויות נרחבות בכל הנוגע למעקב דיגיטלי. הממשלה שהעבירה את החוק אז היתה בראשות מפלגת הקונגרס משמאל, זו שכיום מנגחת את הקואליציה מימין. בממשלה ההודית הנוכחית טוענים כי הצו דווקא מגביל את הפגיעה בפרטיות כיוון שהוא מצמצם את הסוכנויות הרשאיות ליירט מידע לעשר בלבד. כדי ליירט מידע דיגיטלי של אזרחים הודים, עדיין נדרש אישור של משרד הפנים ההודי או של ממשלת המדינה.
מה אפשר ללמוד מהסיטואציה ההודית? שמפלגות משמאל יכולות להיות מסוכנות לשמירה על הפרטיות לא פחות ממפלגות מימין. פרטיות הפכה לכלי שימושי עבור הפוליטיקאים להפחדה פופוליסטית ועשיית הון פוליטי תוך שימוש מתבקש בקישורים לג‘ורג אורוול. אותם פוליטיקאים יודעים היטב להתעלם מהרקורד הבעייתי שלהם עצמם ושל המפלגה שלהם בנוגע לפרטיות.
קצרצרים
1. ענפים כלכליים חדשים זוכים בסין לרוב לחופש מרגולציה בשנים הראשונות, אך ככל שהם מבשילים והפקידים הסינים לומדים את התחום, הדרישות הולכות ומחמירות. ענף ההשכרה של נכסים לטווח קצר הנשלט על ידי Airbnb פעל עד לשנה הנוכחית ללא חובות דיווח חודרניות. השינוי החל בסוף מרץ, כשנדרשה Airbnb להעביר לממשל את הפרטים על האזרחים שמעמידים את דירותיהם להשכרה. לאחרונה אישר מחוז ג‘ג'יאנג במזרח סין תקנות מחמירות עוד יותר לפיהן הפלטפורמה נדרשת להעביר לרשויות הביטחון החל מה-1 בינואר פרטים הן על המארחים והן על האורחים, כולל מידע על זמן הכניסה וזמן היציאה מהדירה, בדומה לדרישות המוטלות על מלונות בסין. תקנות אלו עשויות להתפשט לאזורים אחרים במדינה. Airbnb עצמה דווקא ברכה על הרגולציה החודרנית והודיעה כי תציית בשמחה לדרישות. אפשר להבין אותה. החברה רושמת שנת שיא בסין עם זינוק של 400% במספר ההשכרות במחצית השנייה של 2018. מי היה רוצה לקלקל את זה?
אפליקציית Airbnb צילום: שאטרסטוק
2. חברות הטכנולוגיה הסיניות, שצמחו בקצב מהיר בשנים האחרונות, מתקרבות לתקופה של קיצוצים. בשבוע שעבר פורסם בסין כי מייטואן דיאנפינג, אחת הכוכבות העולות של שוק הטכנולוגיה הסיני שהונפקה בבורסה בהונג קונג בספטמבר האחרון, יוצאת למהלך התייעלות ופיטורים. עוד קודם פורסמו מהלכים דומים של ענקית הקמעונאות JD.com וחברת Zhihu, הגרסה הסינית לאתר השאלות והתשובות Quora. כרגיל החברות מתארות את המהלך בשלל מילים מכובסות כמו ארגון מחדש, הפחתת משרות שגרתית והתאמות פרסונליות. כל אלו לא מצליחים להסתיר כי התחזית הקודרת ביחס לכלכלה הסינית לקראת 2019 תופסת גם את המגזר הסקסי ביותר במדינה.
3. מה משותף לישראל ודרום קוריאה? שתיהן מדינות המפורסמות מחד בפיתוח טכנולוגיה מתקדמת ומאידך מטילות רגולציות מגבילות מאוד על תחבורה שיתופית, סטייל אובר X. כעת הנושא שוב עולה על הפרק בדרום קוריאה כאשר אפליקציית Kakao מנסה לנצל פרצה בחוק הנוקשה ולהשיק שירות נסיעה משותפת (קארפול). בתגובה, הפגינו עשרות אלפי נהגי מוניות ברחובות סיאול בשבוע שעבר, תוך שהם חוסמים את התנועה בבירה בטענה כי השירות יפגע בפרנסתם. מוקדם יותר החודש אפילו הצית עצמו למוות נהג מונית אחד במחאה על השירות החדש. בינתיים המחאה מצליחה וההשקה הצפויה של שירות הקארפול נדחתה. קשה לדמיין סחטנות צינית יותר מאשר ההתנגדות הגורפת של נהגי מוניות לשירות חיובי כמו קארפול שמשדך בין נוסעים לאותו כיוון. יש לקוות שממשלת קוריאה תפגין כאן שכל ישר ולא תיכנע לדרישות.
