ארכיונים בישראל: ויקימדיה נהגה כגנב בלילה כששחררה רבבות תמונות לרשת
ויקימדיה שחררה באופן חד צדדי כ-28,000 תמונות ללא זכויות יוצרים מחמישה ארכיונים שלא היו נגישות לציבור באופן מלא; כמה ממפעילי הארכיונים האמורים לא הביעו התנגדות לכך - אך איגוד הארכיונים תוקף את המהלך בחריפות, אותו תיאר כגנבה שחושפת ארכיונים לתביעות
- חדש ברשת: 28 אלף תמונות מארץ ישראל שלפני קום המדינה, זמינות בחינם
- יוטיוב יוצאת לקרב נגד חוק זכויות היוצרים של האיחוד האירופי
- חוק תמלוגי הסטרימינג האמריקאי מחכה רק לחתימה של טראמפ
בשבוע שעבר נחשף ב"כלכליסט" מבצע חשאי שערכה עמותת ויקימדיה ישראל, במסגרתו שוחררו מארכיונים שונים 28 אלף תמונות מלפני קום המדינה, והועלו לשימוש חופשי באתר השיתוף של ויקימדיה.
אחת מתמונות הארכיון - טקס סיום של קורס הטיס הראשון בישראל, ב-1939 צילום: מוויקימדיה
התמונות נלקחו מחמישה ארכיונים - ארכיון המדינה, ארכיון קק"ל, ארכיון משה שרת, ארכיון הפלמ"ח והארכיון הציוני (שהתמונות ממנו לא הועלו עדיין לרשת). אבל אף שחלק מהארכיונים ברכו על המהלך, באיגוד שמייצג את הארכיונים בישראל תוקפים אותו עתה בלשון חריפה במיוחד. "מבצע 'העוקץ' של ויקימדיה כרוך בשלל עבירות חוקיות ומקצועיות שתמציתן: חשש לפגיעה בזכויות יוצרים רעיוניות וקנייניות, הפרת הסכמים חתומים מול תורמים, אי מתן קרדיט בצורה בוטה ומחיקת ההקשר הארכיוני – יסוד מוסד של מבנה הארכיון ואפשרות החקר בו", כתבו יו"ר האיגוד, דודו אמיתי, והיו"ר לשעבר, מיכל הנקין, במכתב שנשלח לארכיונאים ולתקשורת.
"לא ויקימדיה היא זו שבמשך שנים רבות חיפשה, איתרה, שכנעה, העבירה, אספה, ארגנה, סדרה, רשמה, סרקה ושקמה את 28,000 התצלומים שהועלו לרשת על ידיה", הוסיפו. "את זאת עשו הארכיונים במשך תקופה ארוכה. לא היא זו החתומה על הסכמים שונים עם תורמים ויוצרים ולא היא זו שחשופה כעת לסיכונים המשפטיים הנובעים מהפגיעה האפשרית ש'המבצע' יצר בזכויות הבעלים ביצירה ובזכויות אחרות".
עוקץ ידידותי?
לדבריהם, מדובר במהלך נמהר שכרוך במניפולציה בחומרים (העמותה מחקה סימני מים מתמונות מהארכיון הציוני) ופגיעה בזכויות הארכיון על עבודתו: "קרן ויקימדיה ישראל נהגה כגנבים בלילה, תוך יצירת הרושם המעוות לפיו קיימת לכאורה מלחמת עולם בין הארכיונים לוויקימדיה, מצג שווא שנועד כנראה להעלות את קרנה כמי שהצילה את האוצרות מידי ה'עשירים' לטובת ה'עניים'.
"אין ב'עוקץ' הזה כל ענין ידידותי (בכתבה המקורית ב"כלכליסט" כונה המהלך עוקץ ידידותי - ע"כ), אלא חוסר כבוד ואתיקה כלפי עמיתים. שחרור תמונות לציבור הינו מעשה שטוב היה אם היה נעשה בתיאום, בהסכמה, בהתלבטות ועל פי הסטנדרטים המקצועיים המחייבים. כפי שנכתב בתגובות הארכיונים, לא הייתה להם בעיה לשתף פעולה עם ויקימדיה, אך לא עם כולם דיברו. מדוע?"
לסיום, קוראים אמיתי והנקין לוויקימדיה לחזור בה מהצהרותיה בנושא, אותן הם מכנים "לא מכבדות" ולערוך דיונים עם הארכיונים המעורבים לצורך קידום שיתוף פעולה מלא. "אין לנו ספק שארכיונים נוספים ישמחו להצטרף למיזם זה אם ישתכנעו שאלו הם פני הדברים", הם אמרו.
עמדת האיגוד זכתה לתמיכתו של מנהל ארכיון הפלמ"ח, ד"ר אלדד חרובי. "אני תומך בכל מאודי בכל מהלך מצד האיגוד בנושא זה", כתב בתגובה למכתבם. "עניין הנגשת המידע לציבור עומד בראש מענייני, ולכן די נדהמתי לקרוא כי ארכיון הפלמ"ח לא שיתף פעולה, לכאורה, עם בקשת הקרן. לא נעשתה כל פנייה מטעם הקרן לארכיון הפלמ"ח, לקבלת תמונות או כל פריט מידע אחר מהארכיון. ארכיון הפלמ"ח בחלקו הגדול הוא ממוחשב ומצוי ברשת הפתוחה עם נגישות לכולם. כל התמונות מצויות באתר הפלמ"ח ואינן מוסתרות או בלתי נגישות. אני תומך בדברי הנהלת האיגוד להידברות ולא למעשים חד צדדיים".
ויקימדיה: תגובת הקהל מראה את חשיבות המהלך
תגובת האיגוד עומדת בניגוד גמור לתגובות בשטח. לדברי יו"ר ויקימדיה ישראל, איציק אדרי, ביומיים שאחרי החשיפה ב"כלכליסט" נכנסו לעמוד הפרויקט באתר העמותה 15 אלף איש, ועוד מספר לא ידוע של אנשים נכנס ישירות לוויקישיתוף כדי לצפות בתמונות.
"משמח לראות את התגובה שהנושא מעורר בקרב הציבור והתגובות", הוא כתב בפייסבוק. "רק מחזק ומראה את החשיבות של המהלך ואת הצורך להמשיך ולפעול להנגשת חומרים חופשיים בעלי ערך היסטורי". עתה מתכוונת ויקימדיה דווקא לחזק את מאמציה בתחום. מחר בערב, למשל, תערוך מרתון לקטלוג התמונות, שילובן בערכים וסריקת והעלאת חומרים נוספים.
מנכ"לית ויקימדיה ישראל, מיכל לסטר, אמרה בתגובה למכתב: "מה שנגנב הוא היכולת שלנו להסתכל על ההיסטוריה שלנו, מי שנפגע הוא הציבור הישראלי שנשדדה ממנו היכולת לעשות שימוש בתמונות מקום המדינה. אסור להתבלבל, התפקיד של ארכיונים הוא לשמר את ההיסטוריה ולא לנעול אותה בכספות. במשך שנים החזיקו ארכיונים רבים בעשרות אלפי תמונות, חלקים משמעותיים של ההיסטוריה של מדינת ישראל, שהחוק התיר להם לשחרר ואף קבע במפורש שהם שייכים לאזרחי ישראל והעולם כולו. חלקם הסתירו את התמונות, חלקם הניחו אותן כפי שנמצאו, וחלקם אף הגדילו לעשות ופגעו בתמונות עצמן, על מנת לגבות תשלום על השימוש במה ששייך בדין לאזרחי ישראל. כאשר שיחררנו את התמונות, השבנו לידי הציבור את ההיסטוריה שלו".
