וואווי Mate 20 Pro: מלך הדרקונים נחת בישראל. האם ינצח את האייפון מקס והנוט 9?

בשנתיים האחרונות עברה וואווי מהפכה גדולה: היא הפסיקה לבנות טלפונים שיהיו "כמו של" ומצאה סופית את השפה שלה, הסגנון שלה, הגוון שלה. המהפכה הזו הבליחה לראשונה במכשיר ה-Mate 10 פרו של השנה שעברה, הודגשה ב-P20 פרו של מרץ ועכשיו מגיעה לשיא, במכשיר העילית Mate 20 Pro שנחת בישראל.

נתחיל מהסוף: הוא טוב מכל המתחרים שלו בכמה תחומים בולטים. היתרונות שלו מרשימים מאוד, אך יש לו כמה סוגיות ממשק שעיצבנו אותי - וסקירה זו תראה לכם מה הוא יודע לעשות ומה עדיין לא.

נעים להכיר: מייט 20 פרו צילום: ניצן סדן

עיצוב ומבנה: הדרקון הכחול

הגב הססגוני של המכשיר צילום: ניצן סדן

בחלקו העליון של הגב תמצאו מערך מצלמות מגודל ובולט, בו שלוש עדשות ופלאש. המערך הזה משפיע על איזון הטלפון וניתן לחוש שחלקו העליון כבד מחלקו התחתון. ואולם, אין זה מפריע לאחיזה ושימוש: על אף גודלו, המייט 20 פרו שוקל רק 190 גרם - פחות מהנוט 9 של סמסונג ומהאייפון XS Max של אפל.

גוף דק ונוח לאחיזה. ואהבתי את כפתור ההפעלה האדום, זה מוסיף משהו צילום: ניצן סדן

בניגוד למייט 10, באריזת ה-20 לא מגיע כיסוי גומי או סיליקון שקוף; חבל, כי מדובר בטלפון אסתטי שגבו תופס טביעות אצבע כמו מגנט. בנוסף, הפיזיקה לא עושה הנחות לטלפונים יפים: המייט אמנם עמיד במים ואבק, אך לא בנפילות - בטח עם גוף דקיק שכזה. ולכן, הייתי ממליץ להצטייד בכיסוי מגן מתאים עבור מכשיר שכזה.

תצוגה וממשק: נוח גם ביד אחת 

למסך, 6.39 אינץ' גודלו, יש רזולוציה טבעית סטנדרטית גבוהה משל הנוט 9 והאייפון XS Max, וגם צפיפות פיקסלים גבוהה יותר; למעשה, רק ל-XZ2 פרימיום של סוני יש צפיפות גבוהה משלו, וזה טלפון עם מסך 4K.

מגרעת מצלמת הסלפי שבראש המסך צילום: ניצן סדן

למסך המייט יש מצב חכם שמשנה את הרזולוציה בהתאם ליישומים שמפעילים כדי לחסוך בסוללה, ומצבים קבועים שמאפשרים לכם לקבוע את הרזולוציה המועדפת עליכם מבין שלוש רמות. איכות הצבע דומה לשל מסכי סמסונג ולא נופלת ממנה. ההבדל המרכזי במסך המייט הוא דווקא יחס התצוגה, של 19.5:9, שמייצר מסך ארוך וצר - מבנה שמקל על שימוש ביד אחת על אף גודלו. וואווי העניקה לטלפון שלה ממשק מחוות אופציונלי שנשען על כפתור וירטואלי מרחף, שהקשה על פניו תחזיר אתכם למסך הבית, סווייפ למעבר למסך ריבוי המשימות וכו'. הממשק זמין גם במחוות טבעיות, ללא כפתור מרחף. אני לא מבין מה הטעם בכך: הטלפון מספיק נוח גם בלי השכלולים האלה, שמצריכים הסתגלות.

ממשק ריבוי המשימות של המכשיר צילום: ניצן סדן

ממשק האנדרואיד של המייט 20 פרו הוא מאוד סיני - עם אפליקציות שפרוסות במסכי בית ולא במגירת יישומים נשלפת, אך ניתן לבטל זאת ולקבל חוויית אנדרואיד סטנדרטית ונקייה יותר. חבל שתצורת הבסיס היא הממשק בו כל האפליקציות מונחות בחוץ; למרות שבסין אוהבים את הסגנון האייפוני הזה, בשאר העולם לא. לא מעט משתמשים שלא אוהבים לנבור בתפריטי הממשק לא ידעו שאפשר להחליף את הממשק המעצבן הזה לתצורה נורמלית, ויצטרכו להסתגל לתצורה שפחות מתאימה להם. לממשק יש מסך חדשות ועדכונים, שנשען על גוגל Now.

סורק טביעות האצבע הוטמע בתוך המסך והוא טיפה פחות מהיר מסורקים פיזיים רגילים. תהליך ההזנה הראשונית של טביעת אצבע קצת מעצבן ולקח לי יותר זמן משציפיתי שייקח. למי שלא רוצה להסתמך על הסורק, מאפשרת וואווי לנעול ולפתוח את המכשיר גם בקוד PIN בלבד או בתמונת פנים ביומטרית.

סורק טביעות אצבע בתוך המסך צילום: ניצן סדן

מצלמה: מקום ראשון, ביום ובלילה

ואווי לא תוכל לטעון לכתר המובייל בלי מצלמה שתשאיר אבק למתחרים, נכון? אז במקום שתי מצלמות כמקובל בשוק, הביאה שלוש.

מערך הצילום של הטלפון צילום: ניצן סדן

לראשונה יש חיישן של 40 מגה-פיקסל ומפתח צמצם של 1.7 על עדשת 27 מ"מ; לשנייה חיישן של 20 מגה-פיקסל ומפתח צמצם של 2.2 על עדשת 16 מ"מ רחבה במיוחד; ושלישית עם חיישן 8 מגה פיקסל, על עדשת זום שמגדילה פי 5. המצלמות נשענות על מיקוד מהיר מבוסס לייזר, ייצוב תמונה אופטי ועדשות איכותיות של חברת לייקה. על הנייר, זה מערך צילום פראי לגמרי. ובשטח? ובכן, תראו.

צילום צמחייה ממרחק של כ-10 ס"מ צילום: ניצן סדן

היתרון פה הוא גם היכולת של העדשות לשלב פריימים וליצור אפקט טשטוש לרקע או דברים כאלה, וגם היכולת של כל עדשה לשיר לנו סולו ולהפיק תמונה מדויקת בהתאם לצורך. קחו למשל את הפריים הזה, שצולם בשוק הכרמל בתל אביב; העדשה הרחבה תפסה היטב את העננים וסביבת המבנה. כאן נכנסתי בזום של פי 4.8; שולי הפריים קצת מטושטשים ויש פרטים שהלכו לאיבוד, אך עדיין ניתן לראות היטב את המבנה והכניסה לקומה הזו.

צילום בזום צילום: ניצן סדן

צילום הלילה ניתן לביצוע בשני מצבים - אוטומטי, או מצב לילה ייעודי. במצב האוטומטי, התוצאות טובות אך לא מפתיעות במיוחד: פריים חשוך עם מקורות אור צרובים בצורה שדומה לשל מכשירי פרימיום אחרים. מצב הלילה הייעודי הוא משהו אחר לגמרי, משום שהוא פשוט מבטל את החושך. פריים זה צולם באמצע שוק הכרמל בעשר בלילה, כשכל הסביבה חשוכה למעט קצת אור שדולף מעל לגגון השוק, והנורה שמעל לבחור במרכז הפריים. מצלמת המייט פשוט גרמה לפריים להיראות כאילו צולם אחר הצהרים, רק בצל.

צילום לילה צילום: Nitsan Saddan

מצלמת הסלפי היא מעולה לפני הצילום ובמהלכו, ומעצבנת לאחריו: יש לה חיישן 24 מגה-פיקסל ועדשה עם מפתח צמצם של f/2.0 שהיא רחבה למדי. ניתן לצלם כך סלפי עם חברים, ולקבל תמונה נהדרת וחדה ביותר. העניין הוא שוואווי הצמידה למצלמת הסלפי מין אלגוריתם סיני כזה שנועד להחליק קמטים, להדגיש תווי פנים ולגרום לכם להיראות קצת יותר טוב. והאלגוריתם הזה מגזים: העיניים מודגשות בצורה מוזרה, צללים טבעיים מוחלקים בצורה קיצונית ועוד. אל תתפלאו אם תיראו טוב בתמונת סלפי - אבל לא כמו עצמכם. חבל שוואווי לא שמה איזה כפתור בודד ופשוט כזה, שיאפשר לבחור בין סלפי עם אלגוריתם סיני, וסתם סלפי רגיל מן היישוב.

ממשק מצלמת המייט 20 פרו צילום: ניצן סדן

צילום הווידאו טוב משל רוב המתחרים, הודות לייצוב התמונה המצוין; ניתן לתפוס היטב עצמים בתנועה, גם כשאתם נמצאים בהליכה או נסיעה. מערכת הייצוב מזהה את דפוס התנועה בצורה מעולה, ומייצרת פריים מודגש ומדויק. ואולם, לא הייתי ממליץ על צילום וידאו בזום; ההגדלה מורחת את שולי הפריים ואלגוריתם שיפור הקליפ מסתער על מה שצילמתם - ומייצר סרטון שנראה מאוד דהוי ולא טבעי.

מולטימדיה ואפליקציות: המוזיקה שבאה איתך הביתה

כמכונת מדיה, המייט 20 פרו הוא מהטובים שפגשתי: איכות התצוגה מצוינת בסרטים ובמשחקים, והמסך מציג גוונים טבעיים ומדויקים מאוד. אין לטלפון הזה מצב משחק ייעודי, אך עדיין סיפק איכות טובה כשהפעלתי עליו משחקים למיניהם - חדשים כ-PUBG וישנים כאחד (אני עדיין אוהב את פרוט נינג'ה; אל תשפטו אותי). עוצמת השמע באוזניות קצת נמוכה לטעמי, למרות שהאיכות טובה מאוד והבס הדוק למדי. את האוזניות המצורפות פחות אהבתי; אין להן תכונת סינון רעשי רקע, לפחות לא כזו שמרגישים. רכיב מוזיקלי שממש שמחתי למצוא במייט היא שזאם, בתצורה שפועלת ברקע כל הזמן ומזהה שירים בקרבתכם. השזאמטיק הוא נהדר כשיוצאים לבלות בפאבים ומסיבות, ורוצים לחזור הביתה עם הפלייליסט.

אפליקציית הכושר של וואווי צילום: ניצן סדן

אבל שאר האפליקציות בטלפון קצת מיותרות והאמת, חבל לי שוואווי מילאה את הטלפון הזה באפליקציות שלה. רובן פשוט סתם תופסות מקום ולא מספקות כל ערך: למשל, אפליקציית הארנק הסלולרי שבכלל לא נתמכת בישראל, אפליקציית המראה שהיא בעצם מצלמת סלפי עם הגדלה (שלא יכולה לצלם תמונות, אלוהים יודעת למה), אפלקציית HiCare שמחברת לשירות לקוחות בינלאומי של וואווי ומשמשת לאבחון עצמי של תקלות בטלפון (מה, אני מקבל הנחה מהטכנאי אם עשיתי קצת מהעבודה שלו?) ועוד. אפליקציית הכושר של וואווי לא רעה - אך חסרת טעם ללא שעון חכם; יש לה מד צעדים שימושי אך מחוון הריצה קצת מיותר - מי בדיוק יוצא לרוץ עם טלפון של 4,000 שקל בכיס? וגם מדדי השינה, קצב הלב והמשקל מצריכים שתזינו להם מידע ותעדכנו אותו ידנית. מה שקצת מוציא את הפואנטה מכל עניין האפליקציה.

ביצועים וזמן סוללה: חזק מספיק בשביל לתמוך באחרים

למייט 20 פרו יש מעבד בשם קירין 980, מעבד שפיתחה וואווי בעצמה ועל הנייר, הוא המהיר ביותר בקטגוריה. לצידו יש לטלפון הזה זיכרון פעולה של 6 גיגה-בייט ומרחב אחסון של החל מ-128 גיגה-בייט. הטלפון הזה מהיר. ממש מהיר, אך לא בפער מורגש על פני המתחרים.

מסך עדכוני החדשות של המכשיר צילום: ניצן סדן

ניתן להוסיף מרחב אחסון למייט 20 פרו, במידה מסוימת: מצידו השני של מגש ה-SIM בתחתית הסמארטפון תמצאו מקום ייעודי לכרטיס זיכרון בשם NM, נאנו-ממורי, תקן שוואווי המציאה. רעיון מצוין, וואווי: כרטיס זיכרון בגודל של נאנו-סים יאפשר לשים את שניהם ביחד על אותו המגש ולחסוך מקום בטלפון! אז כדי ליהנות מזה צריכים לקרות שלושה דברים: 1. חברות צריכות לבנות כרטיסי NM ולמכור אותם; 2. הכרטיסים האלה צריכים להגיע לתמחור נוח ולהיות בנפחי אחסון פופולריים, 64 עד 512 גיגה; ו-3. הכרטיסים האלה צריכים להגיע לישראל. בטח לא תופתעו לשמוע שהסטטוס הוא כרגע אפס מתוך שלוש.

הסוללה חזקה, אבל ציפיתי ליותר צילום: ניצן סדן

איכות השמע מצוינת, ולטלפון אין השתהויות חריגות בעת גלישה, חיבור לשירותי מיקום או ביצועי רכיבי תקשורת אחרים כ-NFC. החיסרון היחיד פה היא הסוללה. זה לא שביצועיה רעים: בשימוש סביר הצלחתי להוציא ממנה קרוב ליום וחצי. העניין הוא שעם עוצמה של 4,200 מיליאמפר-שעה, יותר משל כל מתחרה חדש, ציפיתי ליומיים. סורק טביעות האצבע אשם; הוא עובד כל הזמן כשהמסך סגור, מה שמאיץ את כילוי הסוללה. כשנטרלתי אותו, הצלחתי להוציא מהמייט עוד כמה שעות של שימוש.

לטלפון הזה יש תכונה מאוד מעניינת, ראשונה מסוגה: טעינה אלחוטית דו כיוונית. זה אומר שאפשר להשתמש בו כדי לטעון אלחוטית מכשירים אחרים - ביניהם סמארטפונים. עדיין מדובר בטעינה איטית יחסית, אבל זה יופי של מערוף שאפשר לעשות לחבר עם טלפון בעל סוללה גוועת.

סיכום ואלטרנטיבות

המייט 20 פרו הוא אחד הסמארטפונים המתקדמים ביותר בעולם ונכון לכתיבת מילים אלה - המתקדם ביותר בישראל. עם מחיר של החל מ-4,000 שקל קל לראות שהוא מתחרה בצמרת השוק - סמארטפוני העילית של אפל, סמסונג והאחרות. האם יכול להם? הבה נתחיל בסמסונג: היתרון המרכזי של הנוט 9 על המייט הוא בסטיילוס, שמצליח לשדרג את חוויית השימוש בצורה מורגשת. בנוסף, זמן הסוללה של הנוט קצת יותר ממושך. בתחום התצוגה, שני המכשירים שקולים למדי. בתחום הצילום נראה שהמייט 20 פרו מצליח להשיג תוצאות טובות באופן מורגש בתאורה נמוכה, וקצת יותר טובות בתאורה סטנדרטית. מול האייפון XS Max ההשוואה פחות הוגנת: למייט יש מסך בהיר יותר, זמן סוללה ממושך יותר, איכות צבע דומה ומצלמה עדיפה. לאייפון יש מערכת הפעלה יעילה יותר, מה שמאפשר ממשק קצת יותר מהיר. ה-V40 של LG אמור להיות מתחרה קשוח, אך טרם נסקר ב"כלכליסט" ועל כן איני יכול להעריך את ביצועיו מול המייט.

בעוד הטלפון מסתדר נהדר עם התחרות בפסגה, יש לו הרבה מתחרים מלמטה: הגלקסי S9 פלוס, ה-G7, ה-U12 של HTC ואחרים אמנם נחותים ממנו טכנולוגית, אך זולים בהרבה. עוד מתחרה פוטנציאלי הוא ה-P20 פרו של וואווי עצמה - שמראה שהחברה נכנסת לפינה קצת בעייתית עם קו המוצרים שלה. במקור, סדרת P היתה סמארטפוני דגל וסדרת מייט - פאבלטי דגל והנה גדלו להם המסכים וההבדלים בין שתי הסדרות הפכו לזניחים ביותר. בשורה התחתונה, המייט החדש הוא הישג ראוי ומכובד ליצרנית, ויוכל להתאים למשתמשים שהצילום הוא התכונה החשובה ביותר עבורם, ולא חוששים להוציא 4,000 שקל על טלפון.