הכלכלה השיתופית משאירה את הפריפריה הישראלית מחוץ למשחק

אולם מחקר שנערך במכללה האקדמית תל אביב-יפו בשיתוף ארגון הג'וינט וקבוצת WEconomize מציב סימן שאלה גדול ליד הבטחה זו, לפחות בכל הנוגע לישראל. במסגרת המחקר, שנערך בידי הדוקטורים צפריר בלוך-דוד, יאיר פרידמן ואבי שניידר, נבחנו אוכלוסיות שפעילות כנותני שירות וכצרכנים בשש פלטפורמות כלכלה משותפת מקוונות. היו אלה פלטפורמות בתחומי מזון ואירוח, צעצועים, חניה, גיוס המונים, משלוחים ותנועה (לבקשת הפלטפורמות שמן לא נחשף במחקר).

תרומה לפריפריה? לא בישראל איור: יונתן פופר

בנוסף, נבחנה פלטפורמה של ארגון חברתי שהציבה לעצמה מטרה של העצמת נשים ומתמקדת באוכלוסיה מוגדרת ומוחלשת. הנתונים נאספו בראיונות אישיים עם מנהלי הפלטפורמות ובשאלונים ממוחשבים.

התוצאות, למרבה האכזבה, מצביעות על כך שרק פלח אוכלוסיה מצומצם נהנה מהיתרונות האפשריים של הכלכלה השיתופית. 51% מנותני השירות ומחצית מהצרכנים הם בגיל 30 עד 50 - גיל שנחשב לשיא הפוריות בשוק העבודה. 56% מנותני השירות ומהצרכנים גם יחד מחזיקים לפחות בתואר ראשון. בנוסף, 70% מנותני השירות מרוכזים באזור המרכז (גוש דן והשרון) וכ-10% באזור המטרופוליטני של ירושלים וחיפה. התמונה בצד הצרכני דומה.

החוקרים ציינו שני יוצאי דופן: פלטפורמת שיתוף החניות שכל פעילותה באזור המרכז, ובעיקר בת"א; ופלטפורמת הארגון החברתי, שפיזורה הוא כלל ארצי ומקיף, וששיעור ניכר מפעילותה מתבצע בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל.

כשני שליש מנותני השירות בפלטפורמות הם גברים, בשעה שהמשתמשים שבמרבית הפלטפורמות נחלקו יחסית שווה בשווה בין שני המגדרים. לפי החוקרים, ממצאים אלו מראים שהכלכלה השיתופית משכפלת את תמונת העבודה המגדרית של שאר שוק העבודה ולא משנה אותו. גם בהקשר זה הפלטפורמה החברתית יוצאת דופן, משום שקהל היעד שלה הוא נשים בלבד.

שיתוף חניות? קודם, תהיה בעל מקום באזור מבוקש

לטענת החוקרים, אף שמפעילות אפליקציות הכלכלה השיתופית הצהירו על רצון להכיל אוכלוסיות מוחלשות, בפועל הן לא פועלות לצירופן. "רוב הפלטפורמות הן גן סגור של קהל המשתייך לחתך סוציאקונומי בינוני-גבוה, כלומר, בעיקר גברים משכילים, בגיל העסקה, הממוקמים במטרופולינים מרכזיים", כתבו, "קיימת סתירה בין ההצהרות של הפלטפורמות לבין פעילותן בשוק העבודה דה-פקטו".

הנתונים אולי מאכזבים אבל לא מפתיעים; פלטפורמות כלכלה שיתופית אולי משוחררות מהחסמים הרגילים של שוק העבודה המסורתי, אבל יש להן חסמים אחרים, שקופים יותר. אחד מהם הוא חוסר מודעות: כדי להצטרף לשירות כלכלה שיתופית, נותן שירות פוטנציאלי צריך לדעת על קיומו וללמוד על היתרונות שאפשר לקצור ממנו. אך מפעילי הפלטפורמות הצהירו בפני החוקרים כי אין להם עניין לבצע גיוס אקטיבי בקרב אוכלוסיות מוחלשות, ושגם אם יעשו זאת הדבר יהיה בגדר תרומה לקהילה בלבד. כלומר הם לא רואים באוכלוסיות אלו פוטנציאל כלכלי משמעותי.

קשה להגיד שהם טועים, שכן היעדר המשאבים של האוכלוסיות המוחלשות מונע מהנמנים עליהן להפוך לנותני שירות אפקטיביים. או כפי שציינו עורכי המחקר, כדי לייצר ערך בפלטפורמה להשכרת חניה צריך להיות בעל חניה באזור ביקוש, וכדי לארח אירועי אוכל צריך בעלות או לפחות גישה מובטחת לחלל אירוח. באופן דומה, נהגי שירותי נסיעות שיתופיות כמו אובר X נדרשים לבעלות על רכב במצב תחזוקתי טוב.

בסופו של יום, פלטפורמות כלכלה שיתופית מתאימות לקהל מיודע ומחובר שיש לו את האמצעים הדרושים להצעת שירותים. זה לא אומר שמשתמשים מאוכלוסיות מוחלשות לא יוכלו להצטרף לפלטפורמה כנותני שירות ואף להצליח, אך המאמצים הראשוניים שיידרשו מהם משמעותיים יותר, ועשויים לדרוש נטילת הלוואות. וגם זה, בהנחה שהפלטפורמה בכלל רלוונטית עבור תנאי חייהם. נראה שהכלכלה השיתופית, לפחות לעת עתה, מספקת את אותן הבטחות ותוצאות של יוזמות טכנולוגיות רבות אחרות: הבטחה למוצר שיהפוך את העולם למקום קטן וקרוב יותר שיסייע ליצירת שדה משחק שיוויוני יותר, אך במבחן התוצאה מעצים את החזקים ומשאיר את המוחלשים מחוץ למשחק.