הקברניט
הגאון שבנה את המטוס הכי גדול בעולם - וקיבל כדור בעורף
בשנות השלושים היללה ברית המועצות את קונסטנטין קלינין, שנגד כל הסיכויים הצליח להמציא את המטוס הכי גדול ומקורי בעולם. הוא רצה לחולל מהפכה בהובלת נוסעים ובמלחמה האווירית וכמעט הצליח - עד שנפל קורבן למזימה פוליטית מסתורית. סיפורו העצוב של האיש שסלל את הדרך למפציץ ה-B2
שלום, כאן הקברניט; אני אוהב מאוד את תעשיית האירוספייס על ההצלחות שלה - וכפליים על הכישלונות שלה. בברית המועצות של פעם היו הרבה מעצבי מטוסים יצירתיים - ביניהם כאלה שהיו יצירתיים מדי בשביל המציאות - כמו גיבור הסיפור שלנו, מר קונסטנטין אלכסביץ' קלינין.
- מכשפות הלילה: הטייסות המופלאות של חיל האוויר האדום
- אהבה בשחקים: כך הפכה איראן את ה-F14 למטוס קרב אגדי
- חוצפה יהודית, טמפלרים ומטוסים מתחת לאדמה: כך הוקם חיל האוויר הישראלי
הוא היה סטארט-אפיסט לפני שנולדו הסטארט-אפים, הפך לענק תעופה כנגד כל הסיכויים ובנה מטוס עצום ובלתי אפשרי שנכשל מסיבה בלתי סבירה. קלינין נולד בוורשה ב-1889; אביו היה קצין בכיר בצבא הצאר הרוסי, וקונסטנטין הצעיר שאף ללכת בעקבותיו וכך נרשם לאקדמיה הצבאית באודסה. שם ראה לראשונה מטוס - והתאהב.
קלינין ואחד משותפיו, עובדים על מטוס מוקדם
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נשלח קלינין לחזית ושם התגלה כלוחם אמיץ, מפקד מוכשר ואף זכה במדליות. אך על חיידק התעופה לא ויתר: ב-1916 התקבל לקורס טיס תחת הדרכתו של סרגיי אוליאנין - מדריך אגדי שלימד טייסים דגולים רבים. כשסיים את הקורס זכה בדרגת סרן והטיס מטוסי תצפית בחזית עד סוף המלחמה.
מטוסים במלחמת העולם הראשונה
לאחר מהפכת אוקטובר, הזדעזע קלינין מהמשבר שעברה המדינה ועבר לאוקראינה. שם החל ללמוד הנדסת תעופה במכון הפוליטכני של קייב - מוסד שהצמיח כמה מעיצובי המטוסים המשמעותיים ביותר בבריה"מ. לקונסטנטין הצעיר היו חלומות גדולים, שהתנפצו על חומת המציאות: השלטון המקומי לא הקצה תקציבים לפיתוח מטוסים, וקלינין הבין שעליו למצוא פטרון אחר: הבולשביקים של ברית המועצות. הסובייטים חשדו בו בשל מוצאו וחיבת משפחתו לצאר - ולכן הרשו לו ללמוד הנדסה במוסקבה אך הדיחו אותו לפני שסיים.
מיואש, חזר הבחור לקייב, כדי לסיים את לימודיו. שם התקבל בחיוכים בידי חבריו והחל לעבוד בסדנה לתיקון מטוסים. הסדנה כללה האנגר אחד, בו יכלו קלינין וחבריו לעצב ולבנות מטוסים בעצמם, בשאיפה שיצליחו להמציא מטוס אזרחי אוקראיני.
קלינין לצד ההברקה הראשונה שלו: הכנף האליפטית
שם התגלתה גאוניותו של גיבורנו: הוא המציא מטוס קל בעל כנף אליפטית, אחד הראשונים בעולם. כנף כזו מאפשרת טיסה יציבה יותר - יכולת קריטית בעידן של מנועים חלשים, עידן בו מטוסים נופלים כמו זבובים לכל משב רוח. המטוס, שנקרא K1, הוגש למכרז בבריה"מ ב-1925 וזכה; היה זה מטוס התובלה הראשון שפותח בבריה"מ, והשלטון חגג אותו ואת ממציאו המאושר.
מטוס ה-K1 מוצג לראווה ברוסיה
בהמשך, פיתח עוד ועוד מטוסים חדשניים ויעילים, בעלי חוזק מבני בולט בשל שילוב מוצלח בין עץ ומתכת. בלט בהם ה-Ka3, מטוס נוסעים קל שהיה מראשוני האמבולנסים המעופפים. בין 1928 ל-1930 בוצעו בו חילוצים שהצילו את חייהם של יותר מ-30 איש; ברית המועצות התגאתה במטוס וקלינין זרח מאושר. את ה-Ka4, דגם משופר, כבר ייצר בשיטת הסרט הנע כשהמפעל שלו באוקראינה בונה ארבעה מטוסים בו זמנית. דגם זה כבש את הסלון האווירי של ברלין ב-1928, וזכה במדליית הזהב - הפרס הראשון. קלינין קיבל הצעות עבודה בארצות הברית ובאירופה וקצר שבחים.
מטוס ה-Ka5
המטוס הבא, Ka5 הגדול יותר, הפך ללהיט ולמטוס הנוסעים הכי נפוץ בבריה"מ של סוף שנות העשרים. קלינין הגשים את חלומו והתמלא מוטיבציה; הוא החליט שעד עכשיו, חשב בקטן. כדי לכבוש את עולם התעופה האזרחית צריך מטוס גדול. ממש, ממש גדול. וכאן הגיע גיבורנו לתחום הביזאר: במקום מטוס עם גוף וכנפיים, החליט לעצב כלי בו הגוף הוא חלק מהכנף, מתחתיו שני בתי גלגלים עצומים ששיוו לו מראה של ספינת קטמרן. תצורת הכנף המעופפת איפשרה עילוי טוב יותר, טיסה יעילה, ואף הרכבה קלה יותר.
קלינין Ka7
הכנף היתה הכי גדולה שנבנתה עד אז, 53 מ' אורכה; למעשה, רק שנים רבות לאחר מכן נבנו מטוסים גדולים יותר - ומוטת כנפיים שכזו נראתה רק בשנות החמישים, במטוס ה-B52 האמריקאי. כדי להרים כזו מין קונסטרוקציה מפלצתית באוויר, צייד קלינין את האווירון שלו בשבעה מנועי מדחף מגודלים.
Ka7 מתכונן להמראה
המטוס, שנקרא Ka7, תוכנן לשאת 120 נוסעים ושבע טונות של דואר, מה שיכל לחולל מהפכה בתחבורה האווירית. הכנף היתה כל כך גדולה ועבה, שאנשים ישבו בתוכה. כדי להשיג חוזים מהממשלה, החליט קלינין לעצב גם שתי גרסאות צבאיות: האחת - מטוס תובלה שיכל לשאת 112 צנחנים על ציודם והשנייה - מפציץ, שהיה לאחד המטוסים הכי מוגזמים בהיסטוריה.
Ka7 בשלב בניית אב הטיפוס; שימו לב לעובי הכנף
הוא נועד לשאת 9.6 טונות של פצצות - יותר ממפציצים אמריקאים איקוניים כמו ה-B29 שהטיל את פצצות האטום על יפן (ועלה לאוויר רק 11 שנה אחריו, כן?); הוא נשא שמונה מקלעי 7.62 מ"מ ושמונה תותחי 20 מ"מ, מה שהפך אותו למטוס בעל החימוש הכבד ביותר בעולם; וקלינין שקל גם להתקין בו תותחים ארטילריים, פשוט צבא של מטוס אחד.
עיצוב קונספט של הגרסה הצבאית - ספינת תותחים מעופפת
כנגד כל היגיון, ה-K7 עלה לאוויר: באוגוסט 1933 הוא המריא לטיסת ניסוי קצרה, אחרי ריצה ממושכת במיוחד על המסלול. הטיסה לא תוכננה להיות כה קצרה, אך הטייסים דיווחו על רעידות פראיות בגוף המטוס, מה שהצריך חזרה זריזה לשולחן השרטוט. לאחר תיקונים ושינויים במבנה הזנב, ביצע ה-Ka7 שבע טיסות ניסוי.
עיצוב קונספט של הגרסה האזרחית - מטוס נוסעים אדיר מימדים
השלטונות חגגו את ה-Ka7 כאילו היה אוצר לאומי: מערכת התעמולה הרוסית הציגה אותו כחזק מאין כמותו, וניצחון טכנולוגי עולמי: לא רק שהוא היה המטוס הכי גדול, הוא גם יוצר כולו ממתכות שנכרו בברית המועצות ולא יובאו מחו"ל. ה-Ka7 עיטר פוסטרים, גלויות וציורים ובתקופה זו, כל ילד ידע מיהו קומרד קלינין - הגאון שהוכיח לעולם עד כמה מבריקה היא ההנדסה הסובייטית.
אבל תחום התעופה בברית המועצות היה בריכה של ברקודות מורעבות; רוב יזמי התעופה היו גם חברי מפלגה בולטים, והפוליטיקה שיחקה תפקיד עצום בכל הצלחה וכישלון. וכשקלינין הצליח, מיד ניסו לקצוץ את כנפיו. בתחילה, בלחץ ואיומים על לקוחות פוטנציאליים, ואז הסיפור הסתבך.
קונסטנטין קלינין וצוותו, עומדים ליד ה-Ka7
טיסת ניסוי של הטיטאן המעופף החלה כסדרה בנובמבר, אך לאחר שטיפס המטוס לגובה השיוט שלו, התפרק הזנב שלו והוא צלל לאדמה. 15 איש נהרגו בהתרסקות הזו - צוות המטוס וביש מזל אחד על הקרקע.
מיד נפתחה חקירה מאומצת; האומה הסובייטית רצתה להבין איך ומדוע נפל כך כזה מין מקור גאווה לאומי. בין השאר, השתתפו בחקירה מומחים מטעם המשטרה החשאית - לאחר שחברי מפלגה טענו לרשלנות מצד הגיבור הלאומי. תוצאות החקירה לא נחשפו, אם כי עלו הערכות שהיתה זו חבלה מכוונת; מישהו פגע במטוס של קלינין, מישהו רצה שהוא ייכשל. היו כמה וכמה מתחרים שרצו לקטוף את התהילה מידי קלינין הגאה, בראשם אנדריי טופולב שניהל עמו סכסוך מתוקשר למדי. לאחר ההתרסקות, התקשה קלינין להשיג מימון להמשך הפרויקט שלו, שבוטל ב-1935.
גיבורנו לא ויתר והציג עיצוב חדש שנקרא Ka12. הפעם היה ללא זנב, ובעל יותר כוח. הוא הקדים את זמנו בעשורים שלמים ושוב זכה הממציא לשבחים; בתערוכה אחת הופיע כשהוא צבוע כציפור-אש, בלהבות כתומות - וכבש את הקהל. עשרה מטוסים הוזמנו והחלו להיבנות, ואנשיו של קלינין החלו לעצב מטוסים יצירתיים אף יותר - ביניהם ה-Ka15 בעל כנף דלתא ומנוע רקטי.
מטוס ה-Ka12
ואז נעצר המימון ובוטלו ההזמנות, כמעט בבת אחת; הכוחות שבחשו בקלחת השלימו את התבשיל; ב-1938 קם סטאלין על צד שמאל והחליט שקלינין הוא אינטלקטואל זר וסכנה למולדת, בהיותו פולני שפעל באוקראינה.
המסכן נשלח לחקירה אינטנסיבית כמיטב המסורת הסובייטית, לאחריה הוצא להורג כבוגד. המפעל שלו נסגר וברית המועצות עברה לפיתוח מטוסים סטנדרטיים יותר משום שהמהנדסים העדיפו ללכת על תצורות מסורתיות שעובדות, במקום להתמודד עם זעמו של סטאלין במקרה של כישלון; גם המוח המבריק ביותר אינו חסין כדורים.
קלינין ומטוס הענק שלו נעלמו בין דפי ההיסטוריה. שמו נוקה ב-1955 וחוקרים גילו שה-Ka7 התרסק בשל תקלה שלא ניתן להוכיח כחבלה. לאחר מותו, תפס אנטונוב את משבצת ממציא המטוסים המגודלים, והחברה שלו בנתה עוד ועוד מהם; המפורסם בהם הוא האנטונוב 225, המטוס הכי גדול וכבד בעולם. מדובר בכלי שאורכו 84 מ', מוטת כנפיו 84 מ' ומשקל ההמראה המקסימלי שלו עומד על 640 טון, בערך כמו שבעה קטרים של רכבת ישראל או עשרה טנקי מרכבה.
אנטונוב 225, כשמאחוריו בואינג 747 ג'מבו
אבל לא מעט מהנדסי אירוספייס שאבו השראה מקלינין. הרעיון של מטוס שרובו כנף הופיע שוב ושוב בהיסטוריית התעופה - כמו במטוס ה-Ho229 של האחים הורטן הנאצים, שהיה החמקן הראשון (שאגב, הומצא כחמקן בטעות. סיפור מגניב) ובמטוסי הכנף המעופפת של ג'ק נורת'רופ - אחד מגאוני התעופה הכי גדולים בהיסטוריה, שעליו אספר לכם בפעם אחרת.
המפציץ החמקן B2. מזכיר לכם מישהו? צילום: thecarhobby.blogpost
סיפורו של קלינין מוכיח את כוחן של נחישות, יוזמה ונחשוניות; וגם את קטנותה של פוליטיקה שמולידה פחד, ניכור ושנאת זרים. יתכן שאם היה קלינין נותר בחיים, היינו טסים לחו"ל היום בתוך כנפיים מעופפות - מטוסים גדולים, יעילים ומרהיבים.
