מכשפות הלילה: הטייסות המופלאות של חיל האוויר האדום

שלום, כאן הקברניט; תעופה, ובמיוחד תעופה צבאית, נחשבו משחר ההיסטוריה לתחומיים גבריים ביותר: יש משהו במכונות גדולות, רועשות, מהירות ורצחניות שפשוט עושה את זה לגברים.

ואולם, לנשים היתה השפעה לא מבוטלת על התעופה, על אף מגבלות ותפיסות דכאניות שונות. היום אספר לכם על קבוצת נשים אמיצות שהצליחו לחולל שינוי בתעופה הצבאית - ואף להפחיד למוות את כוחותיו של היטלר במלחמת העולם השנייה. עד כדי כך, שייחסו להן כוח מיסטי - והעניקו להן מקום של כבוד בהיסטוריית הלוחמה האווירית.

טייסות הובלת מטוסים בארצות הברית בשנות הארבעים צילום: AllThingsAero

סיפורנו מתחיל במרינה רסקובה, שגדלה במשפחה מוזיקלית מפורסמת: אביה ואחותה היו זמרי אופרה גדולים, וגם מרינה ראתה את עתידה על הבמות. אבל לאחר התיכון, החליטה שהלחץ הזה לא בשבילה, למדה כימיה והחלה לעבוד במפעל צבע. שם הכירה את בעלה, התחתנה, וילדה - והחלה לעבוד במעבדת הניווט של אקדמיית התעופה הרוסית.

מרינה רסקובה צילום: sputnik

שם התאהבה בתעופה, למדה טיסה וב-1933 התנדבה לחיל האוויר הסובייטי. מהר ובטבעיות הפכה לטייסת מפורסמת; רסקובה היתה האישה הראשונה בבריה"מ שהוסמכה כנווטת, שברה כמה וכמה שיאי ניווט למרחק וזכתה למעמד של סלבריטאית עולמית ב-1938 ואף כונתה "אמיליה ארהרט הרוסית".

פניה של רסקובה על בול שמציין את אחד משיאי הניווט שלה צילום: wikipedia

כשרוחות מלחמה החלו לנשב באירופה, רצו נשים רבות להתנדב לחיל האוויר; תחום התעופה האזרחית היה מפותח למדי בברית המועצות, והיו אלפי נשים בעלות הסמכת טיסה שרצו לתרום את חלקן למולדת. למרות שלא היה איסור על שירות נשים, טופסי המועמדות שלהן פשוט הלכו לאיבוד באופן סדרתי. רסקובה קלטה את זה, והתעצבנה. היא השתמשה במעמד שלה כדי לדבר ישירות עם יוזף סטאלין ולשכנע אותו שנשות בריה"מ רוצות ויכולות לשרת בתפקידים קרביים.

יוזף סטאלין

במצוות המנהיג, הוקמו ב-1941 שלוש יחידות טיסה שהורכבו אך ורק מנשים. רסקובה ניהלה את הקמתן, ובראש אחת מהן הוצבה יבדוקיה ברשנסקיה - מדריכת טיסה מנוסה וטייסת נלהבת.

אבל כאן הסתיימה התמיכה של סטאלין: שלוש היחידות קיבלו את המטוסים הכי חבוטים שיכלה ברית המועצות לנפק - ויחידה 588 - טייסת הפצצה קדמית - קיבלה את המטוסים הכי קרועים שאפשר: מטוס הפוליקרפוב Po2 - מטוס דו-כנפי ששימש לאימון טייסים, והיה מיושן גם כשהושק ב-1929. הוא היה עשוי שלדת עץ עליה מעטפת מבד, המנוע שלו היה חלש להפליא ומהירות המטוס הגיעה בקושי ל-150 קמ"ש, בערך כמו מכונית.

מטוס הפוליקרפוב 2 צילום: שאטרסטוק

המטוס יכל לשאת מקלע 7.62 מ"מ בודד, והיו לו רק שני מתלי נשיאה לפצצות. לשלוח מטוסים כאלה אל מול מטוסי הקרב של גרמניה הנאצית ותותחני הנ"מ שלה היתה שקולה להכנסת חיידק בודד לצנצנת אנטיביוטיקה.

אבל כמו שאומרים טייסים מזדקנים, זה האדם שקובע ולא המכונה בה הוא נמצא. כשהחלה יחידה 588 להשתתף בלחימה נגד פלישת הנאצים ב-1942, התברר שרסקובה וברשנסקיה בנו שיטת הפעלה כל כך מיוחדת, שהנאצים פשוט לא יכלו לנצל את היתרונות שלהם כנגד ה-Po2 והבחורות האמיצות שהטיסו אותו.

מטוסי פוליקרפוב 2 באוויר צילום: cnread

המטוס יכל להמריא מכל משטח; היכן שמטוסים אחרים הזדקקו למסלול כבוש או לפחות לשדה מיושר, יכל הפוליקרפוב הקטן להמריא ולנחות גם משדות בור. אז היחידה כולה - טכנאיות, מכונאיות, נשקיות ומפקדות - היתה עולה על משאיות ונוסעת אל קו החזית. שם, היו מקימות בסיס פעולה ארעי. הצעד הזה לבדו היה מקשה על הנאצים: אי אפשר להפציץ את מנחת האויב, כשהוא זז כל כמה ימים, לך תדע לאן. אם ירד גשם והמנחת הפך לביצה, היו נשות היחידה מפרקות גדרות ואסמים ומניחות את חלקיהם על הבוץ - והפוליקרפובים המריאו מהם.

טייסות קרב סובייטיות בתדריך לפני משימה צילום: LearningHistory

גם הפוליקרפוב Po2 עצמו התגלה כבוננזה; טייסי המסרשמידט של הלופטוואפה התקשו לפגוע בהם, משום שטסו נמוך מדי ולאט מדי. כמה לאט? המסרשמידט 109 לא יכל לטוס לאט יותר מ-160 קמ"ש, אחרת יזדקר ויתרסק. ה-Po2 שייט במהירות 100 קמ"ש ויכל להסתובב במהירות ולחמוק מכל תוקף אווירי. בנוסף, גם אם היה נפגע ממקלעי האויב, לעיתים קרובות היו הכדורים פשוט עוברים דרכו; בד אינו מייצר די התנגדות כדי שהקליעים יתפוצצו.

אבל ההברקה האמיתית היתה שיטת ההפצצה עצמה. כשהתקבל מודיעין על מיקום כוחות אויב, היו הטייסות ממתינות ללילה ומתניעות את הפוליקרפובים. הן טסו נמוך, צמודות לקרקע, עד שהיו בקרבת המטרה. בשלב זה נסקו קצת - וכיבו את המנוע. החיילים הנאצים לא שמעו את המטוסים שדאו לעברם - רק את הפצצות שנפלו בקרבם. ואז, יכלו לשמוע את הרוח בכנפי המטוסים, כמו מכשפה על מטאטא מעופף. אחוזי בהלה, כינו הנאצים את ההפצצות האלה nachthexen, "מכשפות הלילה" - שם שטייסת 588 אימצה בשמחה.

טייסות יחידה 588 צילום: HistoryCollection

הלוחמות אמיצות היו כה מסורות, שכל לוחמת ביצעה מספר גיחות בכל לילה - להספיק כמה שיותר, עד שיפציע השחר ויתרון החשאיות יתפוגג. עד תם המלחמה, כל אחת מהטייסות ביצעה כ-800 גיחות, מספר כמעט בלתי נתפס. לשם השוואה, טייס הפצצה בריטי ביצע כ-100 גיחות בממוצע וטייסי הפצצה אמריקאים היו משוחררים מטיסות קו ראשון לאחר 25 גיחות.

ואולם, מכשפות הלילה לא היו חסינות מפגיעה; בגלל שלא עברו הדרכת טיסה קרבית משמעותית, היו נוטות לחזור על דפוס הביצוע הזה פעם אחר פעם עד הבוקר - ממריאות, דואות, מפציצות, חוזרות לבסיס כדי לקחת עוד פצצות. וכך, בשעות המאוחרות של הלילה, כבר חיכו להן הנאצים עם זרקורים ותותחים. טייסות רבות נפצעו ונהרגו.

מטוס פוליקרפוב 2 שהתרסק מאש גרמנית צילום: Pinterest

האומץ של המשרתות בטייסת 588 הפך לאגדי בכל ברית המועצות, והבנות כיכבו בפרסומי תעמולה שונים. רבות מהן המשיכו לשרת עד סוף המלחמה וזכו אף להפציץ את שארית כוחות היטלר בברלין עצמה. לאחר כניעת גרמניה, זכו 23 ממכשפות הלילה בתואר גיבורת ברית המועצות. רסקובה עצמה, שפיקדה על טייסת המפציצים 587, לא ראתה את סוף המלחמה: היא נהרגה בתאונת מטוס ב-1943.

לאחר מלחמת העולם השנייה, קרה משהו מאוד מטומטם: כל העולם החליט שנשים לא יכולות להיות טייסות קרב מבצעיות. לא בכל מדינה היתה הגדרה רשמית שכזו, אך לרוב הוערמו קשיים על כל מתנדבת לקורסי הטיס, כך שלא תוכל לסיים אותם ולרוב - אפילו להתחיל. ב-1976 החליטה מדינה אחת לקבל שכל - סומליה. אסלי חסן עבאדה סיימה את קורס הטיס שם והוסמכה כטייסת מיג 21. ב-1982 החלו נשים לסיים קורס טיס גם באלג'יריה - והעולם המערבי החל ליישר קו רק בשנות התשעים.

טייסת קרב בריטית מול מטוס טורנדו צילום: f16net

אז אם מישהו עדיין חושב שנשים לא מתאימות להיות טייסות קרב, הריני מזמין אותו להצטרף אלינו כאן ב-2018; גבורה תלויה באופי, ביצועים תלויים בהכשרה ואיתנות תלויה במסירות. אף אחד מהנ"ל אינו קשור למין או מגדר - ומעולם לא היה.

קחו לדוגמה את הת'ר פני האמריקאית - שהוזנקה למשימת יירוט במהלך פיגועי ה-11 בספטמבר (עליה סיפרתי לכם בטור בעבר); מטוס ה-F16 שלה לא היה חמוש והיא נדרשה להפיל מטוס חטוף בכל מחיר - כלומר, להתנגש בו. פני לא הספיקה להגיע למטוס בטרם התרסק - אך מסירות הנפש שלה הפכה אותה לגיבורה אמריקאית.