נקודת האל־חזור של יחסי פייסבוק עם הרגולציה

במקביל, יו”ר פלרמנט האיחוד האירופי אנטוניו טג’אני הודיע על פתיחת חקירה כדי לבדוק אם פייסבוק השתמשה שלא כראוי במידע של 50 מיליון המשתמשים שפרטיהם הגיעו לידי קיימברידג’ אנליטיקה. “ההאשמות מהוות הפרה לא מקובלת של זכות האזרחים שלנו לפרטיות”, צייץ טג’אני בטוויטר.

הפרשה מהדהדת גם בתוך פייסבוק. לפי דיווח “הניו יורק טיימס”, מנהל אבטחת המידע של הרשת החברתית אלכס סטאמוס צפוי לעזוב את החברה באוגוסט. זאת על רקע בקשותיו החוזרות ונשנות לשקיפות גדולה יותר בנוגע למידע שאספה פייסבוק על התערבות רוסיה במערכת הבחירות לנשיאות בארה”ב, שלא זכו למענה מההנהלה הבכירה.

הפרשה הזאת צריכה להיות רק הספתח ביחסים החדשים שבין הרשת החברתית לרגולציה, שלא ישובו להיות כשהיו. לפייסבוק יש מידע מפורט הרבה יותר, ועל הרבה יותר משתמשים, מאשר זה שהגיע לידי קיימברידג’ אנליטיקה. הרשת החברתית מחזיקה, כנראה, במאגר המידע החברתי־פסיכולוגי המקיף והרחב ביותר בהיסטוריה, ועושה בו שימוש כראות עיניה, עם מעט מאוד פיקוח ורגולציה משמעותיים.

מימין: מנהל אבטחת המידע שצפוי לעזוב את פייסבוק אלכס סטאמוס ומנכ”ל פייסבוק מארק צוקרברג צילום: בלומברג, רויטרס

המחוקקים מתעוררים מאירועים חדשותיים קיצוניים, כמו הפרשה הנוכחית, או כמו מקרים מתוקשרים שבהם פייסבוק חוסמת משתמשים ואתרים או מעלימה פוסטים. אלו דברים חמורים, אך הם לא נוגעים בבעיית היסוד של השימוש שעושה פייסבוק במידע. העניין הרגולטורי בהפרות הפרטיות שפייסבוק מאפשרת הוא מצוין, אבל אסור שהחקירות ייעצרו בפרשה הנוכחית. יש לפתוח בבדיקה מעמיקה יותר של המידע שאוספת פייסבוק ושל השימושים שהיא עושה בו. הגיע הזמן להעלות את פייסבוק על המוקד לא כי הסירה פוסט שמכיל מילה לא תקינה פוליטית או כי חסמה טרול, אלא בשל פעילותה היומיומית.

צוקרברג ייקרא למסור עדות

חשיפת “הניו יורק טיימס” שחברת ניתוח המידע השתמשה במידע אישי של 50 מיליון משתמשי פייסבוק שהוציאה מפייסבוק במרמה, עוררה סערה גלובלית. באופן מוזר, הסערה הזאת הגדולה אף יותר מהדיווחים על כך שגורמים רוסים השתמשו בפלטפורמה כדי להשפיע על תוצאות אותן בחירות לנשיאות ארה"ב ב־2016.

נבחרי ציבור בבריטניה ובארה"ב קראו לזמן את בכירי פייסבוק, ובראשם המייסד והמנכ"ל מארק צוקרברג, לעדות בפני הפרלמנט והסנאט; פרלמנט האיחוד האירופי פתח בחקירה על מנת לבדוק האם הופרה זכות אזרחי האיחוד לפרטיות, ועדת הבחירות הפדרלית של ארה"ב זימנה את צוקרברג (וגם את מנכ"לי טוויטר ואלפבית) להעיד מולה; ממשרדה של ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי, נמסר שההאשמות "מדאיגות מאוד"; מניית פייסבוק צללה ביום המסחר הראשון שאחרי התפוצצות הפרשה ב־6.8%; ומשקיעים מצפוניים שוקלים מחדש את אחזקותיהם בחברה. כל זה רק ביומיים וקצת והיד עוד נטויה.

הסערה מבורכת, פרטיות של אזרחים וגולשים צריכה להיות אחד הנושאים המרכזיים שעומדים על סדר היום של פרלמנטים וממשלות. אבל מה שמוזר הוא שהטריגר להתעוררות הזו הוא העובדה שמידע מפייסבוק נשאב לשימוש על ידי חברה חיצונית. כי אם קיימברידג' אנליטיקה עשתה שימוש בעייתי במידע של 50 מיליון משתמשים, פייסבוק עושה שימוש בעייתי לא פחות במידע של יותר מ־2 מיליארד משתמשים - יותר מרבע מאוכלוסיית העולם.

משתמשת בפחדים של כולנו

דווקא בפרשה הזו, האשמה של פייסבוק פחותה יחסית ומגיעה לכל היותר לידי התנהלות רשלנית אך נטולת זדון. פייסבוק לא בחרה להעביר לקיימברידג' אנליטיקה את המידע, וזו גם לא גנבה אותו ישירות מפייסבוק כשהיא מנצלת פרצת אבטחה. החברה השתמשה בחסות של חוקר בשם אלכסנדר קוגן, דוקטור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קיימברידג'. החוקר יצר אפליקציית שאלונים בעלת אופי משחקי נוסח Playbuzz, שהזמינה משתמשים להיכנס אליה באמצעות פרופיל הפייסבוק שלהם. קוגן טען שהמידע האישי של המשתמשים מיועד למחקר אקדמי, אך חלק לבסוף את המידע עם קיימברידג’ אנליטיקה תמורת 800 אלף דולר.

לפי “הניו יורק טיימס”, מנכ"ל קיימברידג' אנליטיקה אלכסנדר ניקס התעניין בשימוש במידע לבניית פרופילים פסיכולוגיים עוד לפני הקמת החברה ואסף צוות של פסיכולוגים ומדעני מידע במטרה ללמוד איך תכונות פסיכולוגיות משפיעות על התנהגות מצביעים. הצוות ערך ניסויים ראשונים בקריביים ובאפריקה, שם חוקי הפרטיות רופפים עד לא קיימים, ופוליטיקאים מקומיים שמחו להעביר מידע ממשלתי רגיש.

אך במעבר החברה לפעילות בקנה מידה ארצי בארה"ב החלו להתעורר קשיים. חברות ניתוח מסורתיות משתמשות במידע כמו נתוני הצבעה והיסטוריית קניות כדי לחזות עמדות פוליטיות והתנהגות בוחרים. אך מידע כזה לא מועיל לצורך זיהוי תכונות פסיכולוגיות שקיימברידג' אנליטיקה התיימרה לספק. הפתרון: שימוש בטכניקה שפיתח דוקטור קוגן שמאפשרת למפות אישיות על סמך פעילות בפייסבוק. מיפוי זה כולל תכונות כמו פתיחות, אגרסיביות, נוירוטיות, מצפוניות, עמדות פוליטיות ומשתנים דמוגרפיים.

ניקס אמר בעבר שהחברה אספה די מידע כדי למדל “את האישיות של כל אדם בוגר בארה”ב”. מידע זה שימש למהלכים כמו פילוח קהל יעד לפרסום דיגיטלי ומאמצי גיוס כספים, בניית מודלים של הצבעה בפועל וקבלת החלטות לגבי המקומות שבהם יבקר טראמפ במהלך הקמפיין.

אף שרק 270 אלף משתמשים נכנסו לאפליקציה, נאסף מידע על 50 מיליון משתמשים. כל משתמש שנכנס לאפליקציה חשף גם את פרטי חבריו. מתוכם, על 30 מיליון משתמשים היה לקיימברידג' אנליטיקה די מידע כדי להתאים אותם לרשומות אחרות וליצור פרופיל פסיכולוגי מקיף שלהם. קשה לקבוע איזה תפקיד שיחק בדיוק המידע ששאבה החברה מפייסבוק בכל זה. ללא ספק מדובר בתפקיד משמעותי, אך אי אפשר להתעלם מכך שהחברה עבדה עם מקורות מידע נוספים.

הביקורת החריפה שנמתחת עכשיו על ההתנהלות של פייסבוק בפרשה מוצדקת, אך במידה. הרשת החברתית צריכה היתה לעשות יותר, ולוודא מי הם הגורמים שזכאים לפנות למשתמשיה בבקשה למידע, וגם לחנך את המשתמשים לגבי הסכנות שבשיתוף מידע עם אפליקציות חיצוניות.

גם על 270 אלף משתמשי האפליקציה מוטלת מידה מסוימת של אחריות, משום שפתחו את חשבון הפייסבוק שלהם בפני גורם לא מוכר. אך אם גם אתם שיחקתם באפליקציה שמראה איך הייתם נראים כבני המגדר השני, נחשפתם גם אתם.